נגיד הבנק המרכזי ביפן, הרוהיקו קורודה / צילום: Yoshio Tsunoda, AFLO
הפדרל ריזרב והבנק המרכזי האירופי צפויים להוריד את הריביות שלהם בחודשים הבאים, ובכך הם יכניסו את הבנק המרכזי היפני לבעיה: הבנק הזה כבר מיצה למעשה את הפחתות הריבית וקניית האג"ח הממשלתיות שהוא היה יכול לבצע.
זו בעיה לא רק מפני שיפן ניצבת מול מסחר עולמי חלש והאטה בכלכלת סין, אלא גם מפני שהפחתת ריביות על ידי בנקים מרכזיים אחרים תפעיל לחצי ייסוף על הין ותנמיך את רווחי חברות היצוא היפניות, תוך פגיעה אפשרית ביצוא עצמו.
ייתכן כי ל-BOJ יש עדיין תחמושת קלה יחסית בארסנל שלו: הארכת המחויבות שלו להורדת ריבית לתקופה ממושכת יותר, לדוגמה. הנגיד הרוהיקו קורודה עומד על כך שהבנק המרכזי יכול להוריד עוד את הריבית, אבל כאשר הבנקים המסחריים כבר מתלוננים על שחיקת המרווחים שלהם, כל הורדה נוספת תהיה קוסמטית לכל היותר. אפילו ה-BOJ עצמו אינו מאמין שהוא יוכל להשיג את יעד האינפלציה שלו: הוא מעריך כי המחירים לצרכן לא יעלו ב-2% בכל שלוש השנים הבאות.
הבנק כבר מחזיק כמעט במחצית מסך האג"ח שבמחזור, כאשר המדיניות שלו החניקה את הפעילות בשוק האג"ח הכללי.
ה-BOJ יוכל לאמץ מדיניות ממש לא קונבנציונלית, כמו "כספי ההליקופטר" של הכלכלן מילטון פרידמן: העברת מזומנים ישירות לידי הצרכנים, במקום להמיר אג"ח ממשלה ביתרות בבנקים, כנהוג בהקלה כמותית קונבנציונלית.
אבל למרות העובדה שהאתגרים הכלכליים של יפן הם כה עמוקים, השמרנות המוסדית של מקבלי ההחלטות הכלכליות במדינה הופכת מהלך כזה לבלתי סביר.
המהלך הפשוט ביותר, עם הכי פחות תופעות לוואי מזיקות, יהיה לשחרר את החץ השני של ה"אבנומיקס" - מדיניות תקציבית אקטיבית של ראש הממשלה שינזו אבה ושר האוצר טארו אסו.
אבל הם נראים כמי שעושים את ההפך: באוקטובר, אבה אמור ליישם את ההעלאה השגויה כנראה במס הקנייה מ-8% ל-10%. אחרי עשרות שנים של אינפלציה כמעט אפסית, העלאה כזו תהיה כמעט לא מורגשת על ידי הצרכנים. ההעלאה האחרונה ב-2014 דחפה את יפן חזרה למיתון.
אחרי בחירות שבהן הוא הבטיח להעלות את מס הקנייה, אבה לא צפוי לחזור בו כעת. בפעם הבאה שהאטה כלכלית תיראה באופק, יפן תצטרך לשקול מחדש את המדיניות המוניטרית העמוסה מדי שלה, ולהכין תמריצים תקציביים.