אייפקס, פרבר של ראלי, בירת קרוליינה הצפונית./ צילום: /Shutterstock א.ס.א.פ קריאייטיב
אייפקס, פרבר של בירת מדינת קרוליינה הצפונית, ראלי, הוכרז ב-2015 במגזין ארצי כמקום הטוב ביותר לגור בו באמריקה. בני הזוג לינדזי וטרי מהאפי התלהבו אז מבתי הספר באייפקס, וגם ממחירי הדיור השווים לכל נפש ומהאזור המסחרי המקסים. בני הזוג מצאו בית בן חמישה חדרי שינה ליד חוות סוסים, ורכשו אותו ב-782.2 אלף דולר - מחצית מהסכום שהיו משלמים לו רכשו בית באחד מפרברי סיאטל, שממנה הגיעו.
משפחות רבות אחרות עשו את אותו הדבר. אייפקס היא הפרבר הצומח במהירות הגדולה ביותר בארה"ב, לפי נתוני Realtor.com, והעיר מתקשה לעמוד בקצב שבו מגיעים התושבים החדשים. כשבני הזוג מהאפי רצו לרשום את בתם הבכורה לגן הילדים, נאמר להם שאין מקום כי יש בגן יותר מדי ילדים. כיום, המשפחה חושבת פעמיים לפני שהיא יוצאת לאזור המסחרי בסופי השבוע - אין מספיק מקומות חניה. חוות הסוסים בעיירה נמכרה לצורכי בנייה למגורים.
בהתפתחות שמזכירה את תקופת הבייבי בום לאחר מלחמת העולם השנייה, סובלים שוב הפרברים בארה"ב מכאבי גדילה: אין מספיק בתי ספר, יש יותר מדי מכוניות על כבישים צרים, והקרקע החקלאית הציורית הופכת לבתי דירות.
"התהפכה מגמת החזרה לעיר"
הנהירה לפרברים באמריקה החלה לאחר מלחמת העולם השנייה, כשחיילים משוחררים הציתו את שוק הבתים החדשים. הצמיחה נמשכה כמה עשרות שנים, הודות לגידול במספר המכוניות, לשיפור במקומות העבודה ולכבישים הבין-מדינתיים החדשים.
האזורים הפרבריים שמקיפים את 50 המטרופולינים הגדולים ביותר אכלסו 79% מאוכלוסיית המטרופולינים הללו, לפי מחקר שערך מרכז טרוויליגר לדיור של מכון הקרקע האורבנית.
המשבר הפיננסי והמיתון שבא בעקבותיו בסוף העשור הקודם מיתנו את הצמיחה של הפרברים, אך כעת נראה שהמחסור בדיור זול בערים הגדולות ובסביבותיהן גורם שוב ליותר אנשים לעבור לפרברים.
בני דור המילניום, שאינם יכולים להרשות לעצמם להתגורר בערים גדולות פופולריות, נוהרים לפריסקו בטקסס, נולנסוויל בטנסי, לייקווד ראנץ' בפלורידה וסקוטדיל בג'ורג'יה - לא בדיוק שמות מוכרים, אך מדובר בערים שהן בין הצומחות ביותר בארה"ב מבחינת גודל האוכלוסייה.
בפרברים המרוחקים יותר - שמוגדרים כמחוזות הסמוכים לאזורים מטרופוליניים גדולים - גדל ברבעון הראשון של 2019 מספר היתרי הבנייה לבתים בודדים ב-1.6% לעומת הרבעון המקביל בשנה הקודמת, לפי נתוני האיגוד הלאומי של בוני הבתים.
אשתקד צמחה העיר פניקס שבאריזונה ב-1.5%. אוכלוסיית בקאיי, שנמצאת במרחק של כ-48 ק"מ מהעיר, תפחה באותה תקופה ב-8.5%, והגיעה ל-74 אלף תושבים.
לאחר כמה שנים של זינוק בצמיחה האורבנית, מתפקדים אייפקס ופרברים דומים אחרים כמנוע הצמיחה של 14 מ-15 הערים הצומחות במהירות הרבה ביותר בארה"ב, שבהן אוכלוסיות של יותר מ-50 אלף בני אדם, לפי מפקד האוכלוסין.
"מגמת החזרה לעיר התהפכה", אמר ויליאם פריי, דמוגרף במכון ברוקינגס, בהתייחס לנתוני מפקד התושבים שנערך בשנה שעברה. בני דור המילניום, שהם כיום בני 23-38, כבר אינם תקועים במקום אחד כפי שהיו לאחר המיתון של סוף העשור הקודם. רבים מהם מתחתנים באיחור ועוברים לפרברים, ממש כפי שעשו הוריהם והורי-הוריהם.
קצב הגידול של הערים יורד
ההבדל בין מה שקורה עכשיו לבין מה שקרה בתקופת הבייבי בום בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 הוא שהצמיחה הרבה יותר סלקטיבית. היא מוגבלת לפרברים שהתברכו במזג-אוויר טוב ובמקומות עבודה טובים, בעיקר בחגורת השמש - המדינות בדרום ארה"ב, בהן קליפורניה, פלורידה, טקסס, ניו מקסיקו ואחרות - שבה צומחות הערים במהירות גדולה פי שניים מערים סמוכות, לדברי פריי.
כמעט לכל הפרברים באזור החם יש את המזל להיות ממוקמים במרחק נסיעה מערים משגשגות או מאתרים שבהם ממוקמת פעילותם של תאגידים מצליחים.
פירושו של דבר הוא שעל כל אייפקס אחת יש גם מקום כמו שייקר הייטס באוהיו, שהולך ומתכווץ יחד עם כלכלתה של קליבלנד, המבוססת על ייצור. על כל הנטרסוויל וקורנליוס - שני פרברים משגשגים ליד שרלוט בקרוליינה הצפונית, יש גם את גלנדייל במיזורי, שנפגעה מנטישתם של תאגידים כמו Anheuser-Busch. על כל קיסימי, ששוכנת בקרבת אורלנדו במדינת פלורידה, יש את אבנסטון במדינת אילינוי, שאוכלוסייתה מידלדלת במקביל להידלדלות באוכלוסיית שיקגו.
בתחילת העשור השני של המאה הנוכחית, לאחר שהמשבר הפיננסי פגע קשות בשוק הדיור, היה קצב הצמיחה הממוצע של ערים שאוכלוסייתן עולה על 250 אלף איש גבוה מקצב הצמיחה הממוצע של הפרברים. אך בחמש השנים האחרונות הואט קצב הצמיחה השנתי הממוצע של הערים הגדולות באמריקה ב-40% ל-0.69%, לפי אומדני מפקד האוכלוסין.