דעה: "אינני מטריל כי יש לי כוח להטריל, אני מטריל כי אין לי כוח לשתוק"

הרשתות החברתיות שינו דרמטית את עולם התקשורת, הן בעולם והן בישראל. הרשתות שינו את הרגלי צריכת החדשות וחייבו את התקשורת להתאים את עצמה לרשת. הרשתות שינו את תמהיל החדשות, את דרך הצגת הסיפור והנגשתו. אולם הרשתות גם שינו את המהות והתוכן.

פעמים רבות הרשתות, המשקפות למעשה את "רוח העם", מכריחות את התקשורת הממוסדת להתייחס לאירועים. בעוד התקשורת התיימרה במשך שנים רבות לחנך את העם, הגיעו עמך בית ישראל לפייסבוק ולטוויטר כדי לחנך את התקשורת. בשנים האחרונות התקשורת נעה ימינה. הסיקור יותר מאוזן מבחינת התוכן, וגם כלי התקשורת מבינים שהם חייבים לשבץ עיתונאים בעלי אוריינטציה ימנית ולא רק כקישוט. במובן הזה, לרשתות יש השפעה ניכרת על התהליך.

התחפושת של "עיתונאי האו"ם" הוסרה

יש הרבה מגרעות בכניסה של העיתונאים לרשתות החברתיות (חוץ מהזמן האדיר שהן מבזבזות), אבל דבר אחד חיובי יצא מכך. הציבור נחשף לדעות של העיתונאים. התחפושת של "עיתונאי האו"ם" הוסרה. ללא החליפה והעניבה באולפן, ברשתות החברתיות העיתונאים חושפים את דעותיהם, את גישתם למקצוע, את יכולתם לקבל ביקורת, את האתיקה העיתונאית שלהם ותכונות נוספות. הציבור זוכה להכיר מקרוב את הדמויות שמתווכות לו את המציאות.

חלק מהדמויות הרוויחו מהרשתות, לחלק הייתי ממליץ למחוק את החשבון, אבל לפחות הציבור הרוויח כשנחשף לדמות שבמסך, ברדיו ועל דפי העיתון.

כשלעצמי, אני שמח לקחת חלק פעיל ברשתות. במקום להתפוצץ מעצבים על דברים שאני רואה, שומע וקורא אני יכול לצייץ ואולי גם קצת להטריל. דברים שלא "שייך" לומר בתקשורת המסורתית, יכולים לקבל ביטוי הולם ברשת.

בכלל, אני שמח על האפשרות קצת לפוצץ את הבלון של עצמנו. אנחנו אומנם צריכים לקחת את עבודתנו ברצינות, אבל קצת יותר להתחבר לעם, להתקוטט עם הקוראים, לחטוף ולהחטיף. ובעיקר לקבל שוב ושוב תזכורת מהציבור: אתם עובדים בשבילנו.