עובדת בנייה באתר בלוס אנג’לס / צילום: רויטרס, Lucy Nicholson
מקצועות הצווארון הכחול כבר לא לגברים בלבד.
מספר הנשים שעוסקות במקצועות שהיו ונשארו ברובם גבריים או כמעט כאלה, הולך וגדל בארה"ב. כמה גורמים אחראים למגמה הזו, ביניהם הרחבת מאמצי גיוס העובדים בשוק עבודה הדוק מצד חברות שמציעות שכר גבוה יחסית, וההכרה של הנשים שהן כבר לא יהיו בודדות במקום העבודה.
העלייה בהצטרפות נשים למקצועות הללו מודגשת במיוחד במגזרי התחבורה והשינוע, שכוללים נהגי משאיות, שליחים או מובילים ועובדי מחסנים. ב-2018, 43% יותר נשים עבדו במגזר הזה בהשוואה לשנת 2000, לפי משרד העבודה הפדרלי. המגמה הואצה בחמש השנים האחרונות, כאשר שוק העבודה התהדק - הביקוש לעובדים עולה על ההיצע. מספרן הכולל של נשים בכוח העבודה האמריקאי עלה ב-15% משנת 2000.
מספר הנשים שעובדות כמאבטחות וכשוטרות ובמקצועות ביטחוניים נוספים כאלה עלה ביותר מ-40% משנת 2000. מספר עובדות הבנייה עלה ב-23%.
כמעט 9% מסך נהגי המשאיות בארה"ב הם כעת נשים, השיעור הגבוה ביותר מאז שנת 1994, לפי חברת המחקר קונפרנס בורד מניו יורק. גם שיעור הנשים בתחומי נהיגת המשלוחים, חשמלאים, שרברבים ומכונאים נגע לאחרונה ברמות שיא של 25 שנים.
הסיכונים האפשריים
אבל במגמה הזו יש כמה סיכונים. חלקן של הנשים בכמה מגזרים, בייחוד בבנייה, עלה בעבר במצבים של שוקי עבודה הדוקים, וחזר וירד כאשר הפעילות הכלכלית הואטה.
נשים נמשכות יותר למקצועות הצווארון הכחול מפני שמאגר הגברים שמוכנים לעסוק בהם מתכווץ, אומר גד לבנון, הכלכלן הראשי בקונפרנס בורד. יותר אמריקאים מעדיפים לימודים אקדמיים, ופחות מהם נוטים למקצועות צווארון כחול מסורתיים.
"זה הופך את גיוס העובדים למשימה קשה מאוד", אומר לבנון, ומוסיף שחברות בתחומים האלה צריכות להרחיב את מאגרי העובדים בכוח שלהן. "במקרים רבים, הנשים הופכות להיות ציבור-יעד לגיוסים כאלה".
עליית שיעור הנשים במקצועות הגבריים המסורתיים משקפת גם את המגמות האחרונות בכוח העבודה: הנשים מובילות את הקאמבק בהשתתפות מבוגרים בכוח העבודה, כאשר שיעור ההצטרפות של גברים בגילאי 25 עד 54 - המאגר המסורתי של תעסוקה במקצעות צווארון כחול - מפגר מאחור.
ראיין קרטר, סגן נשיא בחברת התחבורה Scotlynn, אומר שחלקן של הנשים הנהגות בצי הרכב והמשאיות של החברה כמעט הוכפל בחמש שנים, לכ-16% מכל הנהגים.
"הנשים הן נהגות באמת טובות", הוא אומר. "והן גם נשארות בעבודה יותר זמן מאשר הנהגים, וזה דבר חשוב מפני שהתחום סובל מתחלופה גבוהה".
גם החובה שנכנסה לאחרונה לתוקף לרשום את שעות העבודה באמצעים אלקטרוניים תרמה למגמה הזו, הוא אומר. "היו בענף שלנו כמה בריונים שדחפו את הנהגים לעבודה עד אפיסת כוחות", הוא מסביר, "וכעת זה בלתי אפשרי".
סיבה נוספת לעליית כוח העבודה הנשי בכמה תחומי צווארון כחול היא אולי דגש מחודש שניתן בקורסי הכשרת עובדים על הכנת נשים לעבודה במקצועות הללו, לפי מומחים.
ג'ולי קלינסקי, מנהלת ארגון "נשים בבנייה" בביוקסי, מיסיסיפי, שמספק הכשרת עובדים, אומרת שנשים רבות שהיא מכשירה כעת הוסללו בעבר לתחומי עיסוק כמו עזרה לאחיות רפואיות, מעצבות שיער ועובדות ניקיון. "אלה תחומי עיסוק מכובדים, אבל הם לא מספקים משכורת שאפשר לחיות ממנה", לדבריה.
בפברואר נרשמו בארה"ב 477,000 משרות ייצור פנויות בארה"ב, ובערך עוד רבע מיליון הצעות עבודה בתחומי הבנייה והתחבורה, לפי משרד העבודה הפדרלי. עובדי בנייה הרוויחו בשנה שעברה שכר חציוני של 22.12 דולר לשעה. נהגי משאיות הרוויחו 18.66 דולר לשעה. עבודה במקצועות טיפוח היופי או הבריאות שמחייבת הכשרה אך לא תואר אקדמי הכניסה 11.55 דולר לשעה. יותר מ-80% מהעובדות במקצועות הללו הן נשים.
קיימי מסיאס מהאמונד, אינדיאנה, הצטרפה למגזר שבו לא עלתה נוכחות נשים לאחרונה: ייצור.
מסיאס, בת 28 ואם לשלושה, חיפשה עבודה מכניסה יותר כשהיא הגישה עוגות וקפה בסניף של דנקן דונאטס במשך שבע שנים. היא פנתה לתוכנית הכשרת עובדים, והמדריכים הציעו לה שני מסלולים: עזרה לאחות רפואית או הלחמה (מסגרה).
היא בחרה בקריירה של הלחמה, והחלה לאחרונה לעבוד במפעל בצפון מערב אינדיאנה, מחוץ לשיקגו. היא מרוויחה עוד 8 דולרים לשעה מעל מה שהיא הרוויחה בחנות הדונאטס - ויותר מבעלה, עובד איטליז.
יש רק בעיה אחת: מקצועות הבנייה, התחבורה והייצור חשופים יותר להאטה כלכלית.
במיתון של 2007-2009, נשים במקצועות הבנייה איבדו את עבודתן בקצב מהיר יותר מגברים, לפי "מכון המחקר למדיניות נשים". אריאנה הגוויש, מנהלת יחידת התעסוקה והשכר במכון הזה מייחסת את התופעה להפליה מכוונת. בתחום הבנייה, גברים מוצאים במקרים רבים עבודה דרך קשרי משפחה, היא אומרת.
משנות ה-80, מקצועות תעסוקה כמו וטרינרים השתנו כך שנשם מובילות בהם היום, אחרי שמסורתית הן פיגרו בהרבה אחרי גברים, אבל נשים עדיין לא כבשו את מקצועות הצווארון הכחול בגלל חסמי כניסה, אומרת הגוויש. "במקצועות הללו, העובדים מסתמכים על העמיתים כדי ללמוד את העבודה", היא מסבירה. "אפשר ללכת לקורס מקצועי ולקבל הסמכה, אבל זה לא יספיק".
הפחדה, הטרדה והפליה
הפחדה, הטרדה ישירה ואפליה הן בין חסמי הכניסה של נשים למקצועות הצווארון הכחול.
רודי מאליגן, בת 37, הייתה מתוסכלת בעבודתה בנגרות בניו יורק סיטי. "מנהל העבודה חשב תמיד, 'מה אני יכול לעשות עם בחורה'", היא נזכרת.
הוא ציוות אותה להכנת סבבי קפה לצוותי הבנייה בכל בוקר, גם כאשר נגרים פחות מנוסים הצטרפו לצוות. "זו הייתה חוויה אופיינית לנשים", אומרת מאליגן.
לבסוף אישה אחרת נשכרה להכנת הקפה, ומאליגן עברה לפרויקט אחר.
קורס הבנייה שעברה איפשר ללטישיה דיוויס, 31, מנשוויל, טנסי, לשפר את שכרה אחרי עשר שנים של עבודות ניקיון. בתום הקורס היא התקבלה לעבודה באתר בנייה של בית חולים, כאחראית על שמירת ניקיון המעברים במהלך הריסת חדרי הניתוח הישנים. שכרה עלה ב-2 דולרים לשעה ל-15 דולר לשעה כשהיא הועסקה באתר הבנייה, ואחר כך היא עברה לפרויקט אחר שבו היא עבדה בכלים ובמקדחים לצד עמיתים גברים. היא אומרת שהיא גאה להיות מודל לחיקוי לארבע בנותיה ובנה.