אילוסטרציה: Shutterstock/ א.ס.א.פ קריאייטיב
סוני וברינה הורוביץ הקימו משפחה בבוסטון. שניהם מתו עם סודות. ב-2016, בתם הבכורה, ג'ולי לוסון, רכשה בדיקת DNA ביתית. אחר כך היא שכנעה את אחותה, פרידה הורוביץ, לרכוש בדיקה דומה. במאי שעבר, ישבו שתי האחיות לארוחת ערב בביתה של פרידה בפולס צ'רץ', וירג'יניה, וסיפרו זו לזו על תוצאות הבדיקות. שם של גבר עלה כהתאמה גנטית קרובה לפרידה. אף אחת מהן לא הכירה אותו.
לוסון חיפשה את השם בפייסבוק. כשהיא ראתה תצלומים שלו, היא הבינה. הוא נראה כמו האב המנוח שלהן. על פי גילו והדמיון הפיזי הבולט, לוסון אמרה מיד לאחותה: "הוא בטח אח שלנו". זה היה הסוד של אביה: היה לו צאצא שהן מעולם לא הכירו.
אחר כך הגיע הלם נוסף. תוצאות הבדיקות של לוסון הראו שאין לה שום קשר גנטי לאותו אח משוער. זה היה הסוד של אמא שלהן: לוסון הייתה פרי של רומן קצר מחוץ לנישואים. האב שגידל אותה לא היה אביה הביולוגי.
הגילויים הללו הדהדו במשפחה. הם הובילו לקשרים חדשים עם אנשים זרים. הם גרמו למתחים בין בני המשפחה שהן הכירו כל חייהן. והם הציתו מאבק בין שתי האחיות בשאלות כמו נאמנות ומה היו צריכים הוריהן לספר להן.
לוסון (65) אומרת שהיא עדיין מתמודדת עם "הכאב הכרוך בידיעה שחיי היו שקר, ועם כל השאלות האלו שאי אפשר להשיב עליהן במלואן, כי שני הוריי כבר הלכו לעולמם". לדבריה, החלק הקשה ביותר היה ההבנה שהיא ופרידה (52) הן אחיות למחצה. "חיבקנו זו את זו ובכינו", היא אמרה.
"הבדיקה לא מספרת מה קרה"
בזמנים שבהם מוצעות שפע של בדיקות גנטיות ישירות לצרכן, קשה להסתיר סודות משפחתיים. חברות מסחריות מוכרות בדיקות כאלו בפחות מ-100 דולר, באמצעות מודעות מחממות לב. מיליוני ערכות DNA נמכרו בשנים האחרונות, עם מידע שהיה בו בזמן מועיל ומעורר הלם.
המכירות של בדיקות כאלה גואות מפני שאנשים להוטים ללמוד יותר על שורשיהם. חברת Ancestry, שהאחיות הורוביץ השתמשו במוצריה, דיווחה על מכירה של 14 מיליון ערכות בדיקה בכל העולם בינואר עד נובמבר 2018, לעומת 3 מיליון בלבד ב-2016. מאמר שפורסם בכתב העת המדעי Genome Biology בשנה שעברה העריך שיותר מ-100 מיליון בני אדם יזמינו בדיקות גנטיות עד שנת 2021.
היועצת הגנטית בריאנה קירקפטריק, מייסדת חברת Watershed DNA, שמספקת ייעוץ לאנשים עם שאלות על DNA, מייעצת ללקוחות לשקול איך ואם לחלוק מידע מסוים עם אחרים. "אם יש לך סוד או שאתה חושב שמשהו יכול להתגלות בבדיקת DNA, כדאי להתחיל להיערך למה שאתה רוצה לשתף לפני הבדיקה, כשיש לך שליטה", היא אומרת.
בהתחשב בצמיחה המהירה של שירותי הבדיקות הגנטיות הצרכניים, אפשר לזהות אנשים גם אם הם לא עשו את הבדיקה בעצמם. לכמה אנשים שנבדקים יש אילן יוחסין משפחתי משותף עם אחרים. גנאולוגים וחוקרים יכולים לזהות חיבורים נוספים דרך מודעות אבל, רישומי נישואים ועוד מידע פומבי.
במאמר שפורסם בגיליון אוקטובר של המגזין Science, חוקרים העריכו שליותר מ-60% מהאמריקאים ממוצא אירופי יש כעת בן דוד שלישוני או בן משפחה קרוב יותר במאגר נתונים. "בדיקות DNA יכולות לחשוף שיש משהו משונה בעץ המשפחתי", אומר יניב ארליך, אחד השותפים והמנהל המדעי של חברת MyHeritage הישראלית, "אבל הן לא מספרות מה קרה".
אפרו-אמריקאי ויהודי ב-47%
בפולס צ'רץ', אחרי שהתקבלו תוצאות הבדיקות, האחיות לבית הורוביץ ישבו יחד ובהו בתצלומים של אדם זר שנראה כמו אביהן. פרידה, שהייתה תשושה ונרגשת, אמרה לאחותה שהיא הולכת לישון. לוסון לא רצתה לחכות אפילו עוד רגע. היא שלחה מסרון לאותו אדם, דנה דולבין (62), ובו היא כתבה שהבדיקה של Ancestry חשפה שהוא קרוב משפחה, והציעה שהם ידברו. הוא הגיב מיד. התברר שהוא מתגורר ליד פולס צ'רץ'.
הוא הניח שהם בני דודים. כשהם נפגשו, האחיות הראו לו תצלומים של אביהם המנוח. הדמיון היה בלתי רגיל, הסכימו כולם. העיניים, האוזניים, הגובה, אפילו המשקפיים והאהבה לכובעים.
דולבין מעולם לא פגש את האדם שרשום כאביו בתעודת הלידה, מאחר שהוא ואמו, שניהם אפרו-אמריקאים, התגרשו אחרי שנולד. דולבין יודע רק שהוא לא נראה כמוהו. כשהוא קיבל את תוצאות בדיקת ה-DNA שלו, התוצאות הראו שהוא ממוצא יהודי אירופי ב-47%. "דמיינתי שאבא שלי היה בעל עור לבן", הוא אמר.
לדברי האחיות, הן ידעו שלהוריהן היו קשיים בנישואים במהלך השנים, ולכן זה לא היה הלם לגלות שלאביהן היה רומן מחוץ לנישואים. להורים היה מעגל רחב של חברים, שכלל בני דתות שונות ורקע גזעי שונה, ולכן הן לא הופתעו גם מכך שהרומן היה בין-גזעי. "ההפתעה שלי הייתה שיש ילד, והוא דומה מאוד לאבא שלנו", אומרת הורוביץ.
אחים ואחיות חולקים בערך מחצית מה-DNA שלהם. דודנים מדרגה ראשונה חולקים בממוצע 12.5%. דולבין בדק את תוצאות הבדיקה שלו והשווה את ה-DNA שלו ושל פרידה. התוצאות הראו שהם אחים למחצה.
באותו לילה, עם כל ההתרגשות מהביקור של דולבין, לוסון לא יכלה להירדם. היא החלה לתהות למה השם דולבין לא עלה בתוצאות הבדיקה שלה. מדוע יש לו יחסים גנטיים רק עם אחותה.
לוסון פנתה ללארי אלסיד (64) פסיכולוג מלונג איילנד, ניו יורק, שהתקשר אליה אחרי שבדיקת DNA שעשה לפני כמה שנים הראתה שהם קרובי משפחה. הם לא הצליחו להבין איך, אבל שמרו על קשר. ד"ר אלסיד חשד שללוסון יש הורה ביולוגי אחר מזה של אחותה, אבל הוא לא רצה להיות זה שמבשר לה זאת. הוא אמר ללוסון לבדוק את אחוז ה-DNA המשותף לה ולאחותה. במהרה היא הבינה: אין להן אותו אב ביולוגי.
מאוחר יותר עיין ד"ר אלסיד בעץ משפחתי ונתן ללוסון שמות של ארבעה אחים למשפחת גרינברג, קרובי משפחה רחוקים שהוא לא פגש מעולם ויכלו להיות אביה. שני הצעירים ביותר, ג'ק ואיירה, היו המועמדים הסבירים ביותר. "ג'ק או איירה? אמא שלי לא הזכירה מעולם את השמות הללו", הגיבה אז לוסון.
ד"ר אלסיד הציע לפנות לאחיין של ג'ק ואיירה, אולי הוא יוכל לשפוך אור על התעלומה. לוסון פנתה אליו במייל, והוא סיפר לה שלכל אח היה כינוי. הצעיר ביותר, איירה, היה ידוע כהיי (Hy). "אז ידעתי", אמרה לוסון. "אמא תמיד אמרה לי שהאהבה הראשונה שלה הייתה בחור בשם היי".
בשיחה הראשונה עם היי גרינברג, סוכן מכירות נוסע בדימוס, בן 89, הוא סיפר ללוסון על הדייטים עם אמה אחרי שהוא השתחרר מחיל הים. האם רצתה יחסים רציניים, אמר, אבל הוא אמר לה שהוא לא מעוניין בנישואים. הם חידשו לזמן קצר את הקשר ביניהם כעבור שנים, אחרי שהאם כבר הייתה נשואה. אחר כך הם נפרדו שוב. הוא לעולם לא תיאר לעצמו שהוא אב, אבל גילה שלשניהם יש חוש הומור דומה ואהבה לסיפור סיפורים.
ביוני תפסה לוסון טיסה לפלורידה ונקשה על דלת ביתו של אביה הביולוגי. זה היה סוף השבוע של יום האב. הוא קרא לה "דרלינג" וחיבק אותה עם המילים "ברוכה הבאה הביתה". הביקור הזה גרם ללוסון ולאחותה פרידה לריב. לוסון העלתה תצלום שלה ושל גרינברג בפייסבוק וכתבה שהיא מבלה את יום האב עם אביה.
"רתחתי מכעס", מספרת פרידה. "אמרתי לה שאבא שלנו הוא עדיין אבא שלנו, והיא השמידה את כל הקיום שלו וכל מה שהוא עשה בשבילה אי פעם בפוסט היחיד הזה בפייסבוק". לדברי לוסון, היא מעולם לא התכוונה לפגוע בכבוד האב הלא-ביולוגי שלה. "הרגשתי שפרידה לא מבינה אותי", היא אומרת.
כינו את האח "White Boy"
ההיכרות עם אחיה למחצה, דולבין, הייתה קלה יותר לפרידה. והיא השיבה גם על השאלות שלו. "קיבלתי סוף סוף את התשובה שלא סיפקו האנשים אני אהבתי ואלו שאהבו אותי", הוא אמר. כשהוא גדל, הדודנים שלו הקניטו אותו על עורו הבהיר, וכינו אותו white boy. כילד יחיד הוא שאל תכופות את אמו על אביו. "אל תחשוב על זה", היא אמרה לו. הוא הפסיק לשאול כשהיה בן עשרה. האם מתה לפני עשרות שנים.
עד כה, שני האחים הנוספים של האחיות לא הביעו עניין במפגש עם דולבין. לדבריו, הוא יניח להם להחליט "אם הם רוצים לקבל את פניי או לומר 'היי'". קולו נשנק לרגע. "אולי הם לא חשים בנוח עם זה לפי שעה. זה קשה לעיכול", הוא אומר.
יש עדיין הרבה שאלות לא פתורות שקשה להשיב עליהן, כמו האם נאמר לאביהם שדולבין הוא בנו. הם לא חושבים שהאב ידע על כך. "אני מאמינה שאם הוא היה יודע, הוא היה מנסה ליצור קשר", אומרת פרידה.
האב הביולוגי של פרידה ודולבין החזיק מעדנייה כשרה בשכונה בבוסטון. אמו של דולבין עבדה כקוסמטיקאית בשכונה סמוכה, רובה של אפרו-אמריקאים. שניהם אהבו ג'ז, ייתכן שהם נפגשו באחד ממועדוני הג'ז של בוסטון.
האחיות חוזרות תמיד לשאלה מה היה על ההורים שלהן לספר להן. אפילו כעת, העלבון והמתחים מתלקחים לעתים. "אני מבינה למה הם לא גילו, ההשלכות של הסוד הזה יוצרות אפקט דומינו על כל אחד אחר במשפחה", אומרת הורוביץ.
לוסון לא מסכימה. "לכל אדם יש הזכות לדעת שיש לו צאצאים ולכל ילדה יש הזכות לדעת מה השורשים שלה. הפסדנו 65 שנים ביחד, אני ואחי למחצה".
מאז שהאחיות למדו את האמת, הן אומרות שהן לומדות לחיות עם חוסר הוודאות. "יש לי הכעס שלי, החמלה וההבנה, ואני יכולה להבחין בין כל הרגשות הללו", אומרת לוסון. הורוביץ מתקרבת לאחותה ליד השולחן. "לכל משפחה יש סודות", היא אומרת.
איך ניתן לבצע בדיקות גנטיות בישראל והאם יכול להיות שהן יוצרות גם דרמות מיותרות / גלי וינריב
הבדיקות הגנטיות המוצעות היום בשוק החופשי ממפות חלקים מסוימים ב-DNA (ולא את כולו), ומסיקות מכך מסקנות על קרבה משפחתית, סיכון למחלות שונות, מוצא אתני ואפילו פוטנציאל להתאמה זוגית. כל בדיקה המוצעת לשוק בוחנת אזורים קצת שונים בגנום, וההמלצה על בדיקה מסוימת תלויה בדבר שאותו רוצים לגלות.
ככלל, הבדיקות מגלות מיהו קרוב משפחה לפי שיעור הגנים המשותפים. הורים וילדים, לדוגמה, חולקים 50% מהגנים. סטטסיטית, נדרשת בדיקה של 16 סמנים גנטיים בלבד, שבהם יימצאו כ-50% מהגנים זהים, כדי לומר שבסבירות גבוהה מאוד מדובר בהורה וילד, וההתאמה אינה מקרית.
בני אדם חולקים בממוצע 50% מהגנים שלהם עם אחיהם, אך זהו נתון ממוצע בלבד. יש אחים שדומים מאוד מבחינה גנטית, שבמקרה קיבלו הרבה סטים זהים של גנים, וישנם אחים שקיבלו פחות מ-50% גנים זהים. בכל מקרה, הם יהיו הרבה יותר דומים לאחיהם מאשר לאדם אקראי ברחוב. אחים מאותו מין חולקים, בממוצע, קצת יותר גנים מאשר אחים שאינם בני אותו מין.
כך, אם אדם חולק איתנו כמעט בדיוק 50% מהגנים שלנו, הוא כנראה אחד ההורים שלנו, אבל יש סיכוי מסוים שהוא אח שלנו. אם מישהו חולק איתנו 40% או 60% מהגנים, הוא כנראה אח ולא הורה. כדי לאשש או לשלול אחאות, יש לדגום כמות גדולה יותר של סמנים, בגלל הטווח הרחב יותר של תוצאות האמת הרלוונטיות לאחים.
סבים ודודים חולקים איתנו 25% מהגנים שלנו בממוצע, וכך גם אחים למחצה. בני דודים חולקים 12.5%. בני דודים שניים? סביב 3%. אם נבצע בדיקה השוואתית מול דוד או סב, יהיה קשה לומר במי מהם מדובר. עם זאת, אם חברה לבדיקות גנטיות מתחילה לאסוף מידע על אנשים רבים, היא יכולה להרכיב ממנו פאזל המצייר תמונה ברורה יותר על מהות היחסים.
מי שבוחר לעשות את הבדיקות הללו צריך לזכור שהן עלולות שלא לדייק וכך לעורר בעיות מיותרות במשפחה. הסיבה לכך היא, קודם כול, שלא כל הגנום מקודד ויש טווח טעות סטטיסטית. אבל גם הטבע עצמו יוצר בעיות ואי דיוקים. לכולנו יש מוטציות, וגם אם כמות המוטציות היא בדרך כלל זניחה לעומת כל הגנים הדומים בין בני המשפחה, ייתכן שהבדיקה דגמה אזור עם מוטציה כזאת וכך מתקבלת תוצאה שמערערת על אבהות או אחאות אמיתית.
ישנו גם מצב הנקרא כימריזם, שבו במהלך ההיריון נטמע בעובר חומר גנטי מהרחם של האם. לרוב מדובר בחומר גנטי של האם עצמה, וזה פחות ישפיע על הבדיקות (אם כי יכול להטות בדיקה במקרה של היריון מפונדקאות או מתרומת ביצית), אבל במקרים נדירים מאוד כמות קטנה של חומר גנטי יכולה להיוותר ברחם מעובר שהיה בו בעבר. כך, ייתכן שילד יישא חומר גנטי שהותיר אחריו אחיו ברחם, ואולי זה דווקא חצי אח שנולד ממאהב קודם של האם. הרי לכם טלנובלה שכותבת את עצמה. למען ההגינות, יש לציין שברוב הבדיקות ידגמו מספיק סמנים גנטיים ולכימריזם לא תהיה השפעה משמעותית.
כיצד ניתן לעבור בדיקה גנטית? תלוי בסיבת הבדיקה. כדי להוכיח אבהות ברמה המשפטית, יש לעבור את הבדיקה עצמה תחת צו בית משפט על ידי ספקים שקיבלו רישוי לכך. הבדיקות מבוצעות בחו"ל, למעט מקרים שבהם המידע הגנטי נדרש לצורך רפואי חשוב, וזאת משום שהמדינה אינה מעוניינת להסתבך עם הלכות הממזרות.
מעבר לשיקול המשפטי, כל אדם יכול לעבור בדיקה גנטית בחו"ל, וכל שני אנשים יכולים להשוות את הבדיקות הגנטיות שלהם, אם הם מעוניינים בכך. למעשה, לא צריך להגיע פיזית לחו"ל. למשל חברת 23andme, אחת הידועות בתחום, תשמח לשלוח לכם ערכה הביתה לישראל. יורקים לערכה, שולחים אותה בדואר למשרדי החברה, ומקבלים את הפענוח בדואר או באמצעי התקשורת האלקטרוני המועדף עליכם. עלות הבדיקה הבסיסית המזהה מוצא וקשרי משפחה היא כ-100 דולר. בדיקה הכוללת מידע רפואי תעלה מעט יותר. חברות נוספות בתחום הן Genos ,Veritas ו-Helix. גם MyHeritage הישראלית מבצעת בדיקות DNA, באמצעות מעבדה בארה"ב.