פרקליט המדינה שי ניצן והיועמ"ש אביחי מנדלבליט / צילום: איל יצהר
1.
כל עוד ראש הממשלה בנימין נתניהו שלט ללא מיצרים בנעשה בממשלה ובכנסת, הוא יכול היה גם לכופף את ההליך הפלילי בעניינו, לשלוט בקצב ניהול ההליך ולקדם במקביל כל העת את אופציית החסינות שתמנע את העמדתו לדין. אביגדור ליברמן טרף לנתניהו לא רק את כל הקלפים הפוליטיים אלא גם את התקווה להיחלץ באמצעותם מאימת הדין. מרגע שנתניהו איבד משמעותית מכוחו הפוליטי, הוא ייאלץ להתכופף בפני ההליך הפלילי, כאחד האדם.
אחרי שהאופציה של נתניהו לקבל חסינות מהכנסת ירדה מהפרק בשל הכישלון היחסי בבחירות, חזרה למרכז הבמה האפשרות של הגעה להסדר טיעון עם היועץ המשפטי לממשלה. עד הימים האחרונים נתניהו נמנע אפילו מלחשוב על האפשרות הזאת, כי המשמעות שלה היא קץ הקריירה הפוליטית שלו וירידתו מהזירה הציבורית. עכשיו אין לו ברירה - אם הוא חפץ חיים וחירות, נתניהו חייב להתחיל לכל הפחות לחשוב על האופציה של הסדר טיעון.
בימים האחרונים הצטרף עו"ד רם כספי לצוות ההגנה של נתניהו. כספי מוגדר כ"יועץ לצוות ההגנה" שאותו מובילים עורכי הדין עמית חדד ויוסי אשכנזי. רק לפני כמה חודשים פרש מהייצוג של נתניהו עו"ד נבות תל-צור, שהוא ראש מחלקת צווארון לבן במשרד של רם כספי.
על פניו, תל-צור, ולא כספי, הוא סנגור שמתאים לייצג את נתניהו בהליכי השימוע או במשפט הפלילי, אם הטענות בשימוע יידחו. זאת העבודה שלו. תל-צור ייצג בבתי המשפט, בין היתר, את ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט; הוא מייצג את שר הפנים אריה דרעי; ייצג את השר לשעבר בנימין בן-אליעזר המנוח; ואת אנשי העסקים דני דנקנר וג'קי בן-זקן.
כספי, לעומת תל-צור, עסק בעיקר בתפירת עסקאות מסחריות. הוא ייצג את מאיר שמיר במכירת מניות תנובה, את קבוצת דלק בפני ועדת ששינסקי ואת ג'קי בן-זקן בעסקים מול שותפים זרים; הוא ניהל את המשא-ומתן למכירת ההחזקות של אי.די.בי בכלל ביטוח; הוא ערך את ההסדר של בני שטיינמץ בסקורפיו נדל"ן; והוא הניע את עסקת מכירת השליטה בעיתון "מעריב" לנוחי דנקנר.
וכמובן, כספי ייצג לאורך שנים את עידן עופר. הוא מוכר לציבור הרחב בזכות הסרט "שיטת השקשוקה" של מיקי רוזנטל, שהעלה טענות לקשרי הון-שלטון בישראל דרך הצגת הקשרים בין המדינה ובין משפחת עופר. שמו של הסרט נלקח מדברים שאמר כספי במהלך המשא-ומתן שניהל לרכישת חלקה של המדינה בחברת צים. כספי הציע לנציגי המדינה שהעסקה תיסגר במחיר הממוצע של כל הצעות המחיר שעלו במהלך המשא-ומתן על השולחן: כמו בשקשוקה, מערבבים את כל המרכיבים יחדיו. האם בשיטה דומה יסייע כספי לנתניהו להגיע לעסקה עם היועץ המשפטי לממשלה?
אי-אפשר לדעת. קודם לכן יש שימוע שמתחיל ב-2 באוקטובר. המאמץ העיקרי של נתניהו וסנגוריו בשימוע יהיה לשכנע את היועמ"ש אביחי מנדלבליט שתיק 4000 אינו תיק שוחד אלא לכל היותר תיק של הפרת אמונים. ההחלטה הסופית של היועמ"ש בתיק 4000 תקבע במידה רבה את גורלו המשפטי של נתניהו ואת האפשרות להגיע להסדר.
האם הפרקליטות והיועמ"ש יהיו מוכנים לנהל משא-ומתן להסדר טיעון עם סנגורי נתניהו? ברור שכן. הפרקליטות כמעט תמיד מוכנה לדבר עם חשודים ונאשמים בניסיון לסגור את התיקים בהסדר וללא צורך בניהול הליכים משפטיים יקרים, ארוכים ובעלי סיכונים שסופם לא תמיד ברור.
האם היועמ"ש ובכירי הפרקליטות יהיו מוכנים ללכת לעסקה שבמסגרתה התיקים של נתניהו ייסגרו בתמורה לפרישה שלו מהחיים הפוליטיים? עוד מוקדם לומר. כאמור, הרבה תלוי בשימוע ובהשפעתו או אי השפעתו על גורל תיק 4000.
גורמים בפרקליטות שעימם שוחחנו בימים האחרונים לא הוציאו את האופציה הזאת מכלל אפשרות. הם הזכירו כי אחד האינטרסים החשובים ביותר בניהול הליך פלילי נגד נבחר ציבור הוא שהנבחר יקבל אחריות על מעשיו ויורחק מהזירה הציבורית. לכן גם קיים רכיב הקלון בענישה של אישי ציבור שהורשעו בעבירות שחיתות.
דבר אחד ברור לכולם - אם נתניהו רוצה להגיע להסדר טיעון, כדאי לו מאוד לעשות זאת מכס ראש הממשלה בדיוק מהסיבה הזאת.
האם הסדר טיעון שבו היועמ"ש סוגר לראש הממשלה תיק שוחד בתמורה לפרישה מהחיים הפוליטיים, יוכל לעבור את מבחן בג"ץ? בספק רב. עסקה כזאת נראית כבלתי חוקתית, משום שהיא מפלה את ראש הממשלה לטובה ביחס לאישי ציבור אחרים ועומדת בניגוד לעקרון השוויון בפני החוק. היא גם משדרת מסר שראשי ממשלה יכולים לעשות בתפקידם ככל העולה על רוחם ואז לפרוש ללא סנקציה. כל עוד התמונה שהציג היועמ"ש בכתב החשדות לא משתנה, ותיק 4000 נשאר תיק שוחד - כל הסדר טיעון עם ראש הממשלה יהיה חייב לכלול סנקציה עונשית משמעותית.
אם נתניהו יצליח לשכנע את יו"ר כחול לבן בני גנץ לסגת מהצהרותיו ערב הבחירות ולהקים ממשלת רוטציה שבה נתניהו מכהן כראש ממשלה ראשון, הוא יוכל לדחות את הקץ ולהימנע מהסדר טיעון. אבל אז ייאלץ כנראה ראש ממשלה מכהן לבלות חלק ניכר מזמנו בבית המשפט - סיטואציה שקשה לדמיין אותה אפילו במציאות הפוליטית המטורללת שלנו.
2.
שנות שלטונו האחרונות של נתניהו הוכיחו פעם נוספת עד כמה הכוח משחית. נתניהו של השנים האחרונות חצה קווים שבשנות שלטונו הראשונות לא היה מעז לחצות. הוא הסית נגד הציבור הערבי, סימן ארגוני זכויות אדם ככמעט בוגדים, לא היסס לתקוף בכירים במערכת המשפט וניהל מערכות יחסים מושחתות לכאורה עם אנשי עסקים בכירים.
אם היינו חיים בתקופה שבה הונהגה בחירה ישירה לראשות הממשלה, המסקנה האופרטיבית מהאופן שבו השלטון הכמעט יחיד של נתניהו במשך עשור הביא להשחתה - הייתה שצריך לחוקק חוק להגבלת כהונת ראש ממשלה לשתי קדנציות. ואולם משטר פרלמנטרי כשלנו אינו מתאים להגבלת כהונה. הכנסת היא שאמורה לפקח על עבודת ראש הממשלה ולהגביל את כוחו בכל רגע נתון.
הבעיה היא שהכנסת לא עשתה את עבודתה כראוי. במקום שהפרלמנט ישלוט בממשלה, הממשלה שלטה בפרלמנט. ולכן - כפי שאמרה לי השבוע חברת הכנסת לשעבר ד"ר עינת וילף, שכתבה ספר המנתח את השיטה הישראלית על פני 70 שנה ("זו לא השיטה, טמבל") - ראוי להזכיר לחברי הכנסת הישנים והחדשים שיכהנו בכנסת ה-22, שזה אמור להיות הפוך. לא משנה מי יעמוד בראשות הממשלה - הכוח הוא בידי חברי הכנסת, והממשלה מושלת מטעמם.
*** חזקת החפות: יודגש כי גם לאחר הגשת כתב אישום בכפוף לשימוע, בנימין נתניהו הוא בגדר חשוד, לא הורשע בביצוע עבירה, ועומדת לו חזקת החפות.