נוחי דנקנר / צילום: רפי קוץ
כ-5 חודשים לאחר שהחל לרצות את עונש המאסר שהוטל עליו בגין הרשעתו בפרשת הרצת מניות אי.די.בי, איש העסקים נוחי דנקנר מבקש חנינה. דנקנר פנה לאחרונה לנשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין, בבקשה כי יחון אותו ובכך יאפשר את שחרורו המיידי ממאסרו, וזאת לאור מצבו הבריאותי המידרדר, מצב הוריו המבוגרים וכן הנפילה הדרמטית שחווה בעקבות הפרשה.
בבקשת החנינה ביקש דנקנר כי הנשיא יפעל על-פי מידת הרחמים, תוך בחינת מכלול הנסיבות שהובילו אותו למאסרו. עורכי דינו של דנקנר מציינים בבקשה כי יש לשקול את תרומתו של דנקנר לחברה הישראלית ואת האינטרס הציבורי במתן אפשרות לדנקנר להחזיר לציבור את חובותיו על בסיס ההסדר לו התחייב במסגרת קריסת קונצרן אי.די.בי.
נזכיר כי סמכות החנינה אינה חוליה נוספת במערכת המשפט ואינה משמשת ערכאת ערעור על החלטות בתי המשפט. מדובר בסמכות של חסד ורחמים הנתונה לנשיא המדינה ומיועדת למקרים חריגים בהם מתקיימות נסיבות ייחודיות ויוצאות דופן. ככלל, הנשיא אינו נוטה לאשר חנינות אלא במקרים חריגים מאוד. השאלה כעת היא האם הנשיא יראה בקריסתו של דנקנר נסיבה חריגה המצדיקה חנינה.
"אוהב את מדינת ישראל"
דנקנר, שנחשב בעבר לאיש החזק ביותר במשק הישראלי, החל לרצות את עונשו - 3 שנות מאסר, שנגזרו עליו בגין הרשעתו בהרצת מניות חברת אי.די.בי - ב-2 באוקטובר אשתקד. רגע לפני שנכנס לכלא, מסר דנקנר הצהרה קצרה: "המעמד כאן הוא יום קשה לי ולמשפחתי. אני בוטח באלוהים ובוטח מאוד במערכת המשפט ואוהב את מדינת ישראל". עוד אמר: "אני בוטח במערכת הצדק והמשפט, ואוהב מאוד את מדינת ישראל".
דנקנר מרצה את העונש באגף בכלא מעשיהו שבו ישב ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, שהורשע בשוחד. באגף שוהים כיום, בין היתר, הרב יונה מצגר, שהורשע בשוחד; ואורי שטרית, מהנדס העיר ירושלים לשעבר, שהורשע בשוחד בפרשת הולילנד. באותו האגף ריצה עונש מאסר גם בן-דודו של נוחי, דני דנקנר.
החמרת העונש בבית המשפט העליון
דנקנר אמור לרצות עונש של 3 שנות מאסר, לאחר שבאוגוסט האחרון החליטו שופטי בית המשפט העליון להשאיר את הרשעתו בהרצת מניות חברת אי.די.בי אחזקות על כנה ודחו את ערעורו. מנגד, העליון קיבל את ערעור הפרקליטות והחמירו את עונשו של דנקנר משנתיים מאסר בפועל, שהטיל עליו המחוזי, ל-3 שנות מאסר. שותפו של דנקנר למעשים, איתי שטרום - שעונשו בעליון הוחמר משנת מאסר לשנתיים - החל לרצות את עונשו ב-7 באוקטובר אשתקד.
שופטי העליון נתנו דגש בפסק דינם על הצורך במגמה של החמרת ענישה בגין עבירות כלכליות בכלל, ועבירות בניירות ערך בפרט. לדבריהם, "מגמה זו מבטאת אפוא את ההכרה בחומרתן הרבה של העבירות הכלכליות, במידת התחכום הגלום בביצוען והמורכבות בחשיפתן, וכן את הנזק העצום שהן מסבות למשק הכלכלי בישראל ולחברה בכללותה. עבירות כלכליות שמבוצעות על-פי רוב תוך ניצול הגישה למוקדי השפעה וכוח, כמו גם ניצול לרעה של האמון שניתן באותם עבריינים כי ינהלו את כספם של אחרים, גורמות לנזקים שאינם פחותים מעבירות הרכוש המסורתיות הנעשות לעתים בכוח הזרוע".
לפי פסק הדין, לאור האמור, כאשר מדובר בפרשת תרמית בנייירות ערך חריגה בחומרתה, בהיקפה ובמידת פגיעתה בערכים המוגנים, "אין מנוס מלהתערב בגזר הדין שהושת על-ידי בית המשפט המחוזי על דנקנר ועל שטרום".
שופטי העליון דחו את הערעורים שהגישו דנקנר ושטרום על הרשעתם במחוזי. שופט המחוזי בתל-אביב, חאלד כבוב, הטיל על דנקנר קנס בסך 800 אלף שקל בנוסף לעונש המאסר; ועל שטרום נגזר במחוזי קנס כספי בסך חצי מיליון שקל בנוסף לעונש המאסר.
"הנפקת חברים" להצלת הקבוצה
דנקנר ושטרום הורשעו בכך שבשלהי תקופתו של דנקנר כבעלים של קבוצת אי.די.בי, בפברואר 2012, הם "הריצו" את מניות אי.די.בי אחזקות ערב הנפקה של החברה שהייתה קריטית לצורך שיפור מצבה התזרימי החונק. כמו כן הורשעו השניים בעבירות דיווח והלבנת הון. גם החברות אי.די.בי וקלוז טריידינג (ISP) של שטרום הורשעו בעבירות אלה.
בתי המשפט קבעו כי לקראת מועד ההנפקה, קשרו דנקנר ושטרום קשר שבמסגרתו ביצע שטרום, לבקשתו של דנקנר, רכישות מסיביות של מניות אי.די.בי, שאותן מכר מחוץ לבורסה, ושב לרכוש מניות חדשות. הכול, כך נקבע, כדי להשפיע באופן בלתי חוקי ומעושה על שער המניה ערב ההנפקה, זאת בכדי להבטיח את הצלחתה. וההנפקה אכן עלתה יפה, ואי.די.בי גייסה באמצעותה 321 מיליון שקל.
בהכרעת הדין המרשיעה של השופט כבוב נאמר כי "דנקנר הקדיש את כל מאודו כדי להעביר סיגנל לשוק שיש ביכולתו לגייס סכום נכבד שיאפשר לו לנווט את פעילותה העסקית של אי.די.בי, כאשר כישלון של מהלך שכזה היה גם עלול להביא לאובדן השליטה בחברה. זהו התמריץ שהכווין את פעילותו של דנקנר ולמרבה הצער הביא אותו לפעול דווקא בסמוך לפני ההנפקה באופן בלתי לגיטימי בעליל".
לצורך ביצוע התוכנית הורה שטרום לסוחר בניירות ערך, עדי שלג - שהיה זמן קצר קודם להנפקה שותפו של שטרום והפך בהמשך לעד המדינה בפרשה - לרכוש באמצעות חשבונות חברת ISP שבבעלות שטרום מניות של אי.די.בי אחזקות, במטרה להשפיע על שער המניה. שלג, כך נפסק, פעל בהתאם להוראות של שטרום ורכש מניות עד לניצול מלוא מסגרת האשראי שהייתה קיימת בחשבונות ISP בבנק הבינלאומי.
כשיבשו מקורותיו הכספיים של שטרום, זה פנה לדנקנר, שפנה לכמה מחבריו כדי שאלה ירכשו את המניות שרכש שטרום מחוץ לבורסה. הפרקליטות תיארה זאת כ"חילוצו" של שטרום בידי דנקנר. אותם "מחלצים" הם אנשי העסקים אילן בן-דב; לשעבר בעל השליטה בחברת פרטנר; יוסי ויליגר, שהיה הבעלים של חברת ויליפוד; שמעון וינטראוב, בעל השליטה בבראק קפיטל; צביקה בארינבוים; וגלעד טיסונה. בשל זהות המחלצים זכתה ההנפקה לכינוי "הנפקת חברים".
כש"המחלצים" רכשו מניות משטרום - האחרון שב ורכש שוב מניות אי.די.בי בבורסה, ובכך נמנע מפגיעה בשער המניה על-ידי הגדלת ההיצע בבורסה. כששוב יבשו מקורותיו של שטרום, הוא פנה לבנק הבינלאומי כדי לקבל אשראי, אך המהלך לא צלח. אז דנקנר פנה למנהלת מחלקת שוק ההון בבנק, ניצה זעפרני, ולמנהל החטיבה העסקית, אילן בצרי, ו"זרק מילה טובה", כלשונו של שטרום בעדותו - עד שהבנק נעתר לבקשת שטרום והעמיד לו אשראי במיליוני שקלים, ללא בטוחות כלשהן ובתנאים נוחים למדי.