ענבים צילום: רויטרס
מזג האוויר הלא צפוי הקיץ באירופה, עם גלי החום חסרי התקדים, פוגע קשות וזורע הרס בגידולי כרמי היין.
הטמפרטורות עלו לכ-40 מעלות חום בחלקים מצרפת, וגרמו לענבים להבשיל לפני שהחומציות שלהם התפתחה מספיק, וזהו חלק חיוני לפרופיל הטעם של כל יין. בצורת הגשמים שהייתה הקיץ באה אחרי הסערות הפתאומיות של השנה שעברה, שפגעו באזורי גידול היין של בורדו, קוניאק ושמפאן. באיטליה, קיץ של דליקות, סערות ברד ועוד אירועים קיצוניים פגע קשות בכרמי יין.
פאולה דל קסאלה מספרת שסערות הברד הרסו לפחות מחצית מיבול הכרמים ביקב המשפחתי שלה על החוף האדריאטי. "מעולם לא הייתה לנו סערה כזו", היא אומרת, ומוסיפה שהיא תצטרך לנטוע מחדש כרמים צעירים שניזוקו, ולהמתין שנתיים עד שהם יניבו ענבים ראויים. "למעשה איבדתי את כל השנה", היא אומרת.
אזורים כמו טוסקנה ובורדו היו תלויים תמיד בעונות קיץ שקטות כדי להפיק יינות מהטובים בעולם, שנה אחר שנה. תנאים צפויים אפשרו לייננים לפתח קודים נוקשים של היכן ואיך להפיק יין. האקלים הפרוע היום מאלץ אותם לחרוג מהמסורת שהגדירה את תעשיית היין ביבשת במשך דורות.
בוצרים בספטמבר במקום באוקטובר
יצרני היינות בוצרים את הגפנים יותר מחודש לפני המועד, לעתים באישון לילה כאשר הטמפרטורות קרירות יותר. כמה ייננים צרפתים שותלים זנים עמידים יותר ומעריכים מחדש כמה זנים עדינים ומהוללים יותר, כמו ריזלינג ומרלו. באיטליה, חלק מהכורמים מעתיקים את השדות שלהם לאזורים גבוהים יותר, ועורכים ניסויים בטכנולוגיה חדשה.
בגרמניה, הפקת המרלו הקלאסי הצרפתי עלתה פי שלושה בשני העשורים האחרונים, כאשר מזג האוויר התחמם.
חוקרים ברחבי האזור בודקים אם אפשר לנצל את שינויי האקלים לטובה על ידי העברת יותר כרמי יין לצפון אירופה, אבל גם הם נתקלים בקשיים. חוסר היציבות האקלימית ביבשת הגביר את האי ודאות במה שנוגע לאיכות וליבול השנתי.
"בלתי אפשרי לקבוע את המגמה של העונה עד לרגע האחרון ממש", אמר ג'ורדנו צינזאני, נשיא קונסורציום היין המקומי בצפון איטליה.
יצרני היין אומרים שהאמצעים שנוקטים כמה מהם משולים לכל היותר לפלסטר על פצע, ולא לפתרון קבוע לאתגרים שלהם.
טמפרטורות גבוהות יותר שגורמות לענבים להבשיל טרם זמנם גורמות להם גם להיות חשופים לקיפאון או לקרה בחודשי האביב, שנוטים להתארך בגבהים הצפוניים יותר. שינויים קיצוניים בטמפרטורה עלולים גם ליצור תנאים לריקבון פטרייתי, למזיקים ולבצורת.
ענבים שמגיעים לבשלות מהירה יותר במזג אוויר חם מפתחים גם רמות גבוהות יותר של סוכר ואלכוהול שמתגברים על החומציות ההכרחית שלהם כמעט לכל סוגי היין. ברחבי איטליה, אחוז האלכוהול ביין עלה ב-1% ב-30 השנים האחרונות, לפי הקבוצה החקלאית הארצית קולדירטי. בכמה אזורים כמו קיאנטי ובארולו נרשמה עלייה חדה יותר.
התוצאה היא שבציר הענבים באיטליה, בגרמניה ובצרפת הוקדם בערך בחודש, מאוקטובר לתחילת ספטמבר או לסוף אוגוסט.
מה יקרה לריזלינג בעוד 40 שנה?
פייר טרימבך, כורם מאלזס שמגדל ענבי ריזלינג ובצר אותם בתחילת ספטמבר, אומר שהקדמת הבציר הזה גובה מחיר כבד. "אתה מאבד את טעם פרי ההדר, האשכולית ליתר דיוק, של הענב", הוא מסביר.
טרימבך חושש כעת שרמת החומציות הנמוכה של הריזלינג, שמאוחסן בחביות לעשרות שנים, תגרום לכך שהיין לא יתיישן כפי שצריך.
"הנכס הגדול של הריזלינג הוא שהוא יין של דורות, יין שאתה מחזיק 20,30, 40 שנה. היום אתה יכול לפתוח ריזלינג נהדר בן 40 שנה. האם היינות של היום יהיו כאלו טובים בעוד 40 שנה? אף אחד לא יודע", הוא אמר.
אם שינויי האקלים יאלצו את הכורמים והייננים באזור להפסיק לגדל ולהפיק יינות ריזלינג, טרימבך אומר שהמפיקים כבר לא יוכלו להיחשב יותר אלזסיים.
במחוז בורדו, יצרני היין הצביעו נגד המוסכמות, ואישרו שבעה סוגי ענבים שמבשילים באיחור לשימוש ביינות עם תווית בורדו, כולל טוריגה נסיונל האדום מפורטוגל ואלבריניו, ענב לבן מספרד.
יין מאירופה או יין מקליפורניה
יצרן יינות הבורדו ונסן גותיה עורך ניסויים בזנים שמאפשרים לו להאריך את הבציר עד נובמבר, במאמץ לשמר טעמים עדינים ופירותיים יותר. "הזנים העתיקים של בורדו שאתם מכירים, כמו קברנה ומרלו, עוברים הבשלה מוגזמת. הם מייצרים יין שמרגיש כמו יין מקליפורניה - עשיר מדי", אומר גותיה.
הוא שותל כעת 20 דונם של קרמנר ופטי ורדו, שאפשר לבצור גם בתחילת נובמבר. הוא לא לבד. בשנת 2000 ניטעו גפני ורדו (Verdot) על פני 3,750 דונם בבורדו. כעת הם נטועים על פני 10,930 דונם.
החריגה הזו מהמסורת גורמת להרמת גבות באזור שמושקע בכה הרבה מורשת, וכורמים רבים אינם מוכנים להצטרף לשינוי.
פיליפ ברדה, שהכרמים שלו מצויים בסן אמיליון, אומר שהוא לא ממהר לאמץ יבוא זר, והוא מגדיל את הנטיעה של גפני קברנה פרנק וקברנה סוביניון, כפי שעשה אביו. "ענבי היין הם צמח ים תיכוני. הוא זקוק למעט חום ולמעט יובש", הוא אומר.
באיטליה, תקופות ארוכות של בצורת הובילו את החקלאים לאמץ מערכות השקיה חדשות עם חיישני לחות. כמה מהם החלו לגדל ענבים במקומות גבוהים יותר שבהם הטמפרטורות הצוננות יותר אידיאליות לשימור החמיצות והגבלת התפשטות המחלות, העש והמזיקים.
מגרמניה תבוא הבשורה החדשה?
חוקרים באוניברסיטת הוכשולה גיזנהיים ליד פרנקפורט פיתחו בינתיים טכנולוגיות להדמיית גידול גפנים בשנת 2050, עם רמות גבוהות יותר של פחמן דו-חמצני. על ידי ריסוס קבוע של 2CO על כרמי ניסוי של ריזלינג וקברנה, הם הפיקו אשכולות גדולים ועסיסיים יותר של ענבים.
אבל בעוד שלרמה גבוהה יותר של 2CO יש אפקט דישון והגדלת הפוטוסינתזה, ההשפעה הזו תקוזז מאוד על ידי המחסור הצפוי במים, שפוגע בהתפתחות הגפן. לכן, גרמניה עלולה לא להפוך לסל היינות הבא של אירופה, כפי שמהמרים כמה משקיפים שמקווים להרוויח מהתחממות האקלים.
"אנשים חושבים שכולנו נוכל לאכול ארוחת בוקר בחוץ ולצפות בעצי דקל נעים ברוח, אבל אנחנו עדיין בקו רוחב צפוני", אמרה קלאודיה קמאן, אקולוגית שעבדה על המחקר. "אנחנו לא נהיה חיקוי של הים התיכון, בלי קשר למה שאנשים מקווים".