קלאוס שוואב / צילום: רויטרס
הכנס השנתי של מנהלי עסקים, פוליטיקאים, נדבנים ואחרים בדאבוס, שווייץ, הפך לסמל מעמד חשוב לאליטה העולמית. אבל לפני שדאבוס נולד היה שם רק "אף אחד" עם רעיון, כך מתאר מייסד כנס הפורום הכלכלי העולמי את עצמו.
● בין גרטה לטראמפ: המשחק הכפול של כנס הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס
● פרשנות: עד כמה הדיבורים על כדור הארץ יהפכו באמת למעשים
"תיארתי אז את מה שנקראת היום "תפיסת בעלי העניין", אומר קלאוס שוואב, שבסוף שנות ה־60 היה פרופסור אלמוני למדיניות עסקים בז'נבה. "ובו זמנית, היה לי רעיון: למה לא ליצור פלטפורמה שבה בעלי העניין יוכלו להיפגש, ראשי עסקים עם אנשי ממשל, אנשים מהחברה האזרחית עם אקדמאים וכו'?".
כנס דאבוס הראשון נערך ב־1971, מה שהופך את הכנס של 2020 לכנס דאבוס ה־50. הוא היה אירוע צנוע, שמומן אישית על ידי שוואב באמצעות הלוואות שהוא לקח (חלקן מהוריו), ועם דגש על אירופה (הכנס נקרא אז פורום הניהול האירופי).
בשיחה שהתקיימה במשרד הממוקם במנהטן של מה שהפך להיות הפורום הכלכלי העולמי, WEF, שוואב, היו"ר הביצועי, מייחס את התעניינותו בחיבורים אישיים לילדותו, תחילה בשווייץ הנייטרלית במהלך מלחמת העולם השנייה, ואחר כך בהמשך הכאוטי.
"אבי עבד בחברה שווייצרית וגם בצלב האדום הבינלאומי, ולכן הוא יכול היה לחצות את הגבול", אומר שוואב. "מבחינתי, במהלך המלחמה היה קו שנקרא גבול. בצד האחד היינו צריכים לחשוש. בצד השני היו לנו שלווה ויציבות. תמיד התעניינתי איך ליצור דו־שיח בין שני הצדדים".
בשנות ה־60 היו לאקדמאי הצעיר השתלמויות בברקלי ובהרווארד שפקחו את עיניו. "הגעתי ממשפחה גרמנית־שווייצרית מסורתית מאד, ופתאום נחשפתי לעולם ההיפים. זה היה עבורי הלם תרבותי", הוא אומר. "למדתי להיות פתוח לנקודות השקפה שונות על החיים".
אחרי ההשקה, כנס דאבוס השנתי צמח במהירות. שוואב היה networker טוב שיצר קשרים עם כמה אנשי עסקים בולטים. המשתתפים המוקדמים כללו את דון קיוף, הנשיא הוותיק של קוקה קולה, ואת מגן הצרכנים ראלף נאדר.
בינתיים, המשברים הבינלאומיים בשנות ה־70, כולל אמברגו הנפט של 1973 ומלחמת יום כיפור, הרחיבו את האופקים של הכנס. "אנשים דאגו פתאום ותהו 'מה קורה בעולם?'", הוא אומר. "באמצע שנות ה־70 הפכנו לגלובליים מאד".
בתקופה של צמיחה איטית ואינפלציה גבוהה, שוואב קידם קפיטליזם שמעבר לבעלי העניין המסורתיים כלל גם עובדים ואגודות כבעלי עניין, "יוזמה חופשית עם אוריינטציה חברתית", כדבריו. הכנס צפה מראש את ההכרזה האחרונה של "שולחן העסקים העגול" בארה"ב על הגדרת המטרה של "שירות לכל אמריקאי".
הוא אומר שהתפיסה הזו מובנת לעיתים תכופות בצורה לא נכונה. "אחריות בעלי עניין איננה בהכרח שאתה נותן כסף לצד שלישי. היא אומרת שאתה משתמש בידע וביכולות שלך לטיפול בבעיות חברתיות או סביבתיות. זו לא הסתירה בין רווחים והחברה האנושית, אלא הסתירה בין הטווח הקצר והארוך". זה הפך שוב לרלוונטי יותר בשנים האחרונות, אומר שוואב, כאשר ההצלחה של הגלובליזציה הבליטה את העובדה "שיש מנצחים ומפסידים".
"אנשים אומרים שאי אפשר עוד להשאיר חלקים מהאוכלוסייה מאחור", הוא אומר. "לאלו שנשארים מאחור לא אכפת, נניח, שחלק גדול מאוכלוסיית סין התעשר. ויש להם את הכוח להתארגן באמצעות המדיה החברתית לכוח פוליטי אדיר".
אחרי התפתחות בחצי המאה האחרונה שהייתה בעיקרה "לינארית", הוא אומר, העולם ניצב כעת בפני "נקודות הטיה" גדולות וקצת מופשטות, משינויי האקלים דרך הגירה מאסיבית עד בינה מלאכותית. ההתקדמות עוקפת מוסדות וחוקים קיימים, מה שמוסיף לתסיסה החברתית.
מה שמסבך את האתגרים, טוען שוואב, הן הטכנולוגיות החדשות שהפכו ליותר ויותר מורכבות. "יצרנו את כלי הרכב הממונע, ואנשים יכלו להבין מה זה", הוא אומר. "אבל הטכנולוגיות החדשות בימינו, כמו בינה מלאכותית, ביולוגיה סימביוטית או מחשוב קוונטום, כבר לא מובנות בצורה ישירה. אנשים לא יכולים להבין איזו השפעה תהיה להן על חייהם".
מסיבה של אנשי אליטה שמטיפים לערכים
שוואב התכוון תמיד להעמיד את הפורום הכלכלי העולמי במרכז הגישור על פני השסעים בעולם. היום זהו ארגון בינלאומי עצמאי גדול בחסות ממשלת שווייץ, במידה רבה כמו הצלב האדום. עם דמי חבר גבוהים, יש לו הכנסה שנתית של 345 מיליון דולר ו־800 עובדים ומשרדים בחצי תריסר ערים ברחבי העולם. הפורום מקיים אירועים לאורך כל השנה, כולל כנס שנתי בסין. לא מדובר רק בלמעלה מ־1,000 החברים והשותפים. שוואב עובד ללא לאות על יצירת קשרים עם ראשי עסקים ומנהיגי עולם, כולל הנשיאים שי ג'ינפינג ודונלד טראמפ, שינאם היום בדאבוס.
"אני חושב שאנחנו זקוקים לשיתוף-פעולה קבוע בין המגזר הציבורי והפרטי, כדי לעדכן בצורה מתמשכת את חוקי המשחק", הוא אומר. "ואם אתה רוצה לעבוד בצורה בינלאומית, אני כבר לא חושב שארגון מרכזי יתאים לזה. אני חושב שמה שיש לך זה רשת של ארגונים ברמה הלאומית שעובדים יחד באופן צמוד מאד".
הפורום ספג הרבה מאד ביקורת, גם מבפנים, על כך שנתפס כמסיבה של אנשי אליטה שמטיפים לערכים יותר מאשר הם מקיימים אותם, ומנותקים מהבעיות בעולם האמיתי. שוואב מתגונן מפני המבקרים הללו, וטוען שהכנס עושה יותר דברים טובים מאשר רעים. "זה לא רק לא הוגן, אלא גם לא נכון", הוא אומר. "בכל מה שאתה עושה, יש אנשים שמקבלים החלטות. הייתי מגדיר אותם כמקבלי החלטות ברמה הפוליטית והעסקית".
כשהוא מתכונן לכנס ה־50 בדאבוס, הוא גם עומד על כך שראשי עסקים קפיטליסטים, למרות הביקורת של פופוליסטים ואחרים, יכולים לטפל באתגרים של תקופתנו.
"אם אני לוקח את מה שקרה ב־50 השנים האחרונות, בכל אינדיקטור שאתה לוקח השגנו התקדמות", הוא אומר. "לדוגמה, בשנות ה־70 היו בעולם ארבעה מיליארד בני אדם, והיום אנחנו שמונה מיליארד, אבל יש פחות אנשים מתחת קו העוני. אני עצמי נהנה מתוחלת החיים החדשה, שעלתה בכעשר שנים. נושא גדול בשנת ה־70 היה שיעור הבערות. היום זה לא קיים. כשאני מביט בנכדי ומשווה אותם אליי כשהייתי בן 13 או 14, אני רואה את תחכום החיים שלהם, עם האייפון והגישה לידע לעומת החיים הנאיביים שהיו לי.
"אני מאמין שהמין האנושי מתקדם", הוא מסכם. "אני באמת אופטימי".