ראש הממשלה בנימין נתניהו / צילום: רויטרס
המשורר מאיר ויזלטיר המשיל פעם את תל-אביב בליל חורף ל"אשה שהטילוה בבגדיה לאמבט. בריונים עשו לה את זה, והיא משוטטת עכשיו חרופה ברחובות מייחלת לחסד". תחושה דומה משהו חשתי השבוע במה שנעשה לחשיפה עיתונאית שלי ב"גלובס". גם היא כאילו נחטפה על-ידי חלק מציבור הקוראים שעשו בה שימוש מניפולטיבי, והיום היא משוטטת במרחבי האינטרנט, מייחלת לחסד. לא במקרה מדובר בפרסום שנוגע לאחד מהנושאים הרגישים והנפיצים בימים אלה - תיקי ראש הממשלה בנימין נתניהו.
בתחילת השבוע הגיעו לידיי תמלילי חקירתו של ניר חפץ, עד המדינה בתיקי נתניהו והאיש שבכתב החשדות שגיבשו הפרקליטות והיועמ"ש מתואר כמתווך מרכזי במסכת השוחד לכאורה בין נתניהו לשאול אלוביץ'. כשקראתי את תמלילי החקירה, נתקלתי בקטע אחד שהכה אותי בתדהמה - במהלך החקירה החוקר יניב פלג הטיל דופי, ובצורה בוטה עד מאיימת, בייעוץ שנתן לחפץ סנגורו באותה עת, עו"ד ירון קוסטליץ, ובסנגור עצמו.
החוקר השווה בין עבודת סנגורו של חפץ לבין רופא מנתח שמייעץ לחולה, והטיח בחפץ: "אם אותו מנתח או רופא יכול לגרום למותך, או שבאיזשהו שלב אתה מבין כי הרופא, האבחנה שלו לא נכונה, אולי צריך להחליף רופא - וזה קורה. בדיוק כמו שהוא יכול להציל אותך, כך גם הוא יכול להרוג אותך".
כל מי שעוסק בתחום יודע שלחוקר משטרה אסור בתכלית האיסור לנהוג באופן הזה בחשוד. זכות ההיוועצות בסנגור היא זכות יסוד שאסור לפגוע בה.
הפרסום שקיטלג אותי
הדברים קיבלו ממד נוסף של חומרה לאור העובדה שקוסטליץ' הוא סנגור שידוע כי אינו מוכן לייצג עדי מדינה, ואילו חוקרי חפץ ראו בו מועמד קלאסי לשמש עד מדינה נגד נתניהו. ולכן, ייתכן כי המניע לדברים הקשים שנאמרו לחפץ היה שקוסטליץ' "הפריע" לניסיונות החוקרים להפוך את חפץ לעד מדינה. בסופו של דבר, כידוע, חפץ אכן השתכנע לחתום על הסכם עד מדינה, קוסטליץ' הלך, ובמקומו בא עו"ד אילן סופר שייצג אותו במשא-ומתן להסכם.
מה עושה עיתונאי שנחשף לתמליל בעייתי מחקירה כל-כך חשובה ומתוקשרת? פונה לתגובת הגורמים שאחראים על החקירה - הפרקליטות, המשטרה; ואם הוא לא מקבל הסברים ראויים לאופן שבו התנהל החוקר, הוא ממהר לפרסם את המידע בעיתון. ובבולטות. כך עשינו.
דא עקא, כמו שאומרים המשפטנים, כמעט כל פרסום שקשור בצורה כזו או אחרת לתיקי נתניהו, בטח ימים ספורים לפני הבחירות לכנסת, הופך מהר מאוד לכלי בהתגוששות המשפטית/ציבורית/פוליטית בין נתניהו, אוהדיו וסנגוריו לבין היועמ"ש והפרקליטות. מהר מאוד הוא מוצא מהקשרו ומנופח לממדים שבינם לבין המציאות המשפטית יש קשר מקרי בלבד.
כך היה גם הפעם. סביבת נתניהו ואוהדיו קפצו כמוצאי שלל רב על הפרסום שלנו בנוגע לחקירת ניר חפץ, ועל פרסומים נוספים, של עמית סגל בחדשות 12 ושל אלי סניור ב"ידיעות אחרונות", שחשפו כשלים לכאורה בחקירות תיקי ראש הממשלה. הם ניסו להוציא את החשיפות הללו מפרופורציה וליצור מצג-שווא כאילו נתניהו נרדף על לא עוול בכפו על-ידי הרשויות.
אז אולי כדאי להכניס דברים לפרופורציה: האופן שבו התנהלו החוקרים אל חפץ באותו מקרה שחשפנו הוא חמור מאוד. המשטרה והגורמים שפיקחו עליה ראויים לביקורת, והיועמ"ש מחויב לערוך בדיקה בנוגע לאירוע הזה ולהסיק מסקנות.
אבל אם נתניהו או סביבתו חושבים ש"פאולים" כאלה או אחרים של חוקרי תיק 4000 יכולים להעלים את התמונה הכללית שנחשפה בחקירות תיקי נתניהו - אז הם כמובן טועים.
למרות הכשלים החמורים לעתים, ֶחקירת תיקי נתניהו בסך-הכול נוהלה עד כה במקצועיות. הלחצים שהופעלו על החשודים היו לא נעימים, אבל ברובם לגיטימיים לחקירת משטרה. בפני רשויות החוק עמדה מטרה חשובה מעין כמוה - לחשוף את האמת באשר להתנהלות ראש הממשלה המכהן מול שלושת אנשי העסקים, שאול אלוביץ', ארנון (נוני) מוזס וארנון מילצ'ן.
כשמדובר בחשודים כל-כך מקושרים וחזקים, המוקפים בקשר שתיקה ומצוידים בייעוץ משפטי, אי-אפשר להגיע לחקר האמת או למגר שחיתות באמצעות טיול ללונה-פארק. רשויות החקירה רשאיות להפעיל לחץ פסיכולוגי על הנחקרים, לגייס עדי מדינה, לבצע האזנות, להטיח האשמות, להחרים מסמכים וכיוצא באלה. שוב, הכול תוך שמירה על זכויות החשודים.
ועוד משהו בעניין הזה: אנו חיים בעידן שבו עיתונאים מקוטלגים, לעתים בעל-כורחם, כ"אוהבי נתניהו" או כ"שונאי נתניהו". נתניהו ומקורביו הם לא האשמים היחידים, אך הם האשמים המרכזיים בקיטלוג הזה, שבינו לבין המציאות יש קשר, אך חלקי בלבד.
אותנו זה לא מעניין. בבואנו לפרסם מידע אמת שקשור לחקירות נתניהו, השיקול היחידי שנלקח בחשבון הוא האינטרס הציבורי בפרסומו. וזה ממש לא משנה האם הפרסום עלול "להועיל" לנתניהו או "להרע" לו.
היועמ"ש שותק
השבוע התייחס היועמ"ש אביחי מנדלבליט לפרסומים בתקשורת אודות הלחצים שהופעלו על עדי מדינה וכן לטענות בקשר לחקירת החשודים אור אלוביץ' ושאול אלוביץ' שעלו בפרסום של עמית סגל.
סגל חשף בחדשות 12 תיעוד של מפגש בחדר היוועצות של עורכי דין, שבו הקליטה המשטרה בחשאי מפגש בין שאול אלוביץ' ובנו. על-פי הפרסום, המשטרה שלחה את אלוביץ' הבן לפעול אצל אביו להביא מידע על נתניהו שיחלץ את הבן ממעצר וכן להחליף את סנגורו, עו"ד ז'ק חן, שהמשטרה חשדה שמונע מאלוביץ' להפוך לעד מדינה.
היועמ"ש הבהיר במכתב ליו"ר לשכת עורכי הדין, אבי חימי, כי "ניסיון להתערב שלא כדין ובאופן לא ראוי במרחב הייצוג של חשוד עם עורך דינו הוא פסול מכל וכל. אין בכוונתי לגלות כל סובלנות כלפי פעולות פסולות ממין אלה, ככל שאכן אירעו".
בהמשך לכך הודיע היועמ"ש כי "לאחר בחינת הדברים עם יחידת הפרקליטות שלוותה את החקירות והיחידות החוקרות במשטרה, הריני להשיבך כי חומרי החקירה מלמדים כי אין שחר לטענות בפרסומים אודות לחץ שהופעל כביכול על עדי מדינה כדי שימסרו גרסאות שאינן אמת".
מנדלבליט התייחס ישירות לטענה כאילו אור אלוביץ' נשלח להשפיע על אביו להחליף סנגור בשליחות המשטרה, וכתב כי "טענה זו התבססה על ציטוט מקוטע שלא משקף נאמנה את פני הדברים... מחומר החקירה עולה בבירור כי הדברים שנטען כי נאמרו מפיו של אור אלוביץ' בשיחה עם אביו בקשר לעורך דינו של האב, לא נאמרו בהוראת החוקרים או ביוזמתם".
אולם במקרה או שלא במקרה, התעלם היועמ"ש במכתבו כליל מהחשיפה שלנו אודות הלחצים שהופעלו על ניר חפץ.
פניתי פעם נוספת ליועמ"ש בבקשה שיתייחס גם לקלקול הזה בחקירת תיק 4000. התגובה שקיבלתי מטעמו של מנדלבליט הייתה בזו הלשון: "כפי שנמסר במכתבו של היועמ"ש, כל טענה שיבקשו עורכי הדין של ראש הממשלה לטעון, לרבות טענות אודות התנהלות החקירה, תישמע בלב פתוח ובנפש חפצה בהליכי השימוע ותיבחן בכובד-ראש כמקובל".
על כך אנחנו חייבים לומר ליועמ"ש: אנחנו לא עורכי דינו של ראש הממשלה, אנחנו גם לא הפרקליטים מטעם המדינה, אנחנו לא מייצגים אף צד, אלא רק את האינטרס הציבורי הרחב. ולציבור מגיע הסבר ענייני לכך שחוקר משטרה מאיים על חשוד בחדר חקירות. ואם, בשונה מהמקרה של אור אלוביץ', לא מצאת הסבר מניח את הדעת לאמירות הקשות הללו של החוקר, אז אנא ממך - גם את זה מגיע לציבור לדעת.
*** חזקת החפות: יודגש כי גם לאחר כתב החשדות, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאול אלוביץ' וארנון (נוני) מוזס הם בגדר חשודים, לא הורשעו, ועומדת להם חזקת החפות.