ארנולד שוורצנגר / צילום: רוברט הנאשירו, רויטרס
ארנולד שוורצנגר מדבר איתנו בפייסטיים בזמן שהוא בנמל התעופה הית'רו בלונדון, ובמהלך השיחה הוא שותה מסט תה ורוד שהוא מכנה "Cutesy Wootsey". בכל זאת, אין שום דבר עדין בשרירן המאיים שהפך לכוכב קולנוע ואחר כך למושל קליפורניה.
כעת הוא בן 72. האובססיה שלו לפיתוח גוף התחילה כשהוא הבין שיוכל לזנק ולתפוס ענף של עץ ליד בית ילדותו באוסטריה. "הפכתי לפנטי כי יכולתי להרים את עצמי פעמיים ושלוש בפעם הראשונה שתפסתי את הענף", הוא אמר. "היעד שלי היה 50 ביום, ואחר כך 100 ו-200. זה היה פשוט מאד, ולימד אותי שלא צריך כסף כדי להישאר בכושר".
האובססיה שלו הפכה לרווחית מאד אחר כך. אחרי זכייה ב"מר אולימפיה" שבע פעמים, ומספר תפקידים בסרטים שברובם היו נשכחים, פנה אליו מייק מדאווי, אחד ממייסדי אולפני הסרטים אוריון פיקצ'רז עם תסריט שכתב במאי שהדבר הידוע ביותר שעשה היה המשך לסרט אימה על דגי פיראנה. התפקיד שהוא הציע לו היה של קייל ריז, לוחם מחתרת בעולם בדיוני פוסט-אפוקליפטי. אבל התסריטאי-במאי, ג'יימס קמרון הצעיר, חשב ששוורצנגר יתאים יותר לתפקיד של המחסל (הטרמינייטור) ב"שליחות קטלנית".
35 שנים אחר כך, שוורצנגר חוזר לגלם בפעם החמישית את הT-800, אותו מחסל שהפך בהדרגה לגיבור. בסרט "שליחות קטלנית: גורל אפל", הוא מככב שוב לצד לינדה המילטון, גיבורת הסרט הראשון, שאת כוחה הפיזי הוא מעריך כמו את משחקה. "היא באמת קבע רף גבוה לנשים גיבורות", הוא אומר. "היא חזרה בכושר לא יאומן. רוב האנשים מתכוננים לתפקיד במשך חודש או חודשיים אם הם רציניים. היא עובדת על עצמה כבר שנה".
בשיחה שלנו שוורצנגר נזכר ביריבות שלו עם סילבסטר סטאלון, נהנה מאד לדבר על ילדיו והזכיר כמה מפריטי ציוד האימונים שלו שנראים מתקדמים יותר מענף העץ מהילדות.
הז'אנר המוזיקלי האהוב עליו: "קאנטרי ומערבונים, כמו הזמרים רנדי טרביס וג'וני קש. זה משהו שזרים רבים אוהבים. כשמגיעים מאוסטריה, חושבים 'זו מוזיקה אמריקאית אמיתית' ומתאהבים בזה ומשמיעים את זה כל היום. אפל מיוזיק הוא אחד היישומים החביבים עלי, כי אני יכול לשמוע מה שאני רוצה בכל זמן".
כלי הרכב האהוב עליו: "ההאמר החשמלי שלי. זו באמת מכונית מאסיבית פנטסטית. לפני כמה שנים החלפתי את מנוע הדיזל במנוע חשמלי של 500 כוחות סוס. כעת הוא טס. הוא ממש לא יאומן".
ספר שהוא קורא לעיתים קרובות: "החופש לבחור" של מילטון פרידמן. "אני תמיד מגלה שם דברים מחדש. ואני שמרני, אז זה ספר טוב לשלוח לאנשים אם הם לא מבינים משהו".
ציוד האימונים הפשוט שהוא מעדיף: ענף עץ, או מדרגות. "אם ירד גשם בחוץ, אני רץ את 30 הקומות אל החדר שלי במלון. אנשים אומרים שאין להם את הכסף או הזמן ללכת לחדר כושר, אבל תמיד אפשר למצוא משהו פשוט מאד ולא מתוחכם ולא יקר.
"אבל אני עדיין מסתמך על מכונות כושר בגלל הגיל והפציעות שעברתי לאורך כל השנים מהפעלולים ותאונות הסקי. מכונות מאפשרות לך לעבוד מסביב לפציעות. לדוגמה, אני משתמש במכשיר משקולת כי זה מקל על הכתף שלי, שנקעתי המון פעמים".
קנאה: "דבר שמרוויחים. כל אחד יכול לקבל רחמים, אבל רק כשאתה גדול, עושה משהו פנטסטי, אנשים מקנאים בך. אני לא מקנא, אבל אני מוצא השראה באנשים סביבי".
סילבסטר סטאלון נתן לי השראה: "להגדיל את השרירים שלי, להשתמש בסכינים ובאקדחים גדולים יותר, להרוג אנשים בצורות יצירתיות יותר בסרטים, לדחוף אותי כך שהסרטים שלי ירוויחו יותר. הטיפשות הזו נמשכה ונמשכה, אבל היא לא נבעה מקנאה. נתנו השראה זה לזה וזה הניע אותנו".
החותנת שלו, יוניס קנדי-שרייבר: "היא עודדה אותי להשתמש בכספי ובזמני כדי לעבוד עם אנשים שזקוקים לעזרה כדי להבריא, לעבודה ולספורט. לכן אני מאמן לאומי במשחקים הפאראלימפיים".
הדרך הטובה ביותר לעודד ילד לעסוק בספורט היא: "לא לדבר הרבה על משמעת וסדר וכל זה. כשאתם הולכים לסקי, תמדוד להם זמן, תנו להם להתחרות זה בזה. שזה יהיה כיף ויצירתי, ואז הם ילכו וישתפרו".
העצה הכי טובה שהוא קיבל: "להיות מועיל. אבא שלי אמר תמיד, 'לא אכפת מה מה אתם עושים, רק תביאו תועלת'. אני חשוב שזו עצה נפלאה".
במה הוא הכי מתגאה: "הילדים שלי. הם כל כך שונים זה מזה, זה מטורף. להיות הורה זה מאתגר, אבל גם כיפי. קחו את הילדים אתכם עד כמה שאפשר, כדי שהם יוכלו ללמוד מכל חוויה. ואז אולי בסופו של דבר הם יחקו את מה שאתם עושים".
תכונה חיונית לפוליטיקאים ולשחקנים: תקשורת ישירה וכנה. "צריך לדבר מהלב. במשחק, אם אתה מעמיד פנים אנשים מזהים את זה בצילומי התקריב, בעיניים ובצוואר שלך כשאתה בולע. זה נכון גם לגבי הפוליטיקאים. רואים מרחוק מתי מישהו משקר עד השמיים".
הוא רושם לעצמו פתקים כי: "אני מיושן. מעולם לא השתלטתי באמת על הקלדה. אני אוהב להשתמש ביישום Paper כדי להוסיף כיתוב לתצלומים ואז לשלוח לאנשים, זה כיף ואנשים מעריכים את זה שאתה שם כיתוב".
אוהב לרכל עם: ג'יימס קמרון. "אנחנו נצא לרכיבת אופנועים ואחר כך נלך לארוחת בוקר ונדבר על הרבה חומר מקצועי ואישי. אנחנו לא עושים מרוצי אופנוע. אם היינו עושים, הוא היה מנצח. יש לו אופנוע ממש מהיר - דגם קטן יחסית של הארלי דוידסון. גם לי היו הרלי, אבל כעת יש לי אינדיאן שהוא פשוט פנטסטי. אתה יושב ולא נוהג בו, רק רוכב עליו".
הסרט הראשון שהוא אהב היה: דוקטור ז'יוואגו. "האהבה והנופים. וזו הייתה הפעם הראשונה שלי בסרטים, ונפלתי על הרצפה כי לא הבנתי איך כיסאות בית הקולנוע עובדים".
הסרט האחרון שהא אהב: "אווטאר".
לא ממש אוהב: טלוויזיה. "אני מנסה לצפות בחדשות בערוצים שונים כדי לקבל אחוז קטן של אמת מכל אחד. לפעמים חשוב לזפזפ בין הערוצים".
ההבדל העיקרי בין לשחק את המחסל בגיל 70 ומשהו לעומת גיל 30 ומשהו: "שהם גורמים לך להראות מבוגר יותר בגיל 72. צובעים לי את השיער לאפור ומציירים כמה צלקות שמבגרות אותך. במציאות אני לא באמת נראה 72, אני נראה מקסימום בן 71".