צרכני התקשורת / אילוסטרציה: אפרת לוי, גלובס
מה לעיתון כלכלי ולגיליון שלם על אמון בתקשורת | נעמה סיקולר ודוד ורטהיים
התקשורת הישראלית נמצאת באחת התקופות הקשות בתולדותיה. שני בעלי שליטה יפסעו בקרוב לבית המשפט לאחר שמכרו את העיתונים והעיתונאים שלהם לאינטרסים פוליטיים. בעל שליטה נוסף השתחרר לאחרונה מהכלא, ורביעי, שהחזיק בעבר בכלי תקשורת זה, חתום על פשיטת הרגל העסקית (והמוסרית) הגדולה בתולדות המשק. בתי הספר לתקשורת נסגרו בזה אחר זה, כך גם הגופים שעסקו בביקורת תקשורת. מאות עיתונאים איבדו בשנים האחרונות את פרנסתם, ומודל עסקי בר-קיימא, נטול תוכן שיווקי וגניבת דעת עדיין לא נראה באופק. פייסבוק וגוגל אשמות. גם אנחנו. התקשורת הישראלית היא לא פעם אובססיבית ומיוחצנת, שטחית וברנז'אית.
● לבחון את עצמנו, גם אם זה מביך: האם הציבור סומך על התקשורת?
● מתוכן שיווקי ועד אינטרסים זרים: מסע בין חטאי התקשורת הישראלית
אלא שאלה אינם דברי הספד. התקשורת הישראלית היא גם יצירתית ומשפיעה. יש בעיית אמון, אבל יש גם ניצנים של התאוששות. זו התמונה שעולה מסקר "גלובס" ומכון שילוב שיובא כאן בהמשך, וזו גם המגמה שעליה מצביעים סקרים של המכון הישראלי לדמוקרטיה. זו גם הייתה התמונה בסקר TGI האחרון, על כל מגבלותיו.
אנחנו לא בטוחים שעיתונאים יודעים תמיד להבחין בין עבודתם בכלי התקשורת לבין הגיגיהם ברשתות חברתיות, אבל הציבור (כך עולה מתוצאות הסקר שלנו) דווקא מבחין בין הפלטפורמות. יש ריבוי של כלי תקשורת (בוודאי ביחס לגודל האוכלוסייה), ואפשר אפילו לומר מילה טובה על כך שהתקשורת הישראלית מתחילה להיות מגוונת - ודאי יותר מכפי שהייתה לפני עשור.
הצרכן הישראלי, בדומה למגמה העולמית, מתחיל לשלם כסף על תוכן ובכך מעניק את הסיכוי להישרדותה של עיתונות ללא קשרי הון-שלטון. גם ב"גלובס" הושק השבוע מהלך ראשון בכיוון זה. אלא שהבחירה לעסוק בנושא איננה טריוויאלית. ברור לנו שאנחנו צועדים כאן היום לשדה מוקשים, ואנחנו עושים את זה בעיניים פקוחות, מוכנים לחבק גם את הביקורת שוודאי תופנה כלפינו. בחודשים האחרונים עסקנו כאן ב"גלובס" בסוגיית האמון במערכות שלטון החוק. כתבנו גם על האמון בפוליטיקאים. התמונה לא תהיה שלמה אם לא נטפל באופן דומה גם בעצמנו.
לפיכך אנחנו מבקשים לפרוס כאן היום את החטאים שהובילו לכרסום באמון. הסיבות רבות ומגוונות, והדיון לא ממצה. ניסינו לשרטט את המתווה הבעייתי שבו צועד התחום כחלק מתיקון הכרחי.
לשמחתנו, רבים מהעיתונאים ומהעורכים הבכירים שפנינו אליהם כדי להשתתף בגיליון הסכימו להצטרף אלינו למסע. חלק מהכותבים חטאו לאורך השנים בעצמם, גם אנחנו. זו לא סיבה מספיק טובה להחריש. לצערנו, בקבוצת "ידיעות אחרונות", וכך גם בקבוצת "הארץ", סירבו להצטרף אלינו וסיבותיהם עימם.
אנחנו מצידנו ביקשנו לספק את הפלטפורמה לדיון, להציב מראה ולהניח באמצעות המוסף הזה אבן נוספת לכתב אמנה חדש בין התקשורת הישראלית לציבור הקוראים שלה. אין לנו מקצוע אחר, ואין תחליף לתקשורת חופשית. אלא שלשיטתנו, נגמר העידן שבו היה אפשר לכסת"ח את הבעיות. אנחנו כאן כדי להתמודד.
הכותבים הם עורכת "גלובס" ועורך נתח שוק וגיליון 'אמון הציבור בתקשורת'
איך זה שאת האמון השברירי שלהם נותנים צרכני התקשורת הכבדים הללו דווקא לג'ונגל חצאי האמיתות, בזמן שהם מטיחים עלבונות בתקשורת הממוסדת על מקצועיותה, יושרתה ואמינותה? ● לחצו כאן לכתבה המלאה
מי שתורם יותר מכול לתיוג המפליל והמבזה של עיתונאי הימין הם באופן פרדוקסלי עמיתיהם העיתונאים. אחרי שמנקים מהדיון את הוויכוח בין ימין ושמאל, יוצא שדווקא עיתונאים הם אלה שמטפחים את המיתוס על עיתונאי כסוכן חברתי שמונע מאג'נדות ומאינטרסים זרים ● לחצו כאן לכתבה המלאה
אם פעם המתקפה הייתה עלינו, על האמינות שלנו, עכשיו המתקפה היא על הדבר המיושן והאנכרוניסטי הזה ששמו האמת. העובדות הפכו לא רלוונטיות ● לחצו כאן לכתבה המלאה
רפי מן היסטוריון וחוקר תקשורת מבית הספר לתקשורת באוני' אריאל
"הצרבת של צרכני התקשורת"
למרבה הצער, אמצעי התקשורת בישראל אינם נוהגים בדומה לעיתונים בארצות הברית ובמדינות נוספות, שם ממנים "נציבי תלונות הציבור", הבוחנים תלונות מצד צרכי התקשורת, ואף מפרסמים את ממצאיהם, הכוללים גם הודאה בכשלים ● לחצו כאן לכתבה המלאה
לכאורה, מה שנדרש מאיתנו העיתונאים הוא לקחת צעד אחורה מהפוזיציה האישית ולשוב לעידן העיתונאי כצופה מהצד. להציץ במבט-על על הקיום הישראלי אותו אנחנו מסקרים, ולדווח משם בריחוק אלגנטי מבלי להזדקק לגילוי נאות. למעשה, זה עובד בדיוק להיפך ● לחצו כאן לכתבה המלאה
אנחנו ב"גלובס" מאמינים בציבור הישראלי. אנחנו מאמינים בלב שלם שאם נצליח לתת מענה לחטאי העיתונות ונצליח להחזיר את האמון בנו ואת הרלוונטיות שלנו, אז הציבור הישראלי יבוא ● לחצו כאן לכתבה המלאה
ביום שבו דונלד טראמפ נבחר לנשיאות ארה"ב, כתבתי שהתקשורת לא תלמד דבר מכישלונותיה ומשבר האמון מצד הציבור רק יחריף. לצערי הרב, אני לא חוזר בי במאום ● לחצו כאן לכתבה המלאה
סוכני הריאקציה עסוקים בלהחטיף להגמוניה הישנה. העיתונאים משיבים מלחמה, ומפשיטים מעליהם את חליפת הריפורטר הקלאסי. בלי לשים לב הם נותנים לריאקציונרים לקבוע את כללי המשחק ● לחצו כאן לכתבה המלאה
ברדיו אנו עובדים על חוש השמיעה, והפסוק "וכל העם רואים את הקולות", הוא מבחינתי בגדר ציווי - לנסות ולהעביר אותם באופן הכי אותנטי ומוחשי. בסוף היום, כל אחד פותח את מזוודת הערכים שהוא מביא איתו ומרכיב חלק מהפסיפס ● לחצו כאן לכתבה המלאה
העיתונות הישראלית היא בבואת החברה שלנו, על כל יתרונותיה וחסרונותיה. היא חצופה, חמה, ממזרה, חפיפניקית, פטריוטית, פיקחית, גסת רוח, זריזה, רשלנית, מקורית ונוטפת טחינה על החולצה ● לחצו כאן לכתבה המלאה