קובי מרימי על השטיח הכתום בפתיחת אירועי האירוויזיון בתל-אביב / צילום: מיכל רז-חיימוביץ'
שבוע האירוויזיון יצא אתמול רשמית לדרך באירוע השטיח האדום, שלאור החסות מחברת Myheritage, הפך לאירוע השטיח הכתום. נציגי 41 המשלחות צעדו בכיכר הבימה לצד אמנים ישראלים, בהם דנה אינטרנשיונל ונטע ברזילי, באירוע שהנחתה ביד רמה עם הרבה חן ומקצועיות נועה תשבי.
חמש מסקנות שעלו מהשהייה הארוכה מאחורי גדר העיתונאים שהשטיח הפריד בינה ובין המעריצים:
1. איפה הקהל?
מבין עשרות המתנדבים האדיבים והחביבים דוברי שפות זרות שמוצמדים למשלחות העיתונאים, סיפרה לי המתנדבת דוברת השפה היוונית, שלוותה משלחת של 100 איש: "לדעתי הגיעו בערך 10, אולי 20 (תיירים). יקר ליוונים פה". היא ירושלמית חביבה, הדלק לתל-אביב על חשבונה (את החניה במתחם האקספו תאגיד "כאן" משלם), והיא התחייבה ל-4 משמרות ליווי משלחות ("גם עבודות שחורות, וזה בסדר גמור, אני נהנית מאוד") - אבל היא מעט עצובה מזה ש"לא באו כמו שאמרו שיבואו". ואכן, מתחם האוהדים שנמצא מול מתחם העיתונאים לא גדוש, בלשון המעטה, ומאות הנוכחים שכן הגיעו מתבקשים על-ידי ההפקה להגביר את רעש הצווחות ומחיאות הכפיים עם כניסת האמנים.
2. הצילום והשידור
את מתחם כיכר התרבות של תל-אביב עטפו מסכי ענק ששידרו בלייב לא רק ליוטיוב אלא גם לקהל שסביב. השידור היה מקצועי וסופר מוצלח. יתרה מכך, בצילומי האוויר כיכר התרבות נראתה מצוחצחת ויפה, עם תאורה מפרגנת. עוד שיחק לטובת הנוכחים מזג-אוויר נעים וצונן שאיפשר לשכבות האיפור של הצועדים על השטיח שלא לבהוק מזיעה או לחות. בזו אחר זה צעדו האמניות והאמנים, יפות ויפים, מוזרות ומוזרים (מה עובר על להקת האטארי האיסלנדית?), בתלבושות מסוגננות (ועוגת קצפת ענקית לבילאל הצרפתי), זמרי עבר, זמרי הווה ואולי זמרי העתיד. המון צוותי שידור מכל העולם (רבים מהם עם הסלולרי - משדרים ישר לבלוג), בליל של שפות ודגלים. שמח.
3. התושבים מתוסכלים, האם בצדק?
קבוצת הווטסאפ של ההורים בגן שנמצא באזור כיכר הבימה בתל-אביב געשה בימים האחרונים. הפקיעו מההורים, ויותר מכך מהילדים, את הכיכר החביבה עליהם לבילוי אחר-הצהריים. אם לא די בכך, החל בשעה 15:00 נחסמו כל הכבישים המקיפים את הכיכר. והעיר הייתה תוהו ובוהו. אז כאן ניכנס רגע לקלישאה - אירוויזיון הוא אירוע אחד בדור, או אחד ב-20 שנה. אמנם לא באו תיירים בהיקף שציפו לו, אבל חשיבות השידור מכאן לעולם היא קריטית, והאופן שבו תל-אביב מצטלמת בימים אלה מפרגן לה מאוד מעבר למסך. אז התושבים ייקחו אוויר בימים אלה. זה למען מטרה טובה, והם ישחקו עם הילדים בגן שעשועים סמוך. ישראל היא עדיין לא יעד תיירותי חסין, למעשה היא יעד תיירותי נפלא (ויקר!) שמתהווה ובונה את מעמדו. השידור בימים אלה הוא נכס תדמיתי עצום, והוא עשוי להשכיח את המסר המביך שניסה תאגיד "כאן" לשדר לעולם עם הסרטון שעלה לאוויר בסוף השבוע האחרון, זה שלקח את ההומור לצעד שמותג תיירותי מתהווה כמו ישראל לא יכול להרשות לעצמו.
4. הגזמות, אמרנו?
איך זה שגם כעת בימים האחרונים של אירועי האירוויזיון נותרו כל-כך הרבה כרטיסים למופעים השונים. תמחור של 1,000-1,250 שקל במקרה הטוב (בלי הנחה של תושבי תל-אביב או אמריקן אקספרס או מבצע אחר שלתייר אין) למופע של חצי הגמר (!) הוא רחוק מלהיות מידתי. והנוכחות הדלה של אוהדי האירוויזיון, אלה שהיו אמורים לייצר רעש וצלצולים במתחם האוהדים ביום ראשון בכיכר הבימה, מסבירה את ההשלכות של המחירים הגבוהים.
5. ובכל זאת, כולנו יותר שמחים וזה גם טוב ליחסי הציבור
כפר האירוויזיון נפתח אמש בפארק צ'ארלס קלור. ההיערכות העצומה בכל פינה ובכל כיוון (גם אחרי שהובן שמספר התיירים אינו כצעקתה) - היא בבחינת מוטב מאוחר מאשר לעולם לא בכל הנוגע לסוגיית "הסבר פניך לתייר". חודש מאי הוא חודש שבדרך כלל מיטיב עם ענף התיירות, וכעת, כפי שהסביר לי נהג המונית בדרך הביתה אחרי הערב הארוך - "יש יותר עבודה, מרגישים שיש יותר תיירים, אבל יותר מזה, מרגישים שיש אווירה שמחה. ומגיע לנו לשמוח קצת".