גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

החטאים של התקשורת - אמון הציבור / אילוסטרציה: טלי בוגדנובסקי , גלובס

1. הכל מפוזיציה: איך ייראה עולם התקשורת ביום שאחרי פרשות ראש הממשלה

חשיפת הנעשה בחדרי החקירות של תיקי פרשות 2000 ו-4000 הוציאה לאור את הקשרים המכוערים בין פוליטיקאים לעיתונאים ופגעה עוד יותר באמון השברירי שהציבור רוחש לתקשורת. איך השפיעה חשיפת הפרשות על כלי התקשורת והאם בעלי ההון והפולטיקאים הבינו שכללי המשחק צריכים להשתנות ● ענת ביין-לובוביץ' ● לחצו כאן לכתבה המלאה

בין אמצעי תקשורת לרשתות - עידן ההתפכחות

יש עלייה מתמשכת באמון הציבור בתקשורת הממוסדת, ומנגד הרשתות החברתיות מתחילות לאבד מקסמן בגלל ההבנה שהן מקור בעייתי לצרוך בו חדשות • והנה תוצאה צפויה אך מטרידה: לפי סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, רמת האמון קשורה מאוד לעמדה הפוליטית ● ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר ● לחצו כאן לכתבה המלאה 

2. אינטרסים: מדוע אנשים קונים כלי תקשורת ועיתונים?

לשאלה מדוע אנשי עסקים רוכשים עסק ללא מודל כלכלי יש תשובות מדאיגות. למשל: סינרגיה עם עסקים אחרים, תרומה לפרופיל הציבורי או האישי, הגנה אפשרית מנושים או רווח פוליטי. מה אנחנו יכולים לעשות? ● עו"ד אלעד מן ● לחצו כאן לכתבה המלאה 

אם לאדם יש עניין במשהו, הרי הוא בעל עניין: וידויו של עיתונאי בניגוד עניינים

תשוקה לייפות את הסיפור על חשבון האמת, משקעים מעבודות קודמות, עיסוקים זרים ומעורבות בעניינים ציבוריים. הטיות הן חלק בלתי נמנע מחייו של כל עיתונאי, וגם כותב שורות אלה לא חף מכך. כך הייתי שותף לפגיעה באמון הציבור בתקשורת ● יפתח בריל ● לחצו כאן לכתבה המלאה

3. תוכן שיווקי: פרסום סמוי הוא בגידה באמון שהציבור נתן בתקשורת

פרסום סמוי, או בשמות המכבסה השונים שלו - "תוכן שיווקי", "תוכן ממומן", "המלצות קריאה" או פשוט "כל כתבה שאתם רואים פה" - הוא אחת הדוגמאות המושלמות שסיפקה לנו ההיסטוריה לפתגם "ניסר את הענף שהוא יושב עליו" והתשובה הכי ישירה לשאלה מדוע אבד האמון בתקשורת ● שוקי טאוסיג ● לחצו כאן לכתבה המלאה 

4. רשתות חברתיות: "הצילו את הימין", וגם את האמון בעיתונאים

לרשתות החברתיות יש תרומה לשחיקת האמון במדיה המסורתית, אך נראה שהן דווקא חיזקו את אמון הציבור בעיתונאים עצמם. לצד זאת, גופי התקשורת והציבור משלמים על כך מחיר לא מבוטל. שוחחנו עם כמה מהם שעבורם הטוויטר הוא מקום העבודה השני  ● ענת ביין-לובוביץ' ● לחצו כאן לכתבה המלאה 

דעה: "אינני מטריל כי יש לי כוח לכך, אני מטריל כי אין לי כוח לשתוק"

יש הרבה מגרעות בכניסה של העיתונאים לרשתות החברתיות, אבל דבר אחד חיובי יצא מכך: הציבור נחשף לדעות שלהם ● אבישי גרינצייג ● לחצו כאן לכתבה המלאה 

5. תת ייצוג: כדי לזכות באמון החברה הערבית, התקשורת צריכה להתחיל לעבוד קשה יותר

בכל הקשור למקומם של הערבים במציאות של 2020 - התקשורת משתרכת מאחור. במקום לספק תמונה מגוונת, מורכבת ושלמה של המצב הנוכחי, היא ממשיכה לשעתק ולשמר סטריאוטיפים ודעות קדומות של החברה היהודית לגבי הערבים. הפגיעה היא בסופו של דבר בכל הצופים ● כאמלה טיון ועידן רינג ● לחצו כאן לכתבה המלאה

6. פייק ניוז: ארגוני בדיקת עובדות חודרים לעיתונים הגדולים בעולם

אי-דיוק בעובדות היא מחלה עיתונאית מוכרת שגורמת לקוראים לחשוד בדיווחים. כדי לשקם את האמינות, עיתונים שואבים השראה מהתנועה הפורחת של בודקי עובדות • במה יכולות שיטות שנועדו להיאבק בהטעיות של פוליטיקאים להשפיע על העיתונות, ואיך זה עובד אצלנו? ● צוות המשרוקית של גלובס ● לחצו כאן לכתבה המלאה

7. עודף יח"צ: התוכן הממומן הוא הפיל בחדר

המדיה החדשה היא בור ללא תחתית שתובע חומרים סביב השעון - ויש מי שנכנס לוואקום. דבר היח"צן ● אורלי כתב ● לחצו כאן לכתבה המלאה

8. מודל עסקי: זהו הרגע להפסיק ולבנות על שוק הפרסום

הנגיסות הראשונות הגיעו מהאינטרנט, אחריהן באו פייסבוק וגוגל וגזרו את חלקן • אפשר להמשיך לטמון ראש בחול ולהמתין לרגולטור, אבל עדיף לכלי התקשורת להכיר בכך שהפסידו במאבק על שוק הפרסום, ולבסס את המודל העסקי על גביית תשלום עבור תוכן ● יונתן כיתאין ● לחצו כאן לכתבה המלאה

9. "דעה מול עובדה": התקשורת לוקה בחוסר ענייניות

כדי להגביר את אמון הציבור אין די בשילוב בעלי דעות ימניות בצמתים מרכזיים בתקשורת ● ירון דקל ● לחצו כאן לכתבה המלאה