חיפוש עבודה / איור: Shutterstock
כל בחירת קריירה כרוכה במחיר כלשהו, גם כשמדובר בתפקידים הנחשקים ביותר. אם לא עומס העבודה אז המרחק מהבית, אם לא המרחק אז השכר, אם לא השכר אז הבוס, אם לא הבוס אז התרבות הארגונית וכן הלאה, תמיד יהיה משהו לא רצוי.
האלטרנטיבה עולה יותר
השאלה היחידה היא מה אתם רוצים להשיג וכמה אתם מוכנים להקריב לשם כך, כשבמצבים מסוימים שווה לשלם כמעט כל מחיר, פשוט משום שמחיר האלטרנטיבה גבוה יותר. אחת הדוגמאות הנפוצות היא תיקון טעות אסטרטגית שבגללה אתם עלולים שלא למצוא עבודה ראויה, או חלילה לספוג פגיעה אנושה בכושר הפרנסה. לא מזמן נתקלתי בדוגמה כזו - מנהל מאוד בכיר שעובד כבר למעלה מעשור בחברת נישה עם בעיה תדמיתית קשה (דוגמאות בכתבה "לא בא לי להתבייש במקום העבודה שלי") הנמצאת בסכנת סגירה. למרות נטוורקינג משובח הוא בקושי מצליח להגיע לראיונות עבודה, ולמרות זאת דחה על הסף את שלוש ההצעות הבודדות שקיבל בשנתיים האחרונות - אחת כי זה רחוק מדי, השנייה כי זה עמוס מדי, השלישית כי תחום הפעילות של החברה לא מעניין אותו.
אז נכון שמדובר במנהל מוכשר עם השכלה משובחת והצלחות עסקיות לא מבוטלות, כזה ש"על הנייר" יכול היה להצליח כמעט בכל חברה, אבל כשחרב פיטורים מתנופפת מעל הראש, ועל הגב מועמסת תדמיתו הבלתי מוסרית של המעסיק שלך (פלוס תחום נישה שלבדו מכווץ דרמטית את מספר הצעות העבודה), זה בדיוק הזמן לקבל כל תפקיד ראוי, לא משנה באיזה מחיר. שייסע שעה וחצי כל כיוון, שיעבוד הרבה יותר קשה, שיספוג ירידה משמעותית בשכר, העיקר שישקם את הקריירה ואת ערך המותג, אחרת הוא בצרות צרורות. שנתיים-שלוש בתפקיד כזה יאוששו את הקריירה שלו פלאים, אומנם לא ימחקו את עברו אבל יעלו דרמתית את ערכו בשוק, ואחרי זה - שיחזור להיות בררן. הוא רק בן 42, יש לו מספיק זמן להעמיד את הקריירה על הרגליים ואפילו להתקדם עוד שלב לעבר השיא, ובהתנהלות נכונה אף להאריך את הסטגנציה עד גיל 55, אם לא יותר, ובשכר נאה מאוד.
מחיר ההסבה
טעויות אסטרטגיות הן לא הדוגמאות היחידות עליהן שווה לשלם כמעט כל מחיר, גם הסבות מקצועיות מהסיבות הנכונות מצדיקות את ההשקעה. כשאדם עוסק במקצוע שהפך שנוא עליו או ששביעות הרצון שלו מהעבודה ירדה לרצפה, לעיתים שווה לו לשלם את מחירה הגבוה מאוד של הסבה, במיוחד אם האלטרנטיבה (לא לעשות הסבה) עולה יותר. רק שבניגוד לדוגמה הקודמת, הסבות רבות כרוכות במחיר מתמשך, במיוחד בהיבטי תגמול (השוק משלם על ניסיון/מומחיות לכן הירידה בשכר היא דרסטית והעלייה צנועה ומאוד מתונה), ולמרות זאת אני תומכת במהלכים כאלה, ובלבד שישנה הנכונות לשלמו לאורך זמן, ולהשקיע את המאמץ העילאי הנדרש להצלחה.
האמת היא שכל מהלך קריירה הכרוך בחצייה של חסמי שוק מהותיים - למשל ניסיון לטפס למגזר גבוה יותר, או לתעשייה מתוחכמת יותר - דורשים מחיר עצום, לעיתים זמני ולעיתים קבוע, בלעדיו כמעט בלתי אפשרי להגיע אל היעד. רק אתמול נתקלתי במהנדסת תעשייה וניהול שמנסה זמן רב לטפס מהתעשיות המסורתיות אל חברת הייטק לתפקיד מנהלת מוצר, אבל לא מגיעה לראיונות. היא שמה לעצמה יעד שאפתני מדי, טיפוס גם בפירמידת המגזרים (מתעשייה מסורתית להייטק) וגם בפירמידת המקצועות (מניתוח מערכות/ניהול פרוייקטים לניהול מוצר) ועוד בצעד אחד, מה שהופך את סיכויי ההצלחה לנמוכים עד אפסיים. הרבה יותר הגיוני להתפשר לפחות על תפקיד (למשל PMO), וזאת לצורך דריסת הרגל הראשונה בחברת הייטק איכותית, ולנסות בהמשך להתברג בתוכה לניהול מוצר (מהלך לגמרי לא טריוויאלי גם כך).
הזדמנות בלתי חוזרת
אבל בדומה למנהל מהדוגמה הראשונה, גם היא עדיין לא שם. היא תיאלץ לעבור דרך עד שתפנים את ערכה בשוק המטרה ואת מחיר הבחירה, ותבין כי כישורים מצוינים לא מוזילים אותו, מקסימום מקצרים מעט את התהליך. לכשזה יקרה, ייתכן שתגיע למסקנה שהיא איננה מוכנה לשלם כל כך ביוקר וזה בסדר גמור, העיקר לדעת איפה עומדים ולא לסרב להזדמנויות שנדמה כי הן לא מספיק איכותיות. יש מצב שזו שהן בלתי חוזרות. בהצלחה.
הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com