תיקים של גוצ‘י / צילום: רויטרס, Arko Datta
סקנדיטי, הפרבר של פירנצה שמתאפיין במבני תעשייה בלויים, נעשה צפוף כאשר יותר ויותר בתי אופנה יוקרתיים נלחמים על יתרון באחד התחומים החשובים של התעשייה הזו: תיקי העור היקרים.
ענקיות מוצרי יוקרה, מפראדה עד ברברי, משתלטות בהתלהבות על בתי מלאכה וסדנאות, מרחיבות את המפעלים שלהן ובונות מפעלים חדשים בסקנדיטי (Scandicci), מוקד ייצור מוצרי העור באיטליה. האומנים כאן מייצרים תיקים, ארנקים, נעליים ועוד אביזרי עור "תוצרת איטליה" עבור קונים וקונות מניו-יורק עד בייג'ין.
עם תיאבון עולמי למוצרי עור משובחים שרק מתגבר, המותגים חשים שהם צריכים להשתלט על שרשראות האספקה שלהם, כדי להיות בטוחים שהם יוכלו לייצר די מוצרים - ולהביא מוצרים חדשים לשוק מהר יותר כדי להגיב לטעם ההפכפך של הלקוחות.
כותרות האופנה עוסקות בדרך-כלל בתצוגות הבגדים של אופנאים על מסלולי ההליכה, אך תעשיית האביזרים הנלווים מכניסה שליש מכל הכנסות תחום מוצרי היוקרה האישיים. תיקי יד במיוחד מניבים שולי רווח מהגבוהים בתעשייה, מפני שהם יקרים ובו-זמנית לא דורשים שטח תצוגה גדול בבוטיקים. ושלא כמו נעליים, הם לא צריכים להיות במידות שונות.
שרשרת האספקה של מוצרי עור משובחים מצויה זה עשרות שנים בהגמוניה של סדנאות משפחתיות קטנות, שמייצרות לפי חוזים עם מותגי היוקרה הגדולים. כעת, המותגים מגיעים למסקנה שהם צריכים מודרניזציה כדי להתמודד. רבים מהם קונים את קבלני המשנה שלהם, בונים את המפעלים שלהם ומכשירים את העובדים שלהם במיומנויות המלאכה הזו.
התעסוקה עלתה ב-12%
כל זה הופך את סקנדיטי, עיירה של 50,000 תושבים במרחק 6 ק"מ ממרכז פירנצה, למקום עסוק מאוד. התעסוקה בייצור בעיירה עלתה ב-12% בשנתיים האחרונות, וזו פינה אופטימית בכלכלה איטלקית קפואה. התקתוק הקבוע של מכונות התפירה יכול להישמע עד שעות הערב וגם בסופי שבוע מן הסדנאות ומבתי המלאכה, שעובדים שעות נוספות כדי לייצר את תיקי היד, הארנקים, פנקסי העור והחגורות.
"סקנדיטי לא באווירה של איטליה", אומר ראש העיר שלה, סנדרו פלאני.
גוצ'י, המותג הגדול והפעיל ביותר באזור פירנצה, קנה 12 מקבלני המשנה שלו בשנה האחרונה, והוא מתכנן לקנות עוד שמונה. הוא פתח מפעל ששטחו 3,500 מ"ר בסקנדיטי ב-2018 ומתכנן להרחיב את המטה שלו בעיירה הסמוכה קאסלינה.
"אנחנו צריכים להיות בטוחים שמותגים אחרים לא גונבים לנו ספקים", אמר מנכ"ל גוצ'י, מרקו ביצארי. "עם כל הצמיחה שלנו, אנחנו צריכים להגן על האומנים שלנו, כדי שהם לא יעבדו בשביל מישהו אחר".
תשלובת מוצרי היוקרה השוויצית פיננסייר רישמון, הבעלים של מותגי קרטיה ואחרים, מרחיבה מפעל שלה בסקנדיטי שייצר מוצרי עור של כמה מותגים. פראדה פתח בשנים האחרונות סדנה גדולה באזור ושיפץ מפעל שייצר בעבר קישוטים לחג המולד. מותג אופנת העילית הפריזאית Balmain פתח לאחרונה סדנה של 40 עובדים. סלין, המותג הצרפתי שבבעלות תשלובת LVMH (לואי ויטון מואה הנסי), פותח סדנה למוצרי עור בעיירה הסמוכה ראדה.
מנהלים במגזר הזה אומרים כי אזור פירנצה נהנה מכך שכל חלקי שרשרת האספקה של מוצרי העור מרוכזים בו: סדנאות בסקנדיטי, מפעלי עיבוד עורות ממערב במחוז פיזה ומפעלי ציוד שמפוזרים באזור. "המותגים לא צריכים ללכת לעשרה מקומות שונים כדי להשיג את מה שהם צריכים", אמר אוגוסטינו אפוליטו, דובר קונפידוסטריה פירנצה, התאחדות התעשייה של האזור.
ערך העובדים עלה
העלייה בהשקעה במגזר הזה ייקרה את ערך העובדים בעלי המיומנויות הנדרשות לייצור מוצרי העור. המקצוע הזה קשה יותר ללמידה בהשוואה לייצור בגדים מוכנים ללבישה, והוא מחייב לפחות כמה חודשים של הכשרה. קשה גם להחליף אומנים של מוצרי עור במכונות, אמרים מנהלים בענף.
משפחתו של מסימיליאנו גריני היא הבעלים של אלמקס, מפעל בסקנדיטי שמייצר תיקים עבור סן לורן, בלנסיאגה, גוצ'י ועוד מותגים. הוא אומר שהלקוחות שלו מעלים מעת לעת את הרעיון של לקנות את אלמקס, אבל הוא אומר להם שהוא מתכוון להמשיך לנהל אותו עוד שנים רבות.
"זה החיים שלי", אומר גריני, שאביו הקים את המפעל ב-1986.
גריני, בן 49, גייס בשנתיים האחרונות כ-100 עובדים חדשים, והגדיל את כוח העבודה ל-230 איש. הוא רוצה לשכור עוד, אבל התחרות על עובדים מצד המותגים הגדולים מסבכת את מאמציו. השכר בתפקידים חשובים כמו גזירת העור שמשמש לייצור תיקי היד עלה ב-10% עד 20% בשלוש השנים האחרונות, הוא אומר.
"האסטרטגיה החדשה של המותגים היא ליצור תנועה של עובדים מהמפעלים שלנו לשלהם" אומר דויד רולי, נשיא חברת מוצרי עור סמוכה לסקנדיטי.
המותגים חוששים שמיומנויות חיוניות ימותו כאשר הבעלים של הסדנאות והמפעלים המשפחתיים יזדקנו, וילדיהם לא ימשיכו אותם. לכן הם מעוניינים במיוחד לקנות את הספקים שלהם, או חלקים מהם, בעיקר כדי להבטיח שהעסק ימשיך להתקיים.
"השווי של חברת ייצור כאן לא מתבסס על המפעל והמיכון, אלא בעיקר על הידע של העובדים", אמר קרלו מאצי, יו"ר פראדה.
גם בתי ספר מקצועיים ללימודי תעשיית מוצרי העור מנסים לגייס יותר תלמידים. גוצ'י ופראדה הקימו אקדמיות משלהם להכשרת אומני תיקי יד. גריני מאלמקס אומר שיש מאגר של תלמידים כאלה לגייס ממנו עובדים, אך הם יהיו זקוקים לעוד שנים של הכשרה נוספת במהלך העבודה.
"בית הספר האמיתי הוא החברה או המפעל עצמם", הוא אומר. "להכשיר אומן זה עניין של מינימום 5 שנים".