אנשים בתור לסופרמרקט וכלי רכב בתור לתחנת דלק בקרקאס / צילום: רויטרס, Carlos Eduardo Ramirez
משכונת העוני שלו על גבעה שמשקיפה על עיר הבירה המתפוררת, לואיס מרטינז מתלונן שעסקיו הפורחים לשעבר בתחום השוד המזוין והחטיפה למטרת כופר, חלשים מאוד.
כדורים הפכו ליקרים מדי, וכך גם החלפים לרכב המילוט שלו. פחות קורבנות נושאים עליהם דולרים אמריקאיים בימים אלו. המטבע המקומי, בוליבאר, כמעט חסר ערך. בקיצור, יש פחות כסף לשדוד באופן כללי.
"להיות 'מלאנדרו' זה לא מה שזה היה", אמר מרטינז, בן 26, כשהוא משתמש בעגה המקומית לגנגסטר. הוא לוגם רום זול תחת פנס רחוב עם שותף, ושולף אקדח גלוק אוטומטי למחצה מהפאוץ' שלו כדי להראות שנשארו לו רק חמישה כדורים. "אני צריך להשתמש בהם בהקצבה. נהיה קשה מדי להסתדר", הוא אומר.
המצוקה של מרטינז מציגה תוצר לוואי מפתיע של המשבר בוונצואלה: דווקא הפשע המאורגן באחת המדינות המסוכנות בעולם נמצא בירידה. קרימינולוגים אומרים שחלק מהעבריינים חושבים מחדש על העיסוק שלהם על רקע המכה הכלכלית שהנמיכה את התוצר הלאומי ביותר מחצי מאז 2013, ועל רקע חיסולים של פושעים מחוץ למערכת המשפט על ידי כוחות הביטחון במדינה.
ונצואלה לא מפרסמת זה זמן רב נתונים על היקפי הפשיעה, בטענה שמתנגדי המפלגה הסוציאליסטית השלטת משתמשים בהם כדי להשמיץ את הרשויות. קורבנות רבים אינם מדווחים על פשיעה כי הם לא נותנים אמון במשטרה. ולא כל סוגי הפשיעה בירידה. הפסקות החשמל ברחבי המדינה בשבוע האחרון, על רקע העימות בין הנשיא ניקולס מאדורו לבין האופוזיציה, הציתו גל מחודש של ביזה ומהומה במדינה.
אבל ארגונים שמתחקים אחרי הפשיעה מתעדים ירידה ניכרת באלימות העירונית. אחרי עלייה בכל שנה מאז 2004, מקרי הרצח ירדו ב-19% בשנתיים האחרונות, לפי ארגון "משקיפי האלימות בוונצואלה", שהוא מלכ"ר. מספר מקרי החטיפה שדווחו למשטרת החקירות במדינה ירד בשליש בשנתיים הללו, ל-308 בשנה שעברה, לפי היועץ לביטחון חבייר מיורקה.
מומחים מייחסים את המפנה הזה לכמה גורמים. בריחתם של 3.4 מיליון תושבים אל מעבר לגבולות המדינה הנמיכה את מספר הקורבנות הפוטנציאליים בקרב הנוסעים לעבודה ובלייני חיי הלילה, שמרטינז אמר שהוא נהג לשדוד.
כמה גנגסטרים הצטרפו לנטישה הזו. באוגוסט, משטרת פרו הכניסה חמישה חברים בכנופיית הפשע המאורגן הידועה לשמצה בוונצואלה, "רכבת ארגואה", לתשעה חודשי מאסר, על העברת סמים, שוד ועבירות נשיאת נשק. בקולומביה ובברזיל, דיווחים על פשיעה של יוצאי ונצואלה הציתו לעתים מעשי לינץ' של הקהל.
סיבה חשובה נוספת לירידה בפשיעה היא התשואה העלובה על עבודה מסוכנת.
עד לפני כמה שנים, הרשויות בשכונת היוקרה אל האטיו בקרקאס - שבה קיימים היום הרבה בתי אחוזה נטושים מאדם - רשמו לפחות שני מקרי חטיפה ביום, לפי הממונה על ביטחון התושבים, חבייר גוריניו. מתחילת 2018 נרשמו רק שני מקרי חטיפה. במקרה האחרון, הכופר שנדרש לא עלה על 400 דולר, לעומת עשרות אלפי דולרים שהכנופיות המקצועניות נהגו לדרוש.
"המשבר פגע בכולנו, אפילו במלאנדרוס (גנגסטרים)", אמר גוריניו.
כאמור, לא כל הפשיעה בירידה. עבירות שנובעות ממצוקה כלכלית הן בקו עלייה. משכונת סוקרה בקרקאס, שמאופיינת בדירות יוקרה, עד פטארה, שכונת העוני הגדולה ביותר בעיר, גניבות מכוניות ופריצות לבתים הוכפלו ויותר ב-2018 בהשוואה ל-2017.
"בעבר, העדיפות של העבריינים הייתה מוצרי יוקרה כמו נעלי נייקי, טלפונים ניידים או חולצות טי ממותגות. כעת הם מחפשים מזון", אמר רוברטו בריסניו-לאון, מנהל "משקיפי האלימות". לדבריו יש עלייה בפריצות למקררים בבתים. "באנתרופולוגיה אנחנו מכנים זאת 'חיפוש אחרי חלבון'", הוא אומר. "זה חדש לגמרי בוונצואלה".
גם לפשיטות של כוחות הביטחון, שהורגים לעתים עבריינים אלימים ללא משפט, יש השפעה. כמה פשיטות כאלו בשכונות העוני הותירו קרוב ל-3,700 הרוגים מקומיים ב-2017-2018, לפי ארגון עצמאי לזכויות אדם, "ועדת משפחות הקורבנות".