כדורסל / צילום: Shutterstock
הדבר הראשון שמבחינים בו במלתחות של NBA בימים אלה אינו המספר הרב של גברים אדירי ממדים במיוחד בשלבי התערטלות שונים. זו הדממה.
שחקני הכדורסל הגדולים ביותר בעולם מבודדים את עצמם באמצעות אוזניות לפני המשחק, ומצמידים את ראשם למכשירי הטלפון לאחר המשחק. הם צופים ברגעי השיא, מאזינים לפרשנים, עוקבים אחר הממים ומבלים כמות זמן בלתי נתפסת בניסיונות לפענח את האמוג'יס. הם הגיעו למסקנה שלעתים קרובות מה שקורה במכשירי הטלפון שלהם מבדר ממש כמו מה שקורה במגרש.
אף ליגת ספורט לא אימצה את המדיה החברתית כמו NBA, ובעשר השנים האחרונות היא קוצרת את הפירות. NBA היא קולית. היא רלוונטית מהבחינה התרבותית. וזה לא רק בגלל סגנון המשחק המענג יותר מהבחינה האסתטית. זה גם הבאזז המתמיד והאיום המתמיד של מעבר שחקנים מקבוצה לקבוצה שמושכות תשומת לב ל-NBA על בסיס יומיומי כמעט לאורך השנה כולה.
אך הולך ומתברר שלאסטרטגיה הזאת יש כמה חסרונות לא צפויים, ואחד מהם הוא הסתירה שהובאה לתשומת לב הציבור בשבוע שעבר בידי לא אחר מנציג NBA בעצמו.
מה אם חלק מהדברים שהזניקו את NBA לתור הזהב הזה של פופולריות עולמית הם בדיוק אותם הדברים שמאמללים את השחקנים?
בכנס MIT Sloan Sports Analytics בשבוע שעבר הציג נציג NBA אדם סילבר חומר למחשבה עבור הליגה כולה כשקונן על מספר השחקנים שמספרים לו שהם "באמת לא מאושרים".
"אנחנו חיים בדור הדאגה", אמר סילבר בראיון עם ביל סימונס מ-The Ringer. "אני חושב שחלק מזה הוא תוצר לא ישיר של המדיה החברתית".
בעוד ששאר העולם מתחיל להתמודד עם ההשלכות הפוגעניות של המדיה החברתית, לומדים כמה מהשחקנים הטובים ביותר ב-NBA בפומבי את אחד הלקחים החשובים ביותר של החיי המודרניים.
"לבלות קצת זמן במדיה החברתית זה בסדר", אמרה מליסה האנט, מנהלת הכשרה קלינית במחלקת הפסיכולוגיה של אוניברסיטת פנסילבניה. "לבלות המון זמן במדיה החברתית זה רעיון מאוד גרוע".
הכדורסלן שנאבק בדיכאון
וויליאם פרהאם, מנהל בריאות הנפש באיגוד שחקני NBA, לא הופתע מדבריה של סילבר. ספורטאים מקצועיים מתמודדים מאז ומתמיד עם תחושות של דאגה ובדידות, לדבריו. כיום דנים בכך בגלוי, בייחוד לאחר ששחקנים כמו קווין לאב ודמאר דרוזאן מטיפים בשנים האחרונות להגברת מודעות לחשיבות בריאות הנפש, אך לא מדובר בתופעה חדשה. ג'רי ווסט חשף בספר זיכרונותיו שהוא נאבק בדיכאון במשך כל חייו - והוא הלוגו של NBA.
אך מה שקורה כעת שונה מהעבר. ופרהאם משווה את המצב לבור ברביקיו. "תמלאו את זה במקלות, עץ וקצת נפט", הוא אמר. "מה צריך כדי שזה יתחיל לבעור? גפרור אחד קטן". והמדיה החברתית יכולה להיות מבער.
שחקני NBA שייכים לדור של אנשים שגדלו עם גישה לטלפונים, ושהמוח שלהם עוות בידי המכונות שנמצאות בכיסים שלהם. כמה מהם מחקו לחלוטין את חשבון הטוויטר שלהם. אבל מספר רב יותר אינם יכולים שלא לבזבז שעות מדי יום ביומו ברפרוש הפידים שלהם, גם אם פירושו של דבר הוא שאנשים זרים צורחים עליהם.
פסיכולוגים מתחילים להבין שינויים עצומים אלה בהתנהגות האנושית, ואחת התוספות האחרונות לספרות המדעית היא מחקר של תלמידי אוניברסיטת פנסילבניה שחולקו באופן אקראי לקבוצות בקרה שגישתן לאינסטגרם, פייסבוק וסנאפצ'ט הוגבלה לפרק הזמן שלא ייאמן של 10 דקות ביום במשך שלושה שבועות. האנט ומחברי הדוח האחרים בחנו שבע קטגוריות כמו דאגה, דיכאון ופח החמצה, וגילו שתקופת ניקוי כזאת הועילה מאוד לבריאותם הנפשית של המשתתפים במחקר. התברר שלהגבלת הגישה למדיה החברתית היתה זיקה ישירה לשיפור ברור ברווחת המשתתפים במחקר.
"כשאנשים מבלים המון זמן במדיה החברתית הם עוסקים במשהו שנקרא השוואה חברתית כלפי מעלה", לדברי האנט. "הם מסתכלים על הרגעים הכי טובים בחיים של אנשים אחרים, וזה גורם להם להרגיש רע מאוד לגבי החיים של עצמם".
"תתחברו עם אנשים"
לא קשה להשליך את תוצאות המחקר הזה אל מחוץ למעבדה. שחקני NBA תמיד בדקו מה קורה ברחבי הליגה וריירו על חוזי ההעסקה של שחקנים אחרים. ההבדל כעת הוא שיש להם את הכוח לפעול על בסיס תחושת חוסר שביעות הרצון שלהם.
בשל קיצור תקופת החוזים נקלעה הליגה למצב תמידי של ספקולציות קדחתניות, וזו תוצאה של המו"מ הקיבוצי ששם קץ להשבתה ב-2011. קיצור תקופת החוזים נועדה להגן על קבוצות NBA מעסקאות מעיקות ולהצמיד את תגמולי השחקנים לביצועיהם. אך תמיד יש תוצאות לא מתוכננות. אחת מהן היא שהשחקנים מחליפים קבוצות בתכיפות רבה יותר מאי פעם. המעבר מקבוצה לקבוצה הפך לנפוץ כל כך שקרוב ל-40% משחקני הליגה יהיו חופשיים בקיץ הנוכחי, והשחקנים הטובים ביותר משתמשים בכוח המיקוח שלהם כדי לדרוש החלפה בתקוה למצוא חוזה העסקה טוב יותר במקום אחד.
חוסר הודאות לגבי מי הולך לאן - קווין דוראנט בדרך לניקס? - משפיע כמו סם על ה-NBA. כיום זה חלק מלהיות שחקן כדורסל ממש כמו משחק הכדורסל עצמו. אבל יש אנשים שאינם אוהבים את ההיקסמות המסוימת הזאת מהספורט, והם השחקנים עצמם. והשחקנים שמתקשים הכי הרבה להתמודד עם תשומת הלב המתמדת, כמו דורנט ואירווינג, הם אלה ששולטים במאזן הכוח בליגה באמצעות החלטותיהם בקיץ הזה.
השחקנים באים לעבודה בבגדים נפלאים, ושי להם ג'ובים שעליהם יכולים מרבית האנשים רק לחלום. הם עושים יותר כסף מאי פעם. אבל מעולם הם לא חשו כל כך לא מוגשמים. ולא מדובר רק בספורטאים שחשים מבודדים למרות שהכלים העומדים לרשותם אמורים לקרב בין אנשים. "אני חושב שזו בעיה דורית", אמר סילבר.
אך המחקרים המדעיים שעדיין נמצאים בחיתוליהם מצביעים על פתרון קיים אחד לכמה מבעיות המדיה החברתית: בילוי פחות זמן במדיה החברתית.
"תגבילו את עצמכם ללא יותר משעה אחת ביום", אמר האנט. "ואז פשוט תצאו מזה ותתחברו עם אנשים בעולם האמיתי".