ערימות מסמכים / צילום: שאטרסטוק
חבר מועצת רמת ישי, רותם לוי, רצה רק לעיין במסמכי המועצה המקומית על תקציבים המועברים למקומונים המתפרסמים באזור. בתחילה דרשו ממנו במועצה המקומית הסברים, מדוע הוא זקוק למידע, על אף שמהות תפקידו של חבר מועצה היא לפקח על פעילותה, לרבות על התקציב. אחר-כך אישרו לו לעיין בהם, אבל הקציבו לו 15 דקות בלבד לעבור על המסמכים. ולאחר שהתלונן, ניתנה לו שעה.
המועצות ברשויות המקומיות אמורות להיות הסמכות העליונה ברשות, בדומה לכנסת שמפקחת על הממשלה. תפקיד המועצה, לפקח על ראשי העירייה/המועצה, ולהגביל את כוחם, באופן שימנע החלטות שרירותיות ומושחתות. אלא שבמציאות, המועצות הן גוף מסורס ומוחלש, וחלק מראשי הערים נוהגים כמלכים הרואים בעירם נכס פרטי, ופועלים לעיקור סמכויות הפיקוח והביקורת של חברי המועצה.
השלטון המקומי בנוי כך, שחברי המועצה ברשויות המקומיות מוחלשים. הם פועלים בהתנדבות, ולעיתים פרנסתם נפגעת כי בחרו להיות משרתי ציבור. אין להם סמכויות פיקוח משמעותיות, ולא יכולת להשפיע על מהלכי ראש העיר. שומרי הסף, כמו היועצים המשפטיים והמבקרים ברשויות, נתונים לחסדי ראש הרשות; והממונים עליהם במשרד הפנים, מגבים כמעט תמיד את ראשי הערים.
אחת הדוגמאות לכך שחברי המועצה לא מסוגלים לפקח על פעילות ראש העיר והפקידים, היא שבניגוד לחוק, לחברי מועצה אין גישה למסמכי הרשות. גישה, שיכולה לסייע לחבר מועצה לאתר החלטות לא תקינות של העירייה, או לבסס חשד למעשי שחיתות. זהו כלי פיקוח, ולכן הוא מעוגן בחקיקה שמחייבת את המועצות לתת לחברי המועצה זכות עיון במסמכים, ומחייבת את העיריות לספק זאת תוך שלושה ימים מהגשת הבקשה.
לאחר איסוף וניתוח עשרות מקרים של אי-מענה לבקשות עיון, מסקנתנו היא ש"חוק לחוד ומציאות לחוד". רותם לוי מרמת ישי לא לבדו: נחשפנו לעשרות בקשות של חברי מועצה שסוכלו ללא הצדקה בשנה האחרונה. חברי המועצה ביקשו לעיין במסמכים, במקרים שבהם חששו להתנהלות לא תקינה: שלומי זינו, חבר מועצה מנשר, רצה לבדוק הסכמי התקשרות עם ספקים; אלעד מלכא מירושלים, ביקש לעיין בהסכם של העירייה עם עמותה פרטית; נילי אהרון מירוחם, שאלה 'כמה כסף מוציאה הרשות לפרסום ברשתות החברתיות'. שי קינן מחולון, ביקש מידע על אכיפת הגבייה בארנונה; אנה פוזמנטיר מרעננה, ניסתה להבין מדוע ביטלה העירייה את ההנחות למשפחות חד-הוריות. חברי המועצה קיבלו מידע חלקי, או סורבו.
סיכול הגישה למידע מגיע בשלל תירוצים. לעיתים מתעלמים מהבקשה לאורך חודשים, אף שהחוק קובע זכות עיון תוך שלושה ימים. לעיתים דורשים הסברים 'למה לראות את המידע', אף שהחוק אומר הפוך - על הרשות להסביר למה לא להראות את המידע, אם ברצונה למנוע זאת. לעיתים, כפי שקרה לחבר מועצה שפנה אלינו, המסמכים "נעלמים". במקרה אחר, עשרות פניות של חבר מועצה לראש הרשות, נענו בהתעלמות. במקרה נוסף השתמש מנכ"ל העירייה בהסתרת המידע ככלי לניגוח פוליטי בחברת מועצה.
מי שאמור להוות דרג מפקח על ראשי הערים, הם הממונים על המחוזות במשרד הפנים. בדיון משותף של משרד הפנים ומשרד המשפטים, מ-2018, הוחלט שהממונים על המחוזות יהיו הסמכות שאליה יפנו חברי המועצה במקרה שלא קיבלו מענה לבקשות לקבל מידע. אלא שההחלטה לא פורסמה ברבים, וחברי מועצה שכן מכירים אותה, מגלים שממוני המחוזות לא אוכפים את ההנחיה; ולרוב הם מגבים את ראשי הערים. גם במקרה האחד שמצאנו, שבו הממונה על מחוז ירושלים חייב לאפשר זכות עיון חלקית במסמכים לחברי סיעת 'התעוררות', ההחלטה ניתנה ארבעה חודשים אחרי הגשת הבקשה.
"לובי 99" פנה באחרונה לשרי הפנים והמשפטים עם תוצאות הבדיקה, שלפיה לא ניתן מענה לבקשות של חברי מועצה, לקבל מידע. דרשנו שמשרד הפנים יפעל כדי לאפשר לחברי מועצה להיות חשופים למידע, ושיקבלו אותו ללא עיכובים. ביקשנו בנוסף להרחיב את האפשרות לקבל מידע גם על תאגידים עירוניים, שחלקם "תורמים" לשחיתות ברשויות.
השפעת הרשויות המקומיות על חיי האזרחים היא דרמטית, ולקידום מינהל תקין במרחב זה תהיה השפעה עצומה. השלבים הראשונים במלחמה בשחיתות הם שקיפות, וחיזוק הבקרה והפיקוח על-ידי מקבלי המנדט מהציבור: חברי המועצה.
עו"ד ימית ינאי-מלול היא לוביסטית ציבורית ב"לובי 99"; אריאל פז-סוויצקי הוא מנהל המחקר של "לובי 99". "לובי 99" הוא מיזם העוסק בשתדלנות עבור האינטרס הציבורי