עובדת ביפן/ צילום: רויטרס, Kim Hong-Ji
עולם שצמיחתו הכלכלית בהאטה מקבל עידוד ממקור לא צפוי. כאשר יותר תושבים בכלכלות המתקדמות מתקרבים לגיל 60 או עוברים אותו, חלק גדול יותר מהם ממשיך לעבוד ולא פורש לפנסיה.
ההשתתפות בכוח העבודה - שיעור האנשים שעובדים או מחפשים עבודה - בגילאים 55 עד 64 החלה לטפס בכלכלות המתקדמות בערך מתחילת המאה, אחרי עשרות שנים של ירידה. ב-2010 בערך, ההשתתפות בקרב בני 65 ויותר החלה לעלות, והגיעה לשיא של כמעט 50 שנה, 15.3%, בעולם המפותח בשנה שעברה.
העלייה בהשתתפות בכוח העבודה של בני 55 ויותר באיטליה, יפן, ארה"ב, בריטניה, גרמניה וצרפת מאז 2001 הגיעה לסך כולל של 18.8 מיליון עובדים, עלייה של 5.5% בהיצע כוח העבודה, לפי נתוני ארגון OECD.
"הגל האפור" הזה נובע משינויים בקצבאות, משיפור בבריאות ומהשכלה משופרת, ויש לו כמה השלכות חיוביות: הוא עשוי להאריך את ההתרחבות העסקית הנוכחית על ידי אספקת עוד עובדים למעסיקים כאשר האבטלה רושמת שיאי שפל. התעסוקה הזו מקזזת את ההשלכה השלילית של הזדקנות האוכלוסייה, ומאזנת את כספי הציבור.
"צריך שיותר אנשים, חלק גדול יותר מהאוכלוסייה, יצטרפו לכוח העבודה, כד לייצר אותה כמות של תוצר", אמרה פטיה טופלובה, כלכלנית בקרן המטבע הבינלאומית. "זה נחוץ מאוד במרבית המדינות הללו, כי האוכלוסיות צפויות לרדת ברוב העולם המפותח בעשור הבא".
ההשתתפות בכוח העבודה של עובדים מבוגרים יותר החלה לרדת בשנות ה-70 במאה שעברה, במידה רבה בגלל מדיניות שעודדה פרישה מוקדמת, כמו הורדת גיל הפרישה והטבות פרישה נדיבות.
בשנות ה-90 כמה מדינות הפכו כיוון. איטליה העבירה חוקים שהעלו הדרגתית את גיל הפרישה המוקדמת ל-61 בשנת 2011 מ-52 משנת 1996. החוקים הללו העלו את ההשתתפות בכוח העבודה של גברים בגילאי 55 עד 59, ל-78% ב-2014 מ-54% ב-2001, לפי קורטני קויל, פרופסור לכלכלה במכללת וולסלי, שחקרה את הנושא עם כמה עמיתים.
ב-1998 החלה גרמניה להפחית את ההטבות לפרישה מוקדמת. לקראת סוף המאה, היא הפחיתה גם את תקופת קבלת דמי אבטלה לעובדים מבוגרים. ההשתתפות בכוח העבודה של בני 55 עד 64 נסקה ל-73.6% בשנה שעברה מ-43.1% ב-2003.
גם עליית תוחלת החיים מילאה תפקיד במגמה הזו. כמה עובדים מבוגרים נשארים לעבוד גם מפני שחסכונות הפרישה שלהם לא מספיקים לשנות חייהם, בייחוד אחרי שהמשבר הפיננסי פגע בערכיהם של מניות ונדל"ן.
בעוד שאוכלוסיות מבוגרות מאיטות את הצמיחה ברחבי העולם, הצמיחה הכלכלית הייתה כנראה איטית יותר ללא השתתפותן בכוח העבודה. אילו אותו שיעור של גרמנים בגילאים 55 עד 79 היה בכוח העבודה ב-2018 כמו ב-1991, כוח העבודה הכולל בגרמניה היה מתכווץ ב-2.4% שהם מיליון עובדים בתקופה זו, לפי ניתוח של מארק קיז, כלכלן תעסוקה ב-OECD. במקום זאת, הוא התרחב ב-9.6%, שהם 3.8 מיליון עובדים. גם כוח העבודה באיטליה היה מתכווץ ללא הגידול בהשתתפות המבוגרים.
למגמה הזו יש השלכות על תקציבים ציבוריים. יותר עובדים בגיל הפרישה או אחריו ממשיכים לשלם מסים ודמי פרישה, ורבים מהם לא מושכים את הקצבאות שלהם, ומשפרים בכך את מצבן האקטוארי של מערכות הפנסיה הציבורית. היתרות של מערכת הפנסיה הציבורית בגרמניה (מאגר תשלום קצבאות הפנסיה) עלו לכ-38 מיליארד אירו ב-2018 (43 מיליארד דולר) מכ-2 מיליארד אירו בלבד ב-2005.
עם זאת, העלייה בהשתתפות בכוח העבודה כשלעצמה אינה מספיקה כדי לקזז את ההשלכה השלילית על הצמיחה של הזדקנות האוכלוסייה בעשרות השנים הבאות, בייחוד במדינות שמזדקנות במהירות כמו יפן וגרמניה.
בנוסף, תנועות פופוליסטיות באירופה מאיימות לפעול נגד מדיניות של תעסוקת מבוגרים, אמר אקסל בורש-זופן, כלכלן במרכז מינכן לכלכלת הזדקנות. "יש מה שאני מכנה תגובת נגד לפנסיונרים בכמה מדינות באירופה", הוא אמר. לדוגמה, הקואליציה האנטי-ממסדית באיטליה עלתה לשלטון לפני שנה בהבטחה לשפר את תנאי הפנסיה. הסוציאל-דמוקרטים בדנמרק זכו בבחירות ב-5 ביוני בעזרת הבטחה לאפשר פרישה מוקדמת על ידי ביטול כמה חוקים חדשים קודמים.
קיז מצביע גם על יפן, שממשיכה לשחות נגד הזרם הכלכלי המקובל, למרות הזדקנות האוכלוסייה שלה. ב-2018, 77% מהיפנים בגילאי 55 עד 64 היו בכוח העבודה, עלייה מ-68.2% ב-2011. "אם מדינות אחרות ילכו בדרך של יפן, יהיה עדיין מרחב לגידול די משמעותי בתעסוקה, גם מהרמות הגבוהות הנוכחיות", הוא אומר.