עוף או חגב / צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב
ב-2 במאי נרשמו שני אירועים היסטוריים בוול סטריט. אחד מהם הוא רשמי וממוסמך - חברת תחליפי החלבון מן הצומח ביונד מיט רשמה על שמה את הזינוק החד ביותר למניה לאחר הנפקה ציבורית ראשונה מאז 2008. האירוע השני קשה יותר לעיגון במספרים, אבל משיחות עם גורמים הבקיאים בנעשה בשוק תחליפי הבשר, מתקבל הרושם שבבוא היום ייזכר היום הזה בתחילת מאי 2019 גם כיום שבו קיבלה התעשייה הזו את האישור הממסדי שהיא חיכתה לו כבר שנים.
במהלך יום המסחר הראשון במניית החברה שמייצרת תחליפי בשר מן הצומח, מכרה ביונד מיט 9.63 מיליון מניות במחיר של 25 דולר למניה. עד סוף היום הן צמחו לשווי של יותר מ־65 דולר למניה, כלומר עלייה של 163%. נכון לעכשיו, נסחרת המניה תמורת כמעט 80 דולר ושווי החברה עומד על קרוב ל־4.7 מיליארד דולר.
החיזוק הטוב ביותר לתיזת האירוע ההיסטורי השני הגיע פחות משבועיים לאחר ההנפקה של ביונד מיט, ודווקא מהמתחרה הגדולה שלה - אימפוסיבול פודס. אימפוסיבול הודיעה כי היא הצליחה להשלים גיוס של 300 מיליון דולר שמשקף לחברה שווי של יותר מ־2 מיליארד דולר וכי היא חתמה עם ענקית המזון המהיר בורגר קינג על חוזה לשילוב מוצריה במזללות הרשת.
מוצרים של ביונד, בשונה מאלה של אימפוסיבול, כבר משווקים בישראל בכ־200 מסעדות. לקראת סוף השנה צפויים להגיע גם המוצרים להכנה בבית.
יש לא מעט סיבות לדהרה לייצור אלטרנטיבות לבשר. כמו כל החיות, האדם זקוק לחלבון, וצריכת הבשר שלו רק הולכת וגדלה עם השנים. במדינות המערב אולי אפשר לקבל את הרושם שהצמחונות והטבעונות כובשות את העולם, אולם הנתונים אינם תומכים בכך. בין 2007 ל־2017 עלתה צריכת הבשר והחלב בכדור הארץ בשיעורים של 1.9% ו־2.1% בהתאמה - כמעט כפליים מקצב גידול האוכלוסייה. ארגון המזון והחקלאות של האו"ם צופה כי עד 2050 יגיע מספר בעלי החיים מעלי הגרה בעולם ל־5.8 מיליארד בעוד שב־2015 הוא עמד על 4.1 מיליארד. אוכלוסיית התרנגולות צפויה לגדול בקצב מהיר יותר.
לצריכת הבשר והחלב הללו יש מחיר שנגבה לא רק מבעלי החיים האומללים שמשלמים בגופם את מחיר הזנתנו, אלא גם מכדור הארץ עצמו. גידול בשר גורם לבזבוז משאבי קרקע (כמעט 80% מהשטח החקלאי בעולם משמש לגידול חיות); לפליטות משמעותיות של פחמן דו־חמצני; לזיהום של הקרקע ושל מקורות מים; ליצירת כמויות אדירות של זבל אורגני; ובאוקיינוסים, תאוות החלבון שלנו מביאה להפרת האיזון האקולוגי בגלל דיג יתר. במקביל, רובן המכריע של החיות שאנו מגדלים וזוללים מפוצצות בהורמונים ובאנטיביוטיקה.
מכיוון שעל־פי התחזיות, ב־2050 יחיו בכדור הארץ 9 מיליארד בני אדם שימשיכו להיזדקק לחלבונים, ומכיוון שהתעשיות המייצרות את אותם חלבונים גורמות לכדור הארץ נזק שרק מחמיר את מגמת שינוי האקלים, ברור שמשהו צריך להשתנות.
לא הבן החורג של התעשייה
מנכ"ל חברת Flying Spark, ערן גרוניך, אומר שהוא מרגיש שבשנה האחרונה - מאז שוחחנו לראשונה בכתבה במגזין G במאי 2018 - חל שינוי מהותי ביחס לתעשיית החלבונים ותחליפי הבשר. החברה של גרוניך שגייסה עד כה 2 מיליון דולר ועומדת להשלים בקרוב גיוס של 5 מיליון דולר נוספים, משתלבת במגמה באמצעות הפקת חלבון מחרקים. אנשי החברה מגדלים זן ספציפי של זבובי פירות, אוספים את הביצים שהם מטילים, "זורעים" אותן במתקני גידול, ואז מאכילים את הזבובים בדיאטה מיוחדת. כשהם מגיעים לגודל הנכון, הם "נקצרים" ואז מעובדים לאבקות חלבון ולשמן.
"יש המון רעש בתחום. כל חברה שמייצרת חלבון אלטרנטיבי מקבלת המון בולטות - אם זה בתחום הצומח, או הבשר המתורבת או החלבון מהחרקים, שזה מה שאנחנו עושים. הנפקה מוצלחת כמו זו של ביונד מיט מאוד מקלה על גיוס כספים משום שהמשקיעים בפודטק צריכים לראות הנפקות ואקזיטים על מנת לקבל ביטחון", אומר גרוניך, "אבל אני חושב שהעניין לא נוצר רק בגלל ההנפקה אלא מכיוון שהעולם הבין שאנחנו לא צריכים להיות הבן החורג של התעשייה אלא המיינסטרים שלה. זה קורה בגלל סיבות בריאותיות וההבנה שאי אפשר לאכול רק ג’אנק ובשר אדום, וזה קורה בגלל הנושא האתי־מצפוני. לאנשים יש יותר מודעות לדרך שבה מגדלים את האוכל שלהם והם מבינים שמישהו צריך לסבול כדי שהם ייהנו.
"ויש כמובן את הנושא הסביבתי שמתחיל לגעת באנשים. אם עד לפני שנתיים־שלוש, שינויי אקלים היה נושא שרק איזה אל גור אחד דיבר עליו בחדשות, עכשיו זה נושא שכולם מדברים עליו ומודעים לו. אני חושב שמה שמכונה היום חלבון אלטרנטיבי לא יהיה קיים בעוד כמה שנים. כמו שכיום אתה נכנס לסופר וקונה סטייק או כבד, אז עוד כמה שנים פשוט תיקח המבורגר של ביונד מיט או נקניקייה שעשויה מצרצרים והם יהיו באותו מעמד של הבקר או העוף".
עד שאלטרנטיבות כמו חלבון המופק מזבובים אכן ייכנסו למיינסטרים במערב, Flying Spark תתמקד במזרח אסיה. "אנחנו מרגישים שבאירופה ובארה"ב פחות בשלים לחלבון שמופק מחרקים, כך שעכשיו אנחנו הולכים להקים אופרציית ייצור גדולה שתיפתח בתאילנד באמצע 2020. בשלב הראשון נייצר כמה מאות טונות בשנה של חלבון, אבל אנחנו רוצים לייצר גם תחליפי פירות ים. מבחינתנו, תאילנד היא מקום טבעי לצמוח בו כי יש בה תרבות של מאות שנים של אכילת חרקים".
קצירת החגבים הגדולה
גם דרור תמיר שעומד בראש חברת "חרגול" שמגדלת חגבים להפקת חלבון אומר שהוא מרגיש את התאוצה בתחום. "חרגול" גייסה עד כה כ־3 מיליון דולר והיא נמצאת לקראת גיוס סכום זהה. החברה מעסיקה כיום 14 עובדים ופתחה השבוע בסמוך לקצרין מפעל חדש, ומתברר שהיא כבר חושבת הלאה. "סיימנו לפתח את שיטת הגידול שלנו ועכשיו אנחנו רצים לשוק עם הזמנות", אומר תמיר. "המתקן החדש שלנו יוכל לייצר 20 טונות של חגבים בשנה ובהמשך הוא יוכל להכפיל את התפוקה שלו ומעבר לכך. ביחס לחקלאות אנחנו מדברים על הכנסה מאוד גבוהה ותשואה מאוד גבוהה והחזר השקעה מאוד מהיר. גם אם נקים עשרות מתקנים כאלו בישראל לא נעמוד בביקוש שיש לנו כרגע מהעולם".
על אף שכדי לספק את החלבון מהחגבים, הם מקפדים את חייהם, תמיר אומר שאין מקום להשוואה לחיות גדולות. "חיות גדולות מגדלים בתנאים קשים, והחגבים גדלים בסביבה שלא מפעילה עליהם לחץ. גם אין להם מערכת עצבים מפותחת, הם מרגישים הרבה פחות כאב. אבל מכיוון שאנחנו פועלים בתקן של האיחוד האירופי למניעת התאכזרות בבעלי חיים, אנחנו מונעים גם את הסבל הזה בכך שאנחנו מנצלים את העובדה שהם בעלי דם קר. כדי לקצור אותם, אנחנו מורידים את הטמפרטורות והם נרדמים ורק אחר כך מטפלים בהם".
תמיר מסכים עם הניתוח של גרוניך לגבי הסיבות לתסיסה בתחום תחליפי המוצרים מן החי ומוסיף שהמודעות לנזק הסביבתי של גידול בשר מסורתי חזקה במיוחד בקרב צעירים. לדבריו, נקודת המפנה בתחום לא התחוללה עם ההנפקה של ביונד מיט. "אנחנו מרגישים את העניין בתחום כבר חמש שנים. כשהתחלנו לעבוד על המיזם שלנו היו אומנם הרבה סטארט־אפים שדיברו על חלבונים אלטרנטיביים, אבל לא היו הרבה משקיעים. לפני שלוש שנים התחלנו להרגיש זינוק דרמטי בהיקף המשקיעים והמגמה הזאת ממשיכה ועולה. מדברים היום על בשר מתורבת שגדל במעבדה, על אצות, על חרקים, על פטריות ועל תערובות צמחיות כמו שעושות ביונד מיט ואימפוסיבול פודס".
להסכם של אימפוסיבול פודס עם בורגר קינג יש לדברי תמיר חשיבות שחורגת מהשורה התחתונה בספרי החשבונות השנה. "כסטארט־אפ, אתה יכול למצוא לך נישות קטנות, אבל אם אתה מסתכל לטווח הארוך יותר, אתה צריך לחנך את השוק ולפנות לאוכלוסיות שבשבילן המוצרים החדשים הם קצת מוזרים. פה מגיע שיתוף הפעולה עם חברות מזון מסורתיות. שיתוף הפעולה של אימפוסיבול פודס עם בורגר קינג בעצם נותן לה את הגושפנקה. המשקיעים אומרים לעצמם ‘וואלה, אפילו החבר’ה המסורתיים עובדים איתם’. הכוח של הגופים הגדולים הללו הוא בכך שהם מחנכים את השוק".
הגביע הקדוש הוא עדיין סטייק
בעוד שביונד מיט ודומותיה מקדמות תחליפי בשר מן הצומח, ורוב החברות בשוק הבשר שגדל במעבדה מוותרות בינתיים על הניסיון לייצר בשר שיידמה לזה שנחתך מגופן של חיות, Aleph Farms היא אחת מקומץ חברות שמתכוונות לייצר את החלבון האולטימטיבי - נתחים של בשר. הבסיס המדעי שעליו נבנתה החברה הוא מחקרה של פרופ’ שולמית לבנברג מהטכניון, שפיתחה יכולת לגדל רקמת שריר מחוץ לגוף על מנת לשקם לבבות שנפגעו מהתקפי לב. הפטנט של החברה הוא המרת המחקר ליכולת לגדל רקמה שתשמש לאכילה.
"כל שוק החלבונים גדל בשנים האחרונות", אומר מנכ"ל Aleph Farms ידידיה טוביה. "אנחנו רואים את זה גם בתחום תחליפי הבשר וגם בתחום תחליפי החלב. בתחום של מוצרי חלב אני חושב שחלבון מן הצומח מתחיל לתפוס נתח לא קטן, אבל בתחום הבשר, אני חושב שמה שנראה בשנים הקרובות זה עלייה בנתח השוק של הבשר המתורבת - כלומר בשר שמגדלים במעבדה. ההנפקה של ביונד מיט תתן דחיפה לכמה חברות לפתח מוצרים חדשים וזה מייצר עוד באזז שהוא מאוד חשוב לתעשייה הזאת".
האתגר שעמו התמודדה Aleph Farms בשנה האחרונה היה לגרום לארבעה סוגי תאים שונים - סיבי שריר, שומן, רקמת חיבור בשם אקולוגן וכלי דם - להתחבר יחדיו על מצע תלת ממדי כך שיהפכו בסופו של דבר לנתח בשר כמו שאתם מכירים. "אנחנו בעצם פותרים את כל הבעיות שהן חלק בלתי נפרד מתעשיית הבשר: צער בעלי חיים, קיימות ושימוש באנטיביוטיקה. ואנחנו יודעים לשחזר את החוויה של הבשר שהוא מוצר מורכב. אנחנו יודעים ליצור רקמה דומה מאוד לבשר טבעי שנותנת את חוויית הלעיסה הייחודית שמאוד קשה ליצור אם משתמשים בתחליפי בשר מהצומח".
Aleph Farms, שגייסה עד כה כ־15 מיליון דולר ומעסיקה 15 עובדים, יצרה בסוף השנה שעברה אבטיפוס של הנתח שלהם, אבל יש עוד הרבה מאוד עבודה עד שהסטייקים שלה יגיעו לשוק. "אנחנו צריכים שכל התכונות הסנסוריות - טעם, ריח, מרקם - יהיו ממש אחד לאחד כמו בשר. כרגע, זה קרוב מאוד לזה ויש לנו עוד שיפורים לעשות. אני מקווה שבעוד שנה וחצי עד שנתיים נסיים את זה ואז תהיה לנו גם עבודה בדרך להביא את המוצר לייצור. אני מניח שנוכל להיכנס לשוק באופן אמיתי בעוד כארבע שנים, אבל יכול להיות שתהיה לנו השקה מוקדמת כמו שיתוף פעולה עם מסעדה בעוד משהו כמו שלוש שנים".