תור לתחנת דלק / צילום: רויטרס, Mike Segar
הזעזועים בשווקים כתוצאה מהעלאת המכס האמריקאי על יבוא מסין וכתוצאה מהאיום שהוסר בינתיים לעשות אותו הדבר למקסיקו, נובעים במידה רבה מהחשש מן הלא ידוע: איש אינו יודע מה ממלחמת סחר גדולה תעשה, מאחר שארה"ב לא הייתה במלחמה כזו מאז שנות ה-30 של המאה שעברה.
אבל יש תקדים מאוחר יותר, של אמברגו הנפט הערבי של 1973. גם הוא וגם המכסים החדשים מייצגים הלם היצע של מה שהיה מקור אמין של יבוא זול - אז נפט גולמי והיום סחורות מיוצרות - שחדל לפתע להיות כזה. המחירים שמשלמים הצרכנים והעסקים בארה"ב עולה, ופוגע בביטחון שלהם ובכוח הקנייה.
האמברגו של 1973 שילש את מחיר הנפט והכניס את ארה"ב למיתון הגרוע ביותר בתולדותיה עד אז מאז שנות ה-30. הנסיבות היו שונות, כמובן, והאטה כלכלית כה חריפה בימינו נראית בלתי סבירה. אבל הלם הנפט מספק בכל זאת מפת דרכים שימושית למצב הנוכחי. ואולי החשוב מכול: גם אחרי שהכאב קצר המועד חולף, תשומות קבועות יקרות יותר מחייבות שינויים יקרים בשרשראות אספקה ובמודלים עסקיים, שמעיקים על הצמיחה במשך שנים.
ב-1973, אחרי שמצרים וסוריה תקפו את ישראל, ארה"ב החישה אליה משלוחי נשק וציוד. בתגובה השעו יצואניות הנפט הערביות את יצוא הנפט לארה"ב והפחיתו תפוקה. הצרכנים והעסקים האמריקאיים, שהיו רגילים זמן רב למחירי נפט של מתחת ל-4 דולר לחבית, נתפסו לא מוכנים לגמרי כשהמחיר זינק מעל 11 דולר. חשבון יבוא הנפט והמוצרים הנלווים של ארה"ב זינק ב-1974 ל-132 מיליארד דולר בערכים של היום, מ-28 מיליארד דולר שנתיים לפני כן - כמו תוספת מס בשווי כ-1.5% מהתמ"ג האמריקאי.
הפדרל ריזרב התחיל בהורדת ריביות, ואז העלה אותן בחדות כאשר הנפט שיגר את האינפלציה לשיעור דו-ספרתי. הממשלות החמירו את הכאוס במשטרי הקצבות ופיקוח על מחירים, שהובילו לתורים ארוכים בתחנות הדלק.
המיתון המשיך להדהד עוד שנים
המיתון הסתיים ב-1975, אך המשיך להדהד עוד שנים. אינספור חברות ועובדים מצאו שמפעליהם, מוצריהם וכישוריהם - שהתאימו לעולם של אנרגיה זולה - כבר אינם רלוונטיים. יצרניות הרכב מעולם לא הצליחו לעבור ממכוניות גדולות לקטנות. הגידול בפריון הואט בחדות אחרי 1973, וכלכלנים מאמינים שהלם הנפט היה הגורם העיקרי לכך.
עד לאחרונה, ארה"ב נשענה על יבוא מוצרי ייצור זולים מסין כפי שהיא הייתה תלויה בשנות ה-70 ביבוא נפט זול מהמזרח התיכון. אבל כפי שארה"ב התחרטה על התלות שלה בנפט ערבי, רבים רוצים כעת שארה"ב תנתק את הכלכלה שלה מזו של סין, על רקע מתיחויות המסחר, הטכנולוגיה והיריבות הגיאו-אסטרטגית בין שתי המעצמות הללו.
וכמו בשנות ה-70, פגיעה בקשרים הללו באה עם מחיר.
כלכלנים בגולדמן זאקס מעריכים שהמכס האמריקאי שמוטל כעת או מוצע על פלדה, אלומיניום, לוחות סולריים, מכונות כביסה ועוד יבוא מסין מקיף כעת סחורות בשווי 200 מיליארד דולר בשנה. הוספת המכס על מקסיקו שטראמפ איים בו הייתה מעלה את הסך הזה ל-288 מיליארד דולר בסוף אוקטובר. זהו 1.4% מהתמ"ג האמריקאי, בערך שווה ערך ל"מס אמברגו הנפט" הערבי של 1973. והסכום הנוכחי אינו כולל את מכסי הגומלין של סין, ולא את עלות ניתוק היחסים עם חברה סינית כמו יצרנית ציוד התקשורת וואווי.
ההשלכות הכלכליות של מלחמת המכסים צפויות להיות קלות יותר בהשוואה ל-1973, מכמה סיבות. החשובה בהן היא שמדידת האינפלציה המועדפת של הפדרל ריזרב היא 1.6% בלבד, מתחת ליעד של 2% בשנה. לכן, כאשר גולדמן זאקס מעריך שהמכסים עשויים להוסיף לאינפלציה 1.25 נקודת אחוז, הפד צפוי לחשוש יותר מהאפקט שלהם על הצמיחה, ולהוריד ריביות במקום להעלות אותן.
נקודות דמיון, אבל גם הבדלים
ההכנסות מעליית מחירי הנפט המיובא זרמו למפיקות הזרות. לעומת זאת, המכסים משולמים לאוצר האמריקאי, שיכול להוציא את הכסף על קיזוז כמה נזקים כלכליים מהם.
אין גם פאניקה מפני מחסור ואין תורים. יש, כמובן, תורים דה פקטו במשרד המסחר, כאשר יבואנים אמריקאים מגישים אלפי בקשות לפטור ממכס. יש גם אי ודאות בנוגע למכסי הגומלין שתטיל סין, או עד מתי תתנהל מלחמת המכסים, שמרתיעה השקעות.
במבט היסטורי, מכס נועד לעודד את הייצור המקומי על ידי הגנה עליו מפני יבוא זול. אבל ייצור גלובלי פירושו שהיבוא בימינו הוא במידה רבה של מוצרים וחומרי גלם מוגמרים למחצה שנעים משלב אחד בשרשרת האספקה לשלב שני, ואין להם תחליפים מקומיים מן המוכן.
במקום לייצר בארה"ב, יבואנים אמריקאים רבים שוקלים להעביר ייצור מסין לווייטנאם, להעלות מחירים או לוותר על מוצרים שהתייקרו בהרבה. כמה מהם תכננו להעביר ייצור למקסיקו. כמו עם הלם הנפט, השינויים הללו עשויים לקחת שנים, ולהוסיף אינספור סיבוכים, שישחקו את הפריון.
לקח אחד מהלם הנפט הוא שהאמברגו הערבי לא שינה את תמיכת ארה"ב בישראל. הוא גרם, עם זאת, לארה"ב לבנות יתרות אסטרטגיות, לחפש מקורות אספקה בטוחים יותר מהים הצפוני, ממקסיקו ומאלסקה, ולחסוך אנרגיה באמצעות תקנים מחמירים יותר של כלכלת דלק. המחירים הגבוהים אפשרו בסופו של דבר את מהפכת הפצלים, שמקרבת את יבוא הנפט האמריקאי אל סופו. ארה"ב חיסנה בכך את עצמה במידה רבה מ"נשק הנפט" הזר.
הלקח להיום הוא שהמכסים לא ישנו בהכרח את התנהגות סין. אבל ניתוק שרשראות המסחר, ההשקעות והידע שקושרים יחד את שתי הכלכלות יביא אולי בטווח הארוך לכך שארה"ב תהיה פגיעה פחות להשפעה הסינית, וזה מה שממשל טראמפ רוצה.