פרופ' אלכס שטיין, שופט בית המשפט העליון / צילום: יוסי זמיר
ההגנה של מערכת החוק והמשפט בארץ על זכויות נשים הלכה וגברה לאורך השנים. פסקי דין של בית המשפט העליון, דוגמת פסק הדין בעניינה של אליס מילר ב-1995 שפתח בפני נשים את האפשרות ללכת לקורס טיס, או פסק הדין בפרשת האונס בקיבוץ שמרת ב-1993, שהבהיר לראשונה שגבר חייב לוודא הסכמה מלאה ומפורשת של אשה לפני מגע מיני עמה, חוללו שינוי חברתי חשוב ועצום. אבל נשים, וגברים, לא יכולים לנוח על זרי הדפנה - הדרך אל השוויון בין המינים עודנה ארוכה. גם היום נאלצות נשים לפנות לערכאות שיפוטיות כדי לקבל הגנה או כדי לממש את זכויותיהן. בשנה החולפת ניתנו כמה פסיקות משמעותיות שיש להן משמעות מרחיקת לכת על חיי נשים בארץ.
1. בג"ץ "האישה הבוגדת"
בנובמבר 2018 אישר בג"ץ (4602/13) פסק דין של בית הדין הרבני הגדול ששלל קיום זכויות שיתוף בדירת מגורים לבת זוג ש"בגדה" בבן זוגה, שהיה הרשום בפנקסי המקרקעין כבעלים יחיד על הדירה. שני שופטי הרוב בבג"ץ, דוד מינץ ואלכס שטיין, החליטו שאין לבג"ץ עילה להתערב בפסיקת בית הדין הרבני, משום שהם הגיעו למסקנה שהוא החיל את הדין הכללי ולא את המשפט העברי. לעומתם, שופט המיעוט, יצחק עמית, פסק שבית הדין הרבני החיל את המשפט העברי בהתייחסו ל"בגידת" בת הזוג, ולכן לשיטתו, יש עילה להתערבות בג"ץ ולביטול פסק הדין המקפח את האשה.
עו"ד גלי זינגר, מנהלת המחלקה המשפטית של שדולת הנשים, אומרת שהמשמעות המעשית של פסק הדין חורגת בהרבה מהמקרה הפרטני, ונוגעת לכל אישה בישראל שתבקש להתגרש מבעלה בפרט, ולמעשה גם לציבור בכלל. "אם יישאר פסק הדין על כנו, עצמאותן של נשים, מבחינה כללית וכלכלית, תוכתב על-ידי הדין הדתי ולא עוד על-ידי הדין האזרחי בישראל - מצב שמחזיר את מעמדן של נשים בישראל עשרות שנים אחורה", אומרת זינגר. לטענתה, בית הדין הרבני הגדול התבסס בהחלטתו על הדין הדתי, בניגוד מוחלט לפסיקת העליון מלפני שנים רבות, שלפיה בסוגיות רכושיות גם בתי הדין הרבניים מחויבים לפסוק אך ורק לפי הדין האזרחי".
2. הסייפת האולימפית דורשת לשוויון
בסוף מאי 2018 הגישה הסייפת האולימפית דלילה חתואל - באמצעות עו"ד יניב ברוך - עתירה נגד איגוד הסיוף, שמנע ממנה לייצג את ישראל ולהשתתף באליפות אירופה. לפי תקנות האיגוד, סייפים וסייפות שרוצים להשתתף בתחרות בינלאומית צריכים להשתתף בשנה שלפני כן בתחרויות גביע העולם ולהשיג "קריטריון". האיגוד סירב להתייחס לעובדה שחתואל הייתה בתקופה הזאת בהריון, ואחר-כך בהתאוששות מניתוח קיסרי, ולכן לדבריה לא יכלה להתחרות ולקבוע את הקריטריון הנדרש לפי התקנות כדי להשתתף באליפות אירופה. חתואל החליטה לתבוע את האיגוד על אפליה על רקע הריון ולידה. את העתירה הגישה תחילה לטריבונל הפנימי של התאחדות הספורט, אך משזה דחה את עתירתה, היא החליטה לא לוותר ועתרה למחוזי בתל-אביב.
ביולי 2018 שופט המחוזי, רחמים כהן, קיבל החלטה (ה"פ 27697-06-18). בית המשפט נמנע מלהתערב בהחלטת האיגוד מטעמי פרוצדורה, אך כתב כי "בישראל נחוצה פעילות שתוביל לשינוי מדיניות הספורט כלפי נשים לצורך הגשמת שוויון זכויות מהותי". לדבריו, "בדומה לחובה המוטלת על גופים המחויבים בייצוג הולם של נשים, לפעול באופן אקטיבי על-מנת לאתר נשים לתפקידים רלוונטיים, ועל-מנת להבטיח ייצוג הולם ושוויון הזדמנויות אמיתי לספורטאיות, מן הראוי להטיל על הגורמים הרלוונטיים לפעול באופן אקטיבי, ובכלל זה לתקן את התקנונים המותאמים לספורטאיות". השופט הדגיש שהיעדר התייחסות למאפיינים נשיים היא היוצרת אפליה.
לדברי עו"ד זינגר, אמירות השופט כהן מהוות פריצת דרך של ממש בכל הנוגע לשוויון מהותי עבור נשים בספורט. "ההכרה של בית המשפט במאפיינים הפיזיים של נשים, ובתקופות שבהן הן מצויות בהריון ובחופשת לידה, כמחייבים התייחסות מיוחדת, מהווה בשורה של ממש לכל ספורטאית בישראל. קביעתו כי על איגודי הספורט השונים לקבוע בתקנוניהם הוראות ספציפיות הנוגעות ליצירת שוויון אמיתי היא מבורכת, והיא עשויה להביא לתיקון האפליה כלפי נשים בספורט".
3. בג"ץ: נשים גם במפלגות חרדיות
בינואר 2019 נתן בג"ץ תוקף של פסק דין (בג"ץ 1823/15) לפשרה שהושגה בין עו"ד תמר בן-פורת ועשרה ארגונים פמיניסטיים, בהם "איתך־מעכי" ושדולת הנשים בישראל, לבין המפלגה החרדית אגודת ישראל, וקבע כי הסעיף בתקנון המפלגה, שקובע שאישה לא יכולה להיות חברה במפלגה, ומתוקף כך גם לא לרוץ מטעמה לכנסת - יימחק.
למרות שאגודת ישראל הצהירה מיד בבית המשפט כי שום דבר לא ישתנה במציאות ושנשים לא ירוצו מטעמה לכנסת, מדובר בהישג משמעותי ביותר עבור נשים חרדיות בפרט ועבור נשים בישראל בכלל. לאחר שהתפרסם פסק הדין, אמר יו"ר ש"ס לשעבר, אלי ישי, כי אין שום מניעה הלכתית לרוץ עם נשים ברשימה לכנסת, ובדיון שנערך בעניין דומה בעתירה של רות קוליאן, שנערך זמן קצר לאחר מכן, הצהירה מפלגת ש"ס כי יש לפרש את תקנון המפלגה באופן שאינו מפלה נשים.
4. קורסי מדינה - ללא הפרדה מגדרית
שדולת הנשים הגישה תביעה נגד נציבות שירות המדינה בגין פתיחת תוכנית "משפיעים - חרדים לשירות המדינה" לגברים בלבד. לאחר שהחליטה המדינה לפתוח גם מחזור מאוחר יותר לנשים בלבד, ואחרי הליך משפטי מורכב, שנידון במספר ערכאות, הכריע בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (סע"ש 8822-02-18) כי מעתה ואילך, כל מכרז חדש לתוכנית "משפיעים" או לכל תוכנית הכשרה אחרת מטעם הנציבות, לא יוכל להיות פתוח למין אחד בלבד, כפי שעשתה המדינה במקרה זה, וכך גם המשרות המוצעות למסיימי ההכשרות.
נקבע כי לא תיפתח תוכנית נוספת שבה יש הפרדה כלשהי, אלא לאחר שהמדינה תבצע מחקר בדבר השאלה אם יש צורך בהפרדה ובאיזו מידה. המדינה אף חויבה להעביר להערות הציבור, ולשדולת הנשים בפרט, כל מכרז עתידי שיהא בכוונתה לפתוח בהפרדה מגדרית, על-מנת לאפשר הגשת תביעה חדשה ככל שתידרש, אם לא תימצא כל הצדקה להפרדה מתוך הממצאים.
עו"ד זינגר משדולת הנשים מגדירה את פסק הדין כ"בשורה של ממש". לדבריה, "התחייבות המדינה כי לא ייפתחו עוד מכרזים למין אחד בלבד היא חשובה, הכרחית ומתבקשת לאור העוול שגרם המכרז הקודם".
5. פיצוי בגין הדרת נשים מהרדיו
בספטמבר 2018 התקבלה התביעה הייצוגית שהגישה עמותת "קולך - פורום נשים דתיות" נגד תחנת הרדיו "קול ברמה", שמנעה באופן מוצהר מנשים לעלות לשידור. בית המשפט המחוזי בירושלים חייב את התחנה לשלם פיצויים לטובת הציבור בגובה של מיליון שקל (ת"צ 23955-08-12). על פסק הדין הוגש ערעור והתיק ממתין להכרעת העליון.
המדובר בתביעה תקדימית בטענתה שהדרת נשים מהווה עילה מספיקה לתביעה ייצוגית המחייבת פיצויים, גם במקרה שלא נגרם נזק ממוני, אלא פגיעה מהותית בזכויות. החלטת המחוזי הכירה בחשיבות הסימבולית והמעשית של הימצאותן של נשים בספירה התקשורתית-ציבורית, הן כמאזינות והן כמראיינות וכמרואיינות. בכך, הבהיר בית המשפט כי העלמת נשים מספירה היא פרקטיקה אסורה, וכי ישנה חשיבות עקרונית לנוכחותן בה, בקולן שלהן.
לדברי עו"ד זינגר, פסק הדין פותח פתח לתביעות ייצוגיות נוספות במקרים של אפליית נשים והדרתן מהמרחב הציבורי, המוחשי והסימבולי.
6. נשים בבית שמש נגד שלטי צניעות
בפסק דין קודם של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (ע"פ 5338-17), הושגה הסכמה, שלפיה יוסרו שלטי צניעות והפרדה שהוצבו ברחבי בית שמש החרדית, אך העירייה לא פעלה להסרתם. בעקבות זאת עתרו קבוצת תושבות חרדיות מהעיר, יחד עם המרכז הרפורמי לדת ומדינה למתן צו לפי פקודת ביזיון בית המשפט, בגין אי-קיום פסק הדין.
הדיון התגלגל עד העליון, שבנובמבר 2018 קבע כי "שלטי צניעות ושלטים המורים לנשים לא להימצא במקומות מסוימים במרחב הציבורי מהווים חלק מהתופעה הקשה של הדרת נשים מהמרחב הציבורי... וכי מוטלת חובה על הרשות המקומית לפעול בנחישות להסרת השלטים ואף לפעול בהתאם לדין הקיים נגד מי שאחראים על הצבתם".
עו"ד זינגר מציינת כי העליון הכיר בכך בחומרה הרבה של תופעת הדרת הנשים במרחב הציבורי, על מופעיה השונים, ואף קבע כי החובה לפעול בכל העוצמה על-מנת להיאבק בתופעה ולמגר אותה מוטלת גם על הרשויות המקומיות כולן. לדבריה, "פסיקה זו מדגישה את העובדה, שהמרחב הציבורי שייך לכל אישה ואיש במידה שווה".
במבט כולל אומרת מנכ"לית שדולת הנשים, עו"ד מיכל גרא מרגליות, שפסקי הדין של שנת 2018 מציגים תמונה מורכבת, "מצד אחד, מקרים כמו בית שמש, ההליך סביב 'משפיעים' ורדיו 'קול ברמה' הציבו קו אדום בפני הדרת נשים. אולם גם ניתן לראות את היחלשות בית המשפט העליון, שסירב לתת הכרעה ברורה ביחס להיבחרן של נשים חרדיות, והסיג אותנו אחורה בפרשנות שמרנית ומקוממת בפרשה שבה נושלה אישה מדירתה בשל אי-נאמנות מינית לכאורה".
ולסיכום, כולנו מצפים שבתי המשפט יהיו מגדלור בשמירה על זכויות אדם ואישה, ולא ייסוגו מפני כוחות שמרניים המאיימים על המערכת.