רכבת נפט / צילום: רויטרס Rick Wilking
השימוש ברכבות להובלת נפט עולה מחדש אחרי ירידה בשנים האחרונות על רקע חששות בטיחות, כאשר חברות קידוח בצפון אמריקה מפיקות יותר נפט מכפי שהצינורות יכולים להוביל.
718,000 חביות נפט ביום בממוצע עברו על קווי רכבת בארה"ב באוקטובר, החודש האחרון שלגביו קיימים נתונים, גידול של 88% מאוקטובר 2017, לפי מינהל המידע במשרד האנרגיה בוושינגטון. באוקטובר 2014 נרשם שיא של 1.1 מיליון חביות ביום ברכבות.
הרבה מהגידול בתנועת רכבות הנפט נובע ממשלוחי שיא מקנדה, שבה פרויקטים של הארכת צינורות, כולל קיסטון וטראנס מאונטן, נתקעו בשל התנגדויות סביבתיות ועיכובים משפטיים. משלוחי הנפט ברכבות עלו גם מאגן Bakken בצפון דקוטה ומהאגן הפרמיאני במערב טקסס וניו מקסיקו.
המגמה הזו צפויה להימשך כמעט עד סוף השנה באגן הפרמיאני ומעבר לכך בצפון דקוטה ובקנדה, מפני שהנחת צינורות חדשים מתבצעת בקצב איטי יותר מהפקת הנפט מהאדמה.
שינוע נפט ברכבות יקר יותר מאשר בצינורות, ולכן החברות המפיקות נמנעות מחוזים ארוכי טווח עם חברות הרכבות. שיגור נפט ברכבת מקנדה לחוף מפרץ מקסיקו בארה"ב עולה כ-20 דולר לחבית, מול 12.50 דולר לחבית בצינור, לפי בבנק ההשקעות באנרגיה טיודור פיקרינג הולט.
אבל מיזמי צינורות מפגרים בדרך כלל מאחורי עליית תפוקת הנפט והגז, והפער הזה התרחב באזורים רבים בארה"ב בשנים האחרונות, כאשר התנגדויות מקומיות מעכבות פרויקטים רבים. בינתיים עלתה תפוקת הנפט בצפון אמריקה על 15.6 מיליון חביות ביום באוגוסט, גידול שנתי של 17%, לפי משרד האנרגיה.
צווארי הבקבוק בשינוע הנפט בצינורות חמורים במיוחד בקנדה. נפט קפוא מקומי נמכר בשוק המקומי בכ-50 דולר לחבית מתחת למחירים בארה"ב בסתיו שעבר, מחיר ששיקף את אי יכולת המפיקים להביא את הנפט שלהם לשוק בגל בעיית צינורות. מחירי הנפט בארה"ב ירדו מאז בכ-24%, ונסגרו ב-54.23 דולר לחבית בשבוע שעבר.
צווארי הבקבוק בהובלת הנפט בצינורות הניעו חברות כמו קונוקו פיליפס מיוסטון וסנבוס אנרג'י מקלגרי לחתום על עסקאות עם חברות רכבות. "המטרה היא פתרון גשר עד להרחבה הגדולה הבאה של יכולת השינוע בצינורות", אמר סמנכ"ל הכספים של קונוקו פיליפס באוקטובר.
באותו אוקטובר, כמחצית מהנפט שארה"ב ייבאה מקנדה באמצעות רכבות הגיעה לחוף מפרץ מקסיקו, ועזרה בכך לקזז ירידה של 30% מיבוא הנפט הגולמי מוונצואלה בשנתיים האחרונות. כרבע מהנפט הקנדי הגיע לבתי זיקוק במערב התיכון, וכמויות קטנות יותר הגיעו לחופים המזרחי והמערבי.
תאונות של ירידת רכבות מהפסים, בייחוד התאונה בקוויבק שבה נהרגו 47 בני אדם ב-2013, עוררו חששות בנוגע לבטיחות ההובלה ברכבות בקנה מידה גדול. הרגולטורים הפדרליים הטילו דרישות בטיחות מחמירות יותר על קרונות, אך בכמה קהילות נשארה התנגדות חזקה למעבר בתחומן.
הביקוש המוגבר להובלת נפט ברכבות היטיב עם חברות כמו יוניון פסיפיק, שמשלוחי הנפט שלה עלו בשנה שעברה ב-30% ל-228,470 קרונות/מכליות של נפט גולמי. אך מנכ"ל החברה הזו מאומהה, נברסקה, לאנס פריץ, אמר שהחברה אינה משקיעה סכומים גדולים בתמיכה בשינוע הנפט, מפני שהביקוש עלול להתנדף כאשר מיזמי צינורות הנפט יסתיימו.
"אנחנו נזהרים מהתחייבויות כאלו, מפני שזו תופעה זמנית", אמר פריץ בראיון. "זה לא הולך להישאר לטובת תשואות ארוכות טווח".
מאחר ששינוע נפט ברכבות יקר יותר, הצינורות נשארו אופציה אטרקטיבית יותר כשהם זמינים, אומרים אנליסטים. "אנשים היו שמחים להיות עם אופציה לשנע נפט גולמי ברכבות כשהם רוצים זאת, אבל אף אחד לא רצה לחתום על צ'ק בשביל זה", אמר ג'ון זאנר, אנליסט ב-RBN אנרג'י.
הוא מעריך שבגלל ההיצע המוגבל של קרונות רכבת ותשתיות נוספות, משלוחי הנפט מקנדה לא צפויים להמשיך לעלות משמעותית כתוצאה מעיצומי ארה"ב על חברת הנפט הלאומית של ונצואלה.
חברות הנפט משתמשות תכופות ברכבות על בסיס אד הוק, והרכבות מספקות חלופות גיאוגרפיות ופיננסיות לחברות הפקה שחוששות להתחייב לצינורות חדשים. חברות הצינורות אינן ממשיכות בדרך כלל מיזם הנחה ללא חתימה של המפיקות על חוזים רב-שנתיים שמבטיחים תשלום גם ללא העברת הנפט.