נשים עובדות / צילום: Shutterstock, א.ס.א.פ קריאייטיב
אל תמזגי מים לכולם בחדר הישיבות. אל תניחי את הכוסות המשומשות במדיח הכלים המשרדי, ובהחלט אל תתנדבי לרשום תקציר או הערות מהישיבה. יש נשים שמנסות להתקומם נגד מערכת הציפיות הלא כתובה הזאת במקום העבודה, אותן עבודות בית שמוטלות עליהן מכוח המסורת המשרדית - מארגון חדרי ישיבות עד קניית שי ליום הולדת ואיסוף כסף עבורו - שפוגעות לבסוף בעבודה הרגילה שהן נשכרו לבצע.
"אני מנסה לעזור לנהל חברה", אומרת קלייר בורג'ר, 43, שמפיקה תשדירי פרסום לטלוויזיה, פודקסטים ואירועים למחייתה, אבל מצאה את עצמה מסדרת את המשרד ועוקבת אחרי ימי ההולדת של העובדים במקום עבודתה הקודם. ניסיון להעביר לאדם אחר את האחריות לניהול לוח ימי ההולדת גרם לה נזק לאחר שאותו עובד שכח לנהל אותו ועמיתיה לעבודה הציפו אותה בשאלות כמו "איך קרה שיום ההולדת שלי נשכח?" ו"למה לא טיפלת בזה?"
"אל תחששו מהשקט"
לדברי חוקרים ומומחים למקומות עבודה, מנהלים נוטים להטיל על נשים את המשימות הפחות נוצצות. לא רק זאת, נשים לעתים קרובות מוצאות את עצמן בתפקיד המתנדבות, תוך ניסיון למלא את ציפיות "כוורת הדבורים". הניסיון להימנע מהדינמיקה המגדרית המקובלת עשוי להיות מורכב.
"אני חושבת לעצמי, 'איך גרסה גברית שלי הייתה מגיבה'", אומרת ג'יליאן וורס על המפגשים התכופים שלה עם אנשי עסקים. וורס, 41, הא המייסדת של קבוצת ג'יליאן, חברת ייעוץ אסטרטגי מבוסטון. "אני לא יכולה להיות קשוחה מדי כי הם משתתקים. אני לא יכולה גם להיות חלשה מדי כי הם לא יכבדו את זה". לפני כמה שנים, היא עזרה ללקוח לחפש משקיעים, ואחד המשתתפים הורה לה כבדרך אגב לרשום הערות מהפגישה. כל יתר המשתתפים בפגישה בקאנטרי קלאב בקונטיקט היו גברים.
"עצרתי לשנייה, הבטתי בו, ואמרתי, 'נשברו לך הידיים?'. הוא צחק, לקח את בלוק הכתיבה שלו והתחיל לכתוב". מאז, הם לעולם לא ניסו יותר לבקש ממנה לרשום הערות. הם פשוט הבינו, סיפרה וורס.
בסקר מ-2016, שהשתתפו בו 3,093 מהנדסים, מצאו ויליאמס ועמיתיה ש-55% מהנשים חשבו שהן עושות יותר עבודות בית מעמיתיהן משני המינים, בעוד שרק 22% מהגברים חשבו שהם סובלים מעודף "עבודות בית". היא אומרת שחלוקת העבודה הלא שווה הזו היא אחת מסיבות המפתח לכך שנשים עוזבות את מקום העבודה.
לדברי ג'סיקה רובלו, מנכ"לית ארקדיום, היא אמרה לעובדות שראתה מנקות את הכוסות שהעמיתים הגברים השאירו בחדר הישיבות של החברה, "אל תאספו את הכוסות, תשאירו אותן כך".
"אל תחששו מהשקט", מייעצת כרמל גלבין, מנהלת כוח אדם בחברת התוכנה אוטודסק, לנשים שמוצאות את עצמן מתנדבות לרשום הערות בישיבות. "תספרו עד חמש בשקט. חכו להפסקה".
"תהיו חברים טובים"
גם עבודה רגשית, כמו הפגת מתחים במקום העבודה, נופלת לעתים קרובות יותר על נשים. אלקסה קריסה, משווקת דיגיטלית בת 30 מאטלנטה, התבקשה פעם להצטרף לנסיעת עסקים שלא הייתה לה נגיעה לעבודה שלה. התברר שנוכחותה הייתה חיונית כדי לשמור על שביתת נשק בין שני קולגות שהתקוטטו כל הזמן. "את חושבת לעצמך, 'זה לא מה שאני צריכה לעשות כשאני מגיעה בכל בוקר לעבודה'".
לשאלה מה מגדיר "בחור טוב" במשרד, קריסה מגיבה במסר לגברים: "אני לא צריכה שתרחם עליי, רק להיות חבר טוב", היא אומרת.
שיחות עם נשים אחרות חשפו גם גברים שעונים להגדרה הזאת. מישהי מטקסס סיפרה על עובד שנוהג דרך קבע להביא קפה לעמיתיו במרכז ההכשרה של החברה. באילינוי סיפרה עובדת שהבוס שלה השיג לה העלאת שכר כדי שישתווה לשכר של קולגה חדש.
כאשר נאמר לבחורים הטובים הללו כמה המאמצים שלהם חשובים בעיני הנשים, הם הגיבו בבלבול. "לוקח לי 30 שניות לעשות את הדברים הללו", אומר דיוויד אור, מנהל הנדסת מוצר בחברת ארקדיום מניו יורק, יצרנית של משחקי וידיאו למפרסמים. הוא מחליף את מגבות הנייר במטבח של החברה, מפנה מים ממגשית הספוג ומנקה אחרי ישיבות הצוות החודשיות. "אני לא רואה בזה עבודה נחותה".
אנה דייפלו-גרסיה, מנהלת בת 57 בחברת סטנפורד הלת' קייר מפאלו אלטו שבקליפורניה, הקדישה שנים לרישום הערות בישיבות ופיזור חיוכים לעמיתיה, עד שהיא הבינה שכך היא לא תקבל קידום. "לא משנה כמה נחמדה הייתי, נשארתי רושמת ההערות בישיבות, זו שמכינה את הקפה", היא אומרת.
היא גדלה לצד הנשים הלטיניות במשפחתה, שבישלו וניקו, והביאה איתה את מנטליות המשרתת למשרד, עד שהבוס שלה אמר לה, כשהייתה בת 40 ומשהו, שהוא רוצה לשמוע אותה מדברת יותר בישיבות.
"אמרתי לעצמי, אלוהים, מה זה?", היא צוחקת. "הייתי הסמיילי של המשרד. כעת אני כבר לא חייבת לחייך יותר".