ראובן ריבלין, בנימין נתניהו ובני גנץ באזכרה של הנשיא לשעבר שמעון פרס / צילום: לע"מ
לא מפנימים: הליכוד ונתניהו לא מנצחים
לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשרים הנמצאים בהנהגת המדינה לקחו 48 שעות כדי להפנים את תוצאת הבחירות. ביומיים הראשונים שאחרי ה-17 בספטמבר רוב המנהיגים התבצרו. נתניהו בנאום ראשון, בשלוש לפנות בוקר בליל הבחירות, לא מיצה את הקמפיין והמשיך לדבר נגד "מפלגות ערביות אנטי-ציוניות השוללות את עצם קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".
מי שהחזיק מעמד ונשאר ער עד שעה מאוחרת, חשב שמא אנו נמצאים עדיין בשידור לייב פייסבוק של ראש הממשלה. האולם אומנם היה ריק, אבל הקמפיין לא עצר.
כבר באישון הלילה, עם המידע הראשוני על התוצאות, היה ברור כי לנתניהו אין את הרוב הנדרש של 61 מנדטים, וכי הבלוק החוסם שלו עומד על מספר נמוך בהרבה, 55 תומכים ואולי אף פחות.
מצביעי השמאל פחדו לעצום עיניים. הם יודעים מניסיון העבר שיקומו בבוקר לאכזבה. שהמספרים מתעתעים בהם, שהסוקרים טעו, שמשיבי המדגמים בילפו אותם והסתירו את האמת. "הכול שקר וכזב", אמרו לעצמם אנשי המרכז המתון. אף אחד לא פרץ בקריאות שמחה.
הפעם זה לא קרה. ייתכן כי משהו אחר התרחש במערכת הבחירות מועד ב', המערכה שאליה יצא נתניהו בביטחון רב שהוא ורק הוא יהיה המנהיג של ישראל לעד.
גם במהלך כל יום רביעי המצב החדש לא חלחל. בכירי ליכוד חזרו ואמרו כי נתניהו ימשיך להנהיג את המדינה, וכי "אין עוד מלבדו". לכל שאלה עיתונאית על בלוק 55 שאינו מספיק להרכבת ממשלה, הם סובבו את המבט לכיוון האחר. השמאל נמצא בפנטזיה, אמרו לנו, לבני גנץ אין שום דרך להקים ממשלה. "גם אם הוא (גנץ) ינסה להרכיב ממשלה, הוא ייכשל", אמרו.
בשיחות סגורות בכירי הליכוד לא מעזים לפתוח את העיניים לכיוון אופציה אחרת. הכול נותר אותו הדבר. הליכוד נאמן לנתניהו, נתניהו הוא המנצח של הבחירות, הליכוד זו המפלגה שתנהל את המדינה, והמושכות לא יועברו לאדם אחר - לא ליו"ר כחול לבן ולא למנהיג אחר מתוך שורות הליכוד. לא היום, לא מחר ולא לעולם.
"אם היה כאן ניצחון מוחץ בפער גדול לכחול לבן, והליכוד היה נופל אל מתחת ל-30 מנדטים, בעוד כחול לבן נמצאים הרחק קדימה - היית שומעת מבכירים בליכוד מוזיקה אחרת", אמר ל"גלובס" אחד השרים במפלגה. "אבל הליכוד מנצח פה. הפער בין הליכוד לכחול לבן קטן מאוד, ועדיין לא ספרו את קולות החיילים. זה יסתיים בתיקו, ואין שום סיכוי לגנץ להיות ראש הממשלה".
באותו זמן התוצאות הראו על 33 מנדטים לכחול לבן ו-32 מנדטים לליכוד. אך עם חלוף השעות התברר כי כחול לבן אף הגדילו את הפער לשני מנדטים. ובכל זאת, בליכוד נותרו עקביים בעמדתם.
נתניהו מתאושש: רגע קורא לגנץ, רגע מסנדל
בצהרי יום חמישי, אחרי 48 שעות קשות, החל נתניהו להתאושש. בווידאו ראשון עם מסרים חלופיים הוא אמר: "אני קורא לך בני, עלינו להקים ממשלת אחדות רחבה עוד היום. העם מצפה מאיתנו שנגלה אחריות ונפעל בשיתוף-פעולה". דרמות הבחירות הושלכו באחת.
כעת גנץ אינו מאיים יותר על נתניהו כיוון שהוא "תמך בהסכם הגרעין" או כי "הוא יפנה 80 אלף אנשים מבתיהם ויפקיר את הבקעה". כל האמירות של מערכת הבחירות הושלכו בבוקר חמישי הצידה, וסחר הסוסים הגדול החל. לנתניהו לא היה קושי מעולם לדבר נגד יריבו, רק כדי ללטף לו את האגו יממה למחרת. הוא מאמין בכוח השכנוע שלו.
ביום חמישי בבוקר מיהר נתניהו להחתים את כל השותפים הפוליטיים בימין על מסמך סנדול. בשעות הבוקר הוא תכנן להגיע לאזכרה של הנשיא לשעבר, שמעון פרס ז"ל, וידע שמשם תצא תמונה חשובה של גנץ ושלו, בלחיצת ידיים ראשונה. הוא זירז את איילת שקד, נפתלי בנט, יעקב ליצמן, בצלאל סמוטריץ ורפי פרץ לחתום - "המפלגות האמורות ינהלו משא-ומתן קואליציוני במשותף ויכנסו לממשלה רק במשותף. אף מפלגה לא תנהל משא-ומתן בנפרד ולא תיכנס לשום ממשלה מבלי כל יתר המפלגות".
מנהיג ש"ס אריה דרעי, שנעדר מן הפגישה, צירף את חתימתו בשם מפלגתו שעה אחרי האזכרה. העת בערה לנתניהו עד כדי כך, שהוא שחרר את מסמך "בלוק ה-55" בלי להמתין אפילו לפקס, עם חתימה כחולה בכתב-ידו של דרעי.
הסנדול הזה משמעותי לקראת מצעד ההתייעצויות בפני נשיא המדינה. בלוק 55, שלא יאפשר לגנץ לכנס אליו את אביגדור ליברמן, מפלגת העבודה והמחנה הדמוקרטי, כאשר הרשימה המשותפת נותרת בצד. גם אם ליברמן יתרצה וייתן את המלצתו לגנץ, מספר הממליצים יהיה פחות מ-55. זו הדרך ללחוץ על הנשיא להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה קודם כל על גנץ.
מאז החתימה על המסמך, כל ראשי מפלגות הימין מסבירים כי אין סתירה בין הנייר להצהרת הווידאו של נתניהו לפיה הוא רוצה ממשלת אחדות. האחדות היחידה היא כזו שבה כחול לבן היא שותפה נוספת ורגילה לשאר מפלגות הימין המרכיבות את הממשלה. מבחינת ליצמן, שקד, פרץ ואחרים - זו הגישה. ממשלת ימין-דתיים-חרדים מאוחדת - ושותף חדש שיואיל לבוא ולהחזיק להם את היד: בני גנץ.
"מה עדיף לגנץ", אמר לנו אחד מראשי המפלגות, "להתעקש ללכת לבחירות בפעם השלישית? לשם הוא רוצה לגרור את המדינה?"
בכחול לבן אומרים בשיחות פרטיות כי גנץ עומד בראש המפלגה הגדולה ביותר, וכי הוא זה שיעמוד בראש ממשלת האחדות עם התנאי הבסיסי לפיו נתניהו חייב לזוז הצידה. ביום חמישי כינס גנץ ישיבה ראשונה של סיעת כחול לבן, כאשר יאיר לפיד, גבי אשכנזי ומשה (בוגי) יעלון לצידו. אף אחד מהם לא מוכן לאפשר לנתניהו להיות העומד ראשון בראשות ממשלת רוטציה. "בלי נתניהו. ממשלת אחדות בלי נתניהו. לא נשב איתו. על כך יש הסכמה בקרב צמרת המפלגה", הם אמרו ל"גלובס".
באותה ישיבת סיעה ראשונה של כחול לבן, גנץ אמר בפתח דבריו: "כחול לבן ניצחה את הבחירות - כחול לבן היא המפלגה הגדולה ביותר. על-פי נתוני ועדת הבחירות יש לנו 33 מנדטים, ולנתניהו אין גוש חוסם פוליטי אליו שאף ואשר בגינו גרר את כולנו לבחירות", והוסיף עקיצה: "כדי להקים מממשלת אחדות לא באים עם בלוקים וספינים, אלא באים מתוך ממלכתיות, אחריות ורצינות".
איום הבחירות: The Blame Game
בשיחות פנימיות מדברים בליכוד ברצינות על בחירות שלישיות. הם לא רוצים בכך, זה ברור, אך בשלב הפוליטי הנוכחי אחדים מהם מציינים כי "איום הבחירות השלישיות" הוא שם המשחק. הם מניחים, כמו בעבר, כי אם נתניהו יקבל ראשון את מלאכת הרכבת הממשלה, הוא יגרור את המשא-ומתן הפוליטי עד לרגע האחרון, וזאת כדי להציג את האחרים כמי שגוררים את המדינה לבחירות שלישיות.
את הנרטיב של "מי יהיה זה שפירק את ממשלת הימין", שעליו ניסו נתניהו ובנט להאשים זה את זה, יחליף כעת הנרטיב "blame game" - מן הסוג של מי גרר את המדינה למערכת הבחירות לכנסת ה-23.
הבלבול הגדול: הדתיים הסכימו לאחדות?
האירועים בתוך הימין - או בלוק 55 כפי שהוא מכונה מאז יום שלישי בלילה - הם מבלבלים. ביום רביעי אחר-הצהריים נתניהו זימן ללשכתו את בנט, שקד, סמוטריץ, פרץ משה גפני וליצמן. קבוצה של שרים ושרים לשעבר העומדים בראשות רסיסי מפלגות. הפיצול של מפלגת ימינה, בליל הבחירות לשתי הקבוצות - החרד"לים מצד אחד והימין הסרוג על חילוניו הימניים - הותיר עבור נתניהו קבוצה של אנשים נטולי כוח פוליטי.
ליצמן וגפני מוכנים להישבע אמונים לנתניהו עד כדי אובדן השליטה הפוליטית. מצד אחד, נתניהו חתם איתם על מסמך התחייבות לניהול משא-ומתן משותף, לכניסה לממשלה אלה עם אלה. מן הצד השני, בחוץ נתניהו מדבר על ממשלת אחדות מלאה עם כחול לבן, גנץ ולפיד.
איך זה בדיוק מסתדר? האם ליצמן מוכן עכשיו להכיל את יאיר לפיד, כתף לצד כתף בממשלה? ביהדות התורה אמרו ל"גלובס" כי הם וידאו הקריאה של נתניהו לאחדות לאומית, לכניסת כחול לבן לממשלה, נעשה על דעתם. הם ידעו על כך. "האם זה אומר שהסרתם את ההתנגדות שלכם לבני גנץ ויאיר לפיד?", שאלתי בכירים ביהדות התורה. נותרתי ללא מענה. דום שתיקה.
גם עבור שאריות מפלגת ימינה המצב לא ברור. מי יושלכו החוצה ראשונים, אם הליכוד יחתרו לממשלה משותפת עם כחול לבן? סמוטריץ' ממשיך להאמין שהוא יהיה שר התחבורה, ורפי פרץ ימשיך להיות שר החינוך? אך אין לכך סיכוי רב בהינתן ממשלה רחבה. ובכל זאת, הם נותרו עם הצהרות נאמנות מוחלטות למנהיג הימין נתניהו. חתמו עמו על המסמך.
מצבה של איילת שקד מסובך עוד יותר. במרכז הפוליטי, מכיוונו של ליברמן וגם אגפים מסוימים בכחול לבן, קורצים אליה. בואי אלינו, תקבלי תפקיד של שרה. שקד הודתה בנאום הראשון שלה אחרי הבחירות כי הפיצול לא היה על דעתה. אך אם היא תחצה את הרוביקון ותחבור לממשלה של גנץ, היא תשרוף עצמה לעד בשורות הימין הלאומי-דתי.
הקלף החזק: החברות בין דרעי לליברמן
בסופה של מערכת הבחירות - אריה דרעי הוא החידה הגדולה. יו"ר ש"ס, עם תוצאה עילאית של תשעה מנדטים ועל סף המנדט העשירי, לא היה מוכן להתייצב בלשכת נתניהו לצילום "בלוק ה-55". ביום רביעי הוא הוזמן לפגישה בארבע עיניים עם ראש הממשלה וסירב להשתתף בסצינת הצילום המשותף, שבו כל השאר יושבים מול המנהיג. הם תועדו עם הגב למצלמה, נתניהו במרכז, עם פניו לאחרים. לזה הוא כבר לא היה מוכן.
בלשכת נתניהו הכינו מראש אליבי הגיוני לאי-הגעתו של דרעי: יו"ר ש"ס נעדר מפגישת ראשי מפלגות הימין ברביעי כי חייב היה להתייצב באזכרה השנתית של השר דוד אזולאי ז"ל. ובכן, מדוע אם כן לא נקבעה שעת הפגישה לבלוק ה-55, יותר מאוחר או יותר מוקדם, כך שזה יתאים ללוח הזמנים של שר הפנים?
גם כאשר כונסה ביום חמישי בבוקר פגישת בלוק 55 נוספת, גם היא בירושלים - דרעי, הפעם ללא אליבי מוכן, החליט שלא להיות מצולם בסיטואציה המביכה. על המסמך המאחד את בלוק ה-55 הוא חתם בדיעבד.
בשיחות עם בכירים בליכוד ובש"ס עולה כי המנדט התשיעי של המפלגה הושג מעבודה מאומצת של דרעי באזורים ליכודיים. חודש אלול, תפילות הסליחות ההמוניות, והיחלשות נתניהו במעוזי ליכוד מסוימים, גרמו לאנשים להיסחף לכיוונו של דרעי. הוא הזהיר את הבוחרים המסורתיים מפני כוחו הגדול של ליברמן, הגיע למערכת הבחירות עם איחוד פנימי, ללא איום העבר מטעמו של אלי ישי. הוא אמר לציבור כי צמיחת מנדטים של ליברמן תפגע בלומדי תורה, בבעלי אורח חיים אורתודוכסי, והם נהו אחריו.
בזירה הפוליטית מלחשים על קשרי החברות האדוקים בין ליברמן לדרעי. במערכת בחירות מועד ב' השניים הציגו חזית מסוכסכת והתנגדות הדדית. אך המציאות שונה. הטפות נגד חרדים חיזקו את קמפיין ש"ס. הטפות נגד חילוניים חיזקו את קמפיין ישראל ביתנו. הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו?