"השופט מגן אלטוביה / צילום: בירן בוצ'צ'ו
קיומה וניהולה של חקירה פלילית בעניינה של חברה אינם סיבה לעכב בירור של בקשה לאישור תביעה נגזרת שהוגשה באותו עניין - כך קבע בשבוע שעבר שופט בית המשפט הכלכלי, מגן אלטוביה. החלטתו של אלטוביה, הכוללת קביעות עקרוניות נוספות, ניתנה במסגרת תביעות נגזרות שהוגשו נגד בנק מזרחי טפחות, בגין הסיוע לכאורה שהעניקו עובדים בבנק ללקוחות הבנק, תושבי ארה"ב, להלבין הון ולהתחמק מתשלומי מס בארה"ב; פרשה שבעקבותיה נאלץ המזרחי לשלם קנס בסך 195 מיליון דולר.
להחלטת אלטוביה עשויה להיות השפעה גם על הליכים נגזרים וייצוגיים נוספים המתנהלים בימים אלה, במקביל לחקירות פליליות, כמו למשל פרשת השוחד שהעניקו לפי החשד בכירי שיכון ובינוי באפריקה. בעניין זה פורסמה לאחרונה המלצת המשטרה להעמיד לדין את היו"רית לשעבר שרי אריסון בגין שוחד. דוגמה נוספת היא פרשת "התשלומים הלא ראויים" ברוסיה ובאוקראינה, שעליה דיווחה חברת IFF בעלת השליטה בפרוטרום. IFF הודיעה כי נבדק החשד שאורי יהודאי, לשעבר מנכ"ל פרוטרום, ואלון גרנות, לשעבר סמנכ"ל הכספים בפרוטרום, ידעו על ביצוע תשלומי שוחד לכאורה על-ידי IFF לקידום אינטרסים עסקיים במדינות המזרח-אירופיות.
את קביעתו העקרונית בנוגע לניהול הליך של תביעה נגזרת במקביל לניהול הליך פלילי, פסק השופט אלטוביה במסגרת סוגיה שבה נדרש להכריע - איזו מבין שתי התביעות הנגזרות שהוגשו נגד בנק מזרחי טפחות יש להמשיך ולנהל: את הבקשה הראשונה שהגיש בעל מניות מיעוט בבנק, משה אהרוני, באמצעות עורכי הדין עידו קוסובר ותומר ברם, לקבלת מסמכים מהבנק בטרם הגשת בקשה לניהול (אישור) תביעה נגזרת. בקשה זו הוגשה כבר בדצמבר 2014, בסמוך לדיווחים הראשונים על הפרשה; או את הבקשה השנייה שהוגשה במרץ 2019 על-ידי בעל מניות מיעוט בבנק, אלעד כץ, באמצעות עו"ד שחר ולר, שטען כי בקשתו עדיפה על פני זו שמתנהלת כבר ארבע שנים וחצי.
פער זמנים
כמעט כל הבקשות לתביעות הנגזרות והייצוגיות שהוגשו בשנים האחרונות נגד חברות ציבוריות נאלצו להתמודד עם בקשות מתחרות. למשל, מרוץ דומה מתנהל בימים אלה בין שתי בקשות לאישור תביעה ייצוגית, שהוגשו נגד IFF ובכירי פרוטרום לשעבר, בגין פרשיית "התשלומים הלא ראויים" שהעניקו בכירי ענקית המזון ברוסיה ובאוקראינה. אלא שלרוב מוגשות הבקשות המתחרות בהפרש של ימים, או לכל היותר חודשים. המקרה של בנק מזרחי טפחות - שבו ההפרש בהגשתן של הנגזרות עומד של שנים - נחשב לחריג יחסית.
ואכן, בשנים שעברו בין הגשת הבקשה הראשונה לשנייה, הספיקו הבנק והדירקטורים - ובראשם חבר הכנסת לשעבר וראש השב"כ לשעבר, יעקב פרי, ששימש כיו"ר הדירקטוריון; ומשה וידמן, יו"ר הדירקטוריון הנוכחי - להגיש את תגובתם לבקשה ולנהל מספר הליכים מקדמיים.
בנוסף, בפרק הזמן שבין שתי הנגזרות, הועדפה בקשתם של עורכי הדין קוסובר וברם על פני בקשה נוספת לנגזרת שהוגשה באותו עניין. כמו כן, חל עיכוב של שלוש שנים בבירור הליך הנגזרת בשל המתנה לאישור הסדר הפשרה של הבנק עם משרד המשפטים האמריקאי.
עם חידוש הליך הנגזרת של עורכי הדין קוסובר וברם, במרץ 2019, הצדדים היו אמורים להחיל את שלב ההוכחות בתיק. אולם מספר ימים לאחר שחודש ניהול ההליך, הגיש עו"ד שחר ולר את בקשתו לניהול נגזרת.
הגשה מוקדמת
כיצד נימק עו"ד ולר את העובדה כי נזכר להגיש את בקשתו לניהול תביעה נגזרת רק כעבור ארבע שנים וחצי מהנגזרת הראשונה שהוגשה? ומה הן הסיבות שנתן להעדפת בקשתו?
לטענת עו"ד ולר, הבקשה הראשונה של עורכי הדין קסובר וברם הוגשה "מוקדם מדי ובטרם מיצוי ההליכים, במטרה לתפוס מקום בתור". בנוסף טען ולר כי "הגשת הבקשה הראשונה בסמוך לפתיחת החקירה הפלילית נגד הבנק הייתה לרעת הבנק, משום שמסירת מסמכים בעת שמתנהלת חקירה היא בניגוד לדין ובלתי מתקבלת על הדעת". אותם מסמכים שלטענת עו"ד ולר הם רלוונטיים מאוד לניהול הנגזרת הם: ההסכם בין הבנק לבין ממשלת ארה"ב, כתב האישום נגד הבנק ומסמך העובדות המוסכמות - מסמכים שנערכו רק לאחר הגשת הנגזרת הראשונה של עורכי הדין קוסובר וברם.
כתמיכה בטענתו, הצביע ולר על-כך שבית המשפט אישר את בקשת הצדדים לעכב את בירור הדיון בבקשה הראשונה עד לסיום החקירה הפלילית נגד הבנק. לדבריו, הדבר מעיד בהכרח שהבקשה הראשונה לניהול נגזרת הוגשה מוקדם מדי.
להקדים התביעה
השופט אלטוביה לא התרשם מטענותיו של עו"ד ולר והעניק רוח גבית לתובעים הממהרים להגיש את בקשותיהם לניהול תביעה נגזרת. השופט קבע כי יש להמשיך ולברר את הנגזרת הראשונה של עורכי הדין קוסובר וברם. הוא ציין כי "אף בהתחשב בפירוט האירועים שהתרחשו לאחר הגשת הבקשה הראשונה, אין למצוא בבקשה השנייה נדבך מהותי וחיוני נוסף". בנוסף, השפט קבע כי "הבקשה השנייה הוגשה לאחר שהצדדים לבקשה הראשונה השקיעו משאבים בניהול הדיון עד לעיכובו, וגם בכך יש כדי לתמוך בהעדפת הבקשה הראשונה".
השופט אלטוביה דן גם בשאלה - מהו "השימוש הראוי והנכון במנגנון התביעה הנגזרת במקרה שבו נפתחת חקירה פלילית נגד החברה"?, וקבע כי אין סיבה שהליך פלילי יעכב בירורה של בקשה נגזרת. לדבריו, "בהתחשב בתכלית מנגנון התביעה הנגזרת, נראה כי המחוקק לא שלל אפשרות להתערבות בענייני החברה, תוך הפקעת סמכות מנהלי החברה במקרה שבו החברה מתמודדת מול חקירה או תביעה שהוגשה נגדה. מקום שמתעורר חשש שנושאי המשרה יעדיפו את האינטרס האישי שלהם על פני טובת החברה, במסגרת חקירה המתנהלת נגד החברה, יש להקדים ולעשות שימוש במנגנון התביעה הנגזרת".
על כן, קבע אלטוביה, "אין פסול או פגם בהגשת בקשה לגילוי ולעיון במסמכים (או בקשה לאישור תביעה נגזרת) בשלב שבו נודע על ביצוע פעולות מזיקות, גם אם בסמוך או במקביל נפתחה חקירה פלילית הנוגעת לאותן פעולות מזיקות. טענת ולר, כאילו מסירת מסמכים בעת שמתנהלת חקירה היא בניגוד לדין ובלתי מתקבלת על הדעת, אינה נראית לי".
עוד קבע אלטוביה כי אין קשר בין העובדה שבירור הבקשה הראשונה לנגזרת אכן עוכב בשל החקירה הפלילית לבין השאלה אם הבקשה הראשונה הוגשה מוקדם מדי. "למבקש ולבית המשפט יש שיקול-דעת באשר לאופן ניהול הדיון בבקשה. יראו לנכון - יעכבו את הדיון עד לסיום החקירה, ימצאו אחרת - תידון הבקשה ותוכרע במקביל להליכי החקירה".
לדברי בית המשפט, "בקשתם של עורכי הדין קוסובר וברם הוגשה עם היוודע הפעולות של עובדי החברה המקימות לכאורה עילת התערבות, וכאמור, בכך אין פסול. אומנם ההליכים עוכבו לפי בקשה מוסכמת של הצדדים לבקשה, אולם זאת במסגרת שיקול-הדעת הנתון למבקש ולבית המשפט הרואה את טובת החברה. החלטת בית המשפט לעכב את הדיון בבקשה הראשונה התקבלה לאחר שהצדדים המעורבים שטחו את טענותיהם בפני בית המשפט, וזה ראה לנכון לעשות כן".
ודאות ופשטות
אלטוביה קבע בנוסף כי אין להתחשב לצורך השוואה בין בקשות מתחרות, במידע ובמסמכים שנוצרו לאחר תחילת הבקשה המוקדמת יותר. השופט התייחס למסמכים שצירף עו"ד ולד, ולא יכלו להיות חלק מבקשתם של עורכי הדין קוסובר וברם, וקבע בקשר אליהם כי"הכלל הוא שיש להעדיף את הבקשה המוקדמת, שכן בכך מקודם אינטרס הוודאות והפשטות".
לדבריו, "אין ליתן משקל מכריע לאי-הכללת משיבים מסוימים או ראיות כאלה או אחרות בבקשה לגילוי ולעיון במסמכים מוקדמת, מקום שהבקשה הוגשה בתום-לב, והיא עומדת ברף האיכות המלמד שלא הוגשה כלאחר יד ובלא שקידה ראויה, רק כדי לתפוס מקום בתור (כלומר, כדי להיות מוגשת ראשונה ובכך 'לנצח' בקשות מתחרות, מ' ב')".
בית המשפט השית על עו"ד ולר לשלם הוצאות משפט בסך 46 אלף שקל - מתוכם 28 אלף שקל לעורכי הדין קוסובר וברם, מגישי הבקשה הראשונה; והיתרה לבנק ולנושאי המשרה בו, שביקשו להכריע מול איזו בקשה לנגזרת עליהם להתגונן.
*** חזקת החפות: החשודים בפרשות המוזכרות לא הורשעו בכל עבירה, ועומדת לזכותם חזקת החפות.
בנקים ישראליים שילמו קנסות של מאות מיליוני דולרים לרשויות בארה"ב
לפני כחצי שנה הגיע בנק מזרחי טפחות להסדר עם משרד המשפטים האמריקאי, בנוגע לפרשת הסיוע בהעלמת מס ללקוחות האמריקאים, שלפיו הוא ישלם קנס של 195 מיליון דולר - 40% פחות מהסכום שדרש משרד המשפטים מלכתחילה (342 מיליון דולר). לפי ההסדר, קיבל הבנק אחריות בהתאם לדין האמריקאי למעשיהם של עובדים מסוימים לשעבר, שפעלו בניגוד למדיניות הבנק ולנהליו. מהודעת הבנק עלה כי לא מדובר בעובדים בכירים.
ההסדר עם בנק מזרחי טפחות היווה את אקורד הסיום מבחינת הבנק, לחקירה שניהלו הרשויות בארה"ב לפני כתשע שנים נגד שורה של בנקים זרים בשווייץ, בחשד שסייעו ללקוחותיהם האמריקאים להעלים מס.
לישראל הייתה נציגות "מכובדת" ברשימת הבנקים, וחקירה בעניין נפתחה נגד הבנקים: הפועלים, לאומי ומזרחי טפחות. הראשון שסיים עם הסאגה היה בנק לאומי, שחתם על הסדר מול האמריקאים לפני כארבע וחצי שנים ושילם קנס של 400 מיליון דולר.
עם הגעתו של בנק מזרחי טפחות להסדר עם הרשויות האמריקאיות, נותר רק בנק הפועלים, שצפוי לסיים את החקירה עם הקנס הגבוה ביותר. לפני כחצי שנה הודיע בנק הפועלים על הפרשה בדוחותיו הכספיים, בגובה של כ-920 מליון שקל, בעקבות התפתחויות במגעים מול האמריקאים, ובסך-הכול הוא הפריש בגין חקירה זו סכום של כ-2.3 מיליארד שקל.
בעקבות הפרשה הקים בנק מזרחי טפחות ועדת תביעות בלתי תלויה, בראשות השופטת בדימוס הילה גרסטל. הוועדה צפויה להמליץ לבנק כיצד נכון יהיה לנהוג במסגרת התביעה הנגזרת שמנוהלת נגדו בגין הפרשה.