חואקין גוסמן, אל צ’אפו, מלווה ע”י שוטרים במקסיקו, 2016 / צילום: רויטרס, Tomas Bravo
משפטו של חואקין גוסמן לוארה בניו-יורק, והרשעתו אתמול (ג') בעבירות של הברחת סמים, הביאו לסיומה קריירה בת עשרות שנים של "אל צ'אפו" הידוע לשמצה. הם גם חשפו בפרטי פרטים את המנגנון הפנימי של אימפריית הפשע שהוא בנה, שהתחרתה בממשלות ובחברות רב-לאומיות בכוח ובתחכום שלה.
בתום משפט שנמשך 3 חודשים, פושע-העל בן ה-61, שנמלט פעמיים מבתי כלא שמורים היטב במקסיקו, נמצא אשם ב-10 סעיפי פשיעה על-ידי חבר מושבעים פדרלי בברוקלין, ניו-יורק. הוא צפוי לבלות את שארית חייו בכלא אמריקאי.
העדויות במשפט חשפו את סודות המבנה הארגוני של קרטל סינלואה (Sinaloa), שגוסמן ניהל. לעתים, העדויות נשמעו כמו התנהלות של תאגיד עסקים. מנהלי תפעול לשעבר פירטו תשתיות, ספרי חשבונות, נושאים של שרשרת אספקה ואת הצורך "להגן על כספי המשקיעים". גוסמן עצמו התייחס תכופות לקרטל שלו כ"לה אמפרסה", או "החברה".
ארה"ב הגדירה את קרטל סינלואה כארגון הברחת או העברת הסמים הגדול ביותר בעולם. החיסולים והשוחד שירתו את המטרה העיקרית: מקסום הרווחים מהברחת הסמים הלא חוקיים לארה"ב למכירה בערי המדינה.
פרקליטיו של גוסמן אמרו במשפט שהוא לא היה מנהיג הקרטל האמיתי, ולא היה לו כסף, אבל העדים במשפט תיארו אותו כמוקד האקשן בארגון. מנער עני שגידל פרחי פרג בחזית ביתו בסינלואה, הוא הפך למלך סמים חסר רחמים שהיה מוכן לחסל כל אחד שלא כיבד אותו. הוא החזיק גן חיות פרטי, שילם לעובדיו בשעוני יהלומים, והיו לו נשים שסייעו לו לתאם משלוחי סמים.
גוסמן היה רק מבריח צעיר ב-1990 כשהוא פנה אל מפיץ קוקאין קולומביאני בלובי של מלון במקסיקו סיטי. שלמו לי 40% מהמשלוח, אמר, ואני אעביר אותו לתוך ארה"ב מהר יותר מכולם, כך העיד אותו מפיץ במשפט. המחיר היה גבוה בהשוואה למבריחי סמים אחרים במקסיקו, אבל גוסמן הבטיח גם מהירות וגם ביטחון בזכות המשטרה הפדרלית המקסיקנית שהוא שיחד.
המשלוח הראשון
הקולומביאני הטיס את משלוח הסמים הראשון לגוסמן בחמישה מטוסים שנחתו במשטח נחיתה מאולתר בסינלואה, מקסיקו. בפחות משבוע, גוסמן הבריח יותר מ-5,000 ליברות (ליברה=440 גרם) של קוקאין ממקסיקו ללוס אנג'לס.
השותפות בין השניים נמשכה כמעט 20 שנה. לאורך הדרך גוסמן נמלט פעמיים מבתי כלא של אבטחה מרבית במקסיקו. התובעים אמרו שהוא הרוויח לפחות 14 מיליארד דולר מהסמים, לפני שמזלו בגד בו והוא נלכד ב-2016 ומאוחר יותר הוסגר לניו-יורק.
הקרטל היה אוסף של בוסים, כל אחד מהם שלט בטריטוריה שלו במקסיקו, כאשר טריטוריה כזו כונתה "פלאזה". מחוז סינלואה, שבו נולד גוסמן, היה הפלאזה החשובה ביותר, בין היתר משום שיש לו קו חוף ארוך לקבלת משלוחי הקוקאין.
גוסמן היה אחד מארבעת המנהיגים הראשונים של הקרטל. תחת הבוסים הללו היו תתי-בוסים שניהלו את הפלאזות ומאות עובדים נוספים. טייסים ונהגים הובילו את הסמים. מהנדסים הקימו רשתות תקשורת מאובטחות. אנשי ביטחון הגנו על מטעני הסמים ועל הבוסים. רוצחים שכונו "סיקריוס" היכו, חטפו או חיסלו אויבים של הקרטל.
החשוב מכול - הקרטל הקים מערכת תשלומים לפקידים מושחתים שליוו את משלוחי הסמים, ודיווחו לחברי הקרטל על פעילות של אכיפת חוק. שכרם של הפקידים המושחתים הללו יכול היה לעבור מיליון דולר בחודש, לפי אחד העדים במשפט.
לפי עדות מזכיר לשעבר של גוסמן, הוא שילם ב-2012 100 מיליון דולר לנשיא הנבחר דאז של מקסיקו, אנריקה פנייה נייטו. דובר של פנייה נייטו כינה את ההאשמה הזו "כזב, הוצאת דיבה ואבסורד".
במחצית שנות ה-90, גוסמן והבוסים האחרים אימצו מודל של חלוקת רווחים כדי להתגונן מפני תפיסות סמים על-ידי רשויות החוק. לפי המודל, כל משקיע בקרטל השתתף בסיכון של אובדן מטען או תפיסה שלו, וברווח מהעברה מוצלחת. הסידור החדש הזה חיזק משמעותית את הקרטל.
מנהרות של קוקאין
הדרך הבטוחה ביותר להבריח סמים אל ארה"ב, אמרו עדים, הייתה במנהרות. בסוף שנות ה-80 הקרטל העביר לבנים של קוקאין דרך מנהרה שהוא כרה ממקסיקו לאריזונה. הכניסה מהצד המקסיקני הוסוותה על-ידי שולחן ביליארד שהתרומם מרצפת בטון באמצעות מערכת הידראולית. הרשויות חשפו את המנהרה הזו ב-1990 אחרי שחבר קרטל שכח להוריד חזרה את שולחן הביליארד.
גוסמן נדרש למצוא במהירות דרך חלופית להברחת טונות של קוקאין. חברי הקרטל חשבו על הברחה דרך הגבול בטיחואנה ללוס אנג'לס במשאיות גדולות, כשהקוקאין מוסתר בפחיות של פלפלים חריפים ("חלאפניו"). הפחיות נארזו במחסנים מקסיקניים עם תוויות שחיקו את חברת הצ'ילי האמיתית. בכל פחית נארז גם חצץ דק מיוחד שחיקה את הצליל והמשקל של המים של הפלפלים, כשהרגולטורים מנערים אותן.
גוסמן הגה גם את הרעיון להעביר את הסמים ברכבות. בקצהו של כל קרון, העובדים שלו הלחימו דופן מתכת שבה הוסתרו שקיות קוקאין ומריחואנה באריזות אטומות. על השקיות נמרח גריז כדי להטעות כלבים מריחים, וגם רצפת הקרון נמרחה בכמה סנטימטרים של שמן כדי להרתיע את הרגולטורים מכניסה לקרון. הקרטל חכר מחסנים וקרונות רכבת באמצעות חברות קש שנראו כמו עסקים לגיטימיים ליבוא שמן בישול. העובדים התקינו פסי רכבת בתוך מחסנים בערים כמו שיקגו וניו-יורק, שם אפשר היה להחנות את הרכבות ולחלץ את הסמים מקירות הרכבת בלי לעורר חשד. הרכבות חזרו למקסיקו עם מטענים רגילים.
אחד העדים, שטיפל בלוגיסטיקה של קו הרכבת, העיד שהרכבות העבירו בשיטה זו סמים בשווי 800 מיליון דולר לארה"ב. בכל פעם שארה"ב תגברה את אבטחת הגבולות, הקרטל גייס בני אדם, כולל משפחות עם אזרחות אמריקאית, שהגיעו במכוניות עם חללים מוסתרים למעברי גבול חוקיים, עם סמים ומזומנים. ביום אחד, המכוניות הללו יכלו להבריח יותר מ-400 ליברות (170 ק"ג) של קוקאין.
שותפים בינלאומיים
גוסמן קיבל בברכה שותפים בינלאומיים. הקרטל עבד עם המאפיה האיטלקית על מכירת קוקאין בקנדה, וארגוני פשע דומיניקניים עזרו להפיץ את ההרואין והקוקאין של הקרטל בניו-יורק סיטי. הקרטל קנה מתאמפטמין בסין והרואין בתאילנד.
ההלבנה של מיליוני דולרים בתקבולי המכירות, בדרך-כלל בשטרות קטנים, הייתה אתגר בפני עצמו. הכספים הללו חזרו בדרך-כלל למקסיקו במכוניות. ב-1989 נעצר אחיו של גוסמן, ארטורו, כשהוא חוצה את הגבול באריזונה עם יותר מ-1.2 מיליון דולר במזומן.
גוסמן קנה מטוסים פרטיים כדי לאסוף את הכספים סמוך לגבול ולהטיס אותו חזרה למקסיקו סיטי, שם אפשר היה להעביר אותו במזוודות להפקדה בבנקים. כל מטוס נשא לפחות שמונה מיליון דולר.
אדריכלים שלו בנו עבורו בתים עם מיטות שיכלו להתרומם מעל הרצפה, כדי להיכנס לכספות סמויות. לפי מרטינז, הסכום הגדול ביותר שהוסתר בבית כזה היה יותר מ-20 מיליון דולר.
כדי להעביר כספים מניו-יורק לקולומביה ולאקוודור לקניית עוד קוקאין, הקרטל השתמש בכרטיסי חיוב שאפשר היה לטעון בהם עד 9,900 דולר. שלא כמו מזומנים, שסופגים מעט מניחוח הסמים ויכולים למשוך כלבים מריחים, כרטיסי חיוב אפשר לנקות בקלות. כאשר הכרטיסים הגיעו לדרום אמריקה, הקרטל שכר אנשים שמשכו באמצעותם את הכספים מכספומטים.
שרת ענן בקנדה
גוסמן השקיע בטכנולוגיות תקשורת מהשורה הראשונה כדי להימנע מחשיפה על-ידי הרשויות. הוא שכר מהנדסים שנסעו לארה"ב כדי לרכוש את הציוד המתקדם ביותר. גוסמן הורה לעובדיו להתקשר רק בטלפוני בלקברי כשהם חוצים את הגבול לארה"ב, במחשבה שהם בטוחים יותר מטלפונים ניידים אחרים.
ב-2008 הוא שכר כמומחה הטק הבכיר ביותר שלו צעיר שנשר ממכללה והקים חברת סטארט אפ משלו. הצעיר, מומחה לאבטחת סייבר, אמר לגוסמן שמכשירי בלקברי אינם בטוחים. הוא הקים רשת תקשורת מוצפנת שאפשרה לגוסמן להתקשר בבטחה לעשרות חברי קרטל, והקים שרת ענן בקנדה, הודות לחוק הגנת הפרטיות החזק במדינה זו שהוא קרא עליו.
שנותיו האחרונות של גוסמן כאדם חופשי עברו עליו בבריחה מהרשויות, כשהוא ישן לעתים על האדמה בהרים ומתעורר מדי חצי שעה. גם כך, הוא המשיך לתאם רכישות קוקאין באקוודור למשלוח לארה"ב, כשהוא מוגן על-ידי צבא של שומרי ראש.