תופעה: חברות הייטק שעוסקות בתחומים שנויים במחלוקת כמו סייבר התקפי, הימורים או פורנו מתקשות לגייס עובדים

לחברות הייטק שעוסקות בתחומים "רעילים" - כמו הימורים, פורנו וסייבר התקפי - קשה יותר לגייס עובדים, בגלל ההיבט המוסרי, החשש מהסתבכות עם החוק - וגם בגלל הבושה • תופעה

הקוד האתי  /  איור: עובדיה בנישו
הקוד האתי / איור: עובדיה בנישו

צייד הכישרונות לא נשמע מאוד מופתע כשנופר אמרה לו כבר בשיחת הטלפון הראשונה ביניהם שהיא תוותר על הצעת העבודה הנדיבה שהייתה לו בשבילה. כבר לא מעט שנים שהוא מאתר ומגייס עובדים לחברות הייטק, והוא ידע היטב שללקוחות מסוימים - אלו שפועלים בתחומים המקוטלגים כ"שנויים במחלוקת" במקרה הטוב וכ"רעילים" במקרה הרע - קשה הרבה יותר מאשר בעבר לשכנע מועסקים פוטנציאליים לעבוד בעבורן. הוא גם ידע שהלקוח שבעבורו ייעד את נופר - משפטנית עם רזומה עשיר ומרשים - היה נציג בולט של התחום הבעייתי ביותר מבין כל אותם תחומים "בעייתיים".

נופר מספרת שהיא לא התלבטה הרבה לפני שהשיבה בשלילה, אבל באותה נשימה מודה שגם לא הצליחה לנטרל את מועקת הקונפליקט הפנימי שהלכה ונבנתה אצלה בבטן. התפקיד שהוצע לה בחברה שמתמחה במה שמכונה "סייבר התקפי" (תוכנות הפריצה והמעקב שהיא מפתחת מבטלות לחלוטין את ממד הפרטיות בעולם הדיגיטלי) נשמע בדיוק כמו המדרגה הנכונה הבאה במסלול הקריירה שלה.

כשהיא חשבה על השכר, על התנאים הנלווים ועל אפשרויות הקידום שפורטו מיד בתחילת אותה שיחה עם צייד הכישרונות, היא לא יכלה שלא להרגיש צביטה בלב ודגדוג בכיס. לא היו חסרים לה רעיונות לגבי הדרכים שבהן תוציא את 12 אלף השקלים שהיו מתווספים למשכורתה החודשית הנוכחית. "וזה עוד לפני שבכלל נכנסתי איתם למו"מ", היא הזכירה לעצמה במרירות.

אלא שצייד הראשים לא אמר נואש. "אם נראה לך שה’לא’ שלי הזיז לו, אתה לגמרי לא בעניינים", היא סיפרה לי. "דווקא אחרי הסירוב הראשוני שלי הם עשו מאמצים די כבירים לדבר איתי. התקשרו הרבה פעמים, הציעו פגישות, דיברו על שכר יותר גבוה. אחרי שאמרתי להם שוב ושוב שאני לא מעוניינת, הם אפילו שלחו מישהו להיפגש איתי ממש ליד הבית שלי מרוב שהם היו חמים עליי".

אבל למרות מאמצי החיזור המחמיאים, התואר המרשים שהיה מתווסף לשמה והמשכורת היפה, נופר אמרה תודה אבל לא תודה. "למה לא הלכתי לעבוד איתם? כי זו חברה אפלה שעושה דברים אפלים, ואני בכל זאת בן אדם טיפה’לה מוסרי. יש לי ילדים, ואני לא אעבוד במקומות כאלו. אני לא רוצה שהם ידעו שאמא שלהם עובדת במקום כזה, וכשהם יהיו גדולים הם ישאלו אותי כל מיני שאלות. מה אני צריכה את זה? להורים שלי למשל בחיים לא הייתי מספרת שאני עובדת בחברה מהסוג הזה. הייתי מתביישת בזה, ולא בא לי להתבייש במקום העבודה שלי".

וגם החברים שהתייעצת איתם חשבו ככה?

נופר מתפוצצת מצחוק. "נראה לך?! כמעט כולם אמרו לי שברור שאני צריכה לקחת את העבודה הזאת ולעשות מלא כסף ולנסוע מלא לחו"ל. מה שכן, אלו שאמרו את זה ולא באמת יודעים מה אותה חברה עושה, הם גם אלו שלפני שנתיים בערך, כשהציעו לי תפקיד דומה בחברת סיגריות, אמרו לי שלא אעז להתקרב לתחום הזה כי הוא רעיל. בעיניי זה די דומה".

התדמית הרעילה זולגת

נופר לא לבד. בשנה-שנתיים האחרונות מדווחים גורמים שבקיאים בנעשה בשוק ההייטק כי מספר גדל והולך של עובדים פוטנציאליים מכניסים משתנים חדשים למערכת השיקולים שלהם כשהם בוחרים מקום עבודה חדש. אם עד לא מזמן היה ברור שעובדים בוחרים את מקום העבודה הבא שלהם על-פי הקריטריונים הקלאסיים - שכר, עניין, תנאים, אפשרויות קידום - כיום נלקחים בחשבון גם גורמים כמו אתיקה ומוסר.

בעוד שבכל חברה יכולים להיות בוסים לא סימפטיים, פרקטיקות עסקיות שנויות במחלוקת או סתם יחסי עבודה לא נעימים, הכוונה אינה לחברות ספציפיות אלא לסקטורים שלמים. ארבעה סוגי חברות הרוויחו ביושר את המוניטין המפוקפק שלהן בשוק העבודה: חברות פורנו והימורים שמנצלות חולשות אנושיות כדי לנצל אנשים; חברות אד-טק אגרסיביות שמרגלות אחרי המשתמשים כדי להציג בפניהם פרסומות ממוקדות; חברות סייבר התקפי שהכלים מבטלי הפרטיות שהן מפתחות אולי נמכרים ברשות ועל-פי חוק, אך לעיתים מזומנות מדי משמשים משטרים אפלים לרדיפה של מתנגדים פוליטיים, פעילי זכויות אדם ועיתונאים.

הסוג הרביעי כולל דווקא את החברות הגדולות בעולם - הביג-טק בעגת התעשייה - כמו פייסבוק או גוגל, שההתנהלות המונופוליסטית והכוחנית שלהן, הבוז שהן מפגינות כלפי הפרטיות ותאוות הבצע הבלתי ניתנת לשובעה שלהן מעוררים אי נוחות גוברת.

חברות הימורים ופורנו בדרך כלל מעוררות באנשים תחושות שליליות, ואנשים שעבדו בהן סבלו מסטיגמה שלילית מאז ומתמיד. אבל בשנים האחרונות התדמית הרעילה זולגת גם לתחומים אחרים, והשינוי הגדול בתחום נוגע לדרך שבה ענקיות האינטרנט נתפסות בציבור. נראה שלאנשים נמאס מחוסר השקיפות, מההתנהגות הכוחנית כלפי עובדים ומתחרים עסקיים ומהגמישות יוצאת דופן של עקרונותיהן ברגע שאותן חברות נתקלות במצב שעלול להקטין מעט את רווחיהן האדירים.

אחרי שנים שבהן חיינו בשלום יחסי עם הדיל של אותן חברות - הן יספקו לנו שירותים יעילים בחינם ואנחנו ניתן להן גישה מלאה למידע האישי שלנו - בשנים האחרונות, יותר ויותר אנשים מבינים שמגיעה להם עסקה פחות נצלנית. פרשת פייסבוק וקיימברידג’ אנליטיקה היא כמובן הדוגמה הבוטה ביותר לחזירות, לחוסר אכפתיות מהמידע של משתמשיה ולניסיונות טיוח והסתרה שהגיעו לאחר מכן.

הביקורת נגד פייסבוק הגיעה לשיאה עם עזיבתו של מייסד ומנכ"ל ווטסאפ (שנרכשה על-ידי פייסבוק), יאן קום. להודעה קדם דיווח ב"וושינגטון פוסט" שתלה את הסיבה לפרישה בכך שקום "הותש" מהבדלי הגישות בינו לבין הנהלת פייסבוק. העזיבה הצטרפה לזו של שותפו של קום להקמת ווטסאפ, בריאן אקטון, שהפסיק לעבוד ברשת החברתית כחצי שנה קודם לכן, הפך מאז למבקר חריף שלה ואף קרא למשתמשים למחוק את אפליקציית פייסבוק.

שבועיים לאחר עזיבתו של קום התברר שלסערה יש השלכות גם בתחום התעסוקה. ידיעות שהתבססו על שורת ראיונות עם מגייסים וחברות כוח-אדם חשפו שמאז התפוצצות פרשת קיימברידג’ אנלטיקה פייסבוק מתקשה להחתים טאלנטים. שיעור מהנדסי התוכנה שמקבלים את הצעות העבודה של פייסבוק ירד מ-90% בסוף 2016 לכ-50% בתחילת 2019 ומגייסים דיווחו שמועמדים למשרות שואלים הרבה יותר שאלות קשות על מדיניות הפרטיות של החברה.

לא רק פייסבוק משלמת את מחיר הבחירות האתיות של מנהליה. גם גוגל נתקלה בשנים האחרונות במחאות קולניות של עובדים על רקע החלטות מוסריות מפוקפקות, שהתנגשו עם תפיסת עולמם. כך למשל, מחאת עובדים אילצה את גוגל לפרוש מפרויקט רחפנים משותף עם הפנטגון ולוותר על התמודדות על מכרז הענן שלו, ואז לפזר מועצת אתיקה לבינה מלאכותית כשבוע לאחר הקמתה.

באמזון, שכבר שנים נחשבת לחברה שמתעמרת בעובדיה באלף ואחת דרכים, פרצה מחאה פנימית סביב אירוח בשירותי הענן שלה בסיסי נתונים שמשמשים לאיתור מהגרים לא חוקיים בארה"ב. גם עובדי סיילספורס מחו נגד העסקה שחתמה הנהלת החברה עם רשות המכס והגבולות האמריקאית.

הקוד האתי  /  איור: עובדיה בנישו
 הקוד האתי / איור: עובדיה בנישו

אקלים תרבותי משתנה

המפתח הוותיק רן בר-זיק אומר שבעוד שקשה לכמת את גודל התופעה, "הווייב בשוק ובקבוצות פייסבוק סגורות של מפתחים הוא שבהחלט יש חברות שקשה להן לגייס. בעיקר בתחומי הפורנו וההימורים, אבל גם בחברות אד-טק מסוימות. לאף אחד אין נתונים על כך, וכמובן שאף חברה לעולם לא תודה בזה כי זו נבואה שמגשימה את עצמה. ברגע שמישהו יודה שיש לו בעיה בגיוס, מתחיל להתגלגל כדור שלג שגם משפיע על המורל של העובדים הקיימים.

"בזמן האחרון מתחילים לשמוע דיבור כמו 'יש חברות שאני לעולם לא אעבוד בהן', או שבתגובה לזה שמישהו יגיד למישהו אחר שהוא שמע שמכר הולך לעבוד בחברה כזאת או אחרת, תגיע הערה בסגנון 'מפתיע, עליו לא הייתי מאמין שהוא יסכים לעבוד בחברה כזאת".

בר־זיק, שבעצמו דחה על הסף פנייה ממגייס של פייסבוק מכיוון שהוא רואה בה "חברה רעה", אומר שבישראל לפחות אף מתכנת לא יודה בכך שהוא נוטש מקום עבודה או מסרב לאייש מקום עבודה בגלל הסתייגויות מוסריות מפעולותיה של המעסיקה. אף אחד לא רוצה להצטייר כעושה צרות. ישראל היא מקום מאוד-מאוד פרקטי, ואני חושב שדיבורים על ערכים תמיד ניגנו פה כינור שני אם לא שלישי או רביעי לעומת השורה התחתונה, אבל עכשיו יש שינוי.

"קודם כל, כי בשוק יש עכשיו הרבה מאוד הזדמנויות. פעם להתקבל לעבוד בחברה בינלאומית גדולה היה עניין, אבל היום יש יותר מ־300 מרכזי פיתוח בישראל, שלא לדבר על חברות סטארט-אפ. כולם נותנים פחות או יותר אותו שכר וימי כיף וחדר כושר, אז מה מבדיל ביניהם? או האנשים, או המוצר. ואם המוצר הוא לא אתי - יהיו אנשים שיירתעו מלעבוד בחברה הללו. עד כמה זה משמעותי פה? קשה לי לומר, אבל אני יכול לומר לך שבארה"ב זה סיפור שהוא כבר עכשיו משמעותי מאוד ורק הולך וגדל, ולשטרנדים שמתחילים בחו"ל יש נטייה להגיע לפה באיחור. אני מאמין שבהמשך נרגיש את זה אפילו יותר".

מייסדת ומנכ"לית חברת גיוס העובדים iTalent, דנה בש, אומרת שהיא בהחלט רואה מגמה הולכת ומתחזקת של עובדים פוטנציאליים, שמצהירים על כך ששיקולים אתיים הם חלק מממערכת קבלת ההחלטות שלהם בבואם למצוא מקום עבודה חדש. "אני יכולה לשמוע מאנשים שהם לא יעבדו בעבור חברה שמקור הרווח שלה מגיע מהימורים, אבל אם אתה מבקש ממני לאפיין אותם, אומר לך שהם בעיקר בני דור ה־Y שנכנסים לשוק העבודה, ואצלם מדברים הרבה מאוד על נושא הערכים".

מה זה בדיוק אומר? בש אומרת שהיא לא מרגישה שעובדים שיאמרו לה שהם לא מעוניינים לעבוד בחברה מסוימת, בהכרח ניסחו לעצמם כללים ברורים לגבי הדברים שהם לא יהיו מוכנים לעשות במסגרת מקום העבודה. לדעתה, הסיבה המרכזית להסתייגותם מחברות מסוימות היא שאותם עובדים שואפים להניע שינוי חברתי חיובי כזה או אחר באמצעותם עבודתם, והם פשוט לא תופסים את אותן חברות ככאלו שמייצרות מוצרים בעלי ערך.

מעבר לפן המוסרי עצמו, בש מתארת את כניסת השיקולים האתיים והמצפוניים למערכת קבלת ההחלטות של העובדים כחלק מתהליך ההתבגרות הטבעי של ענף ההייטק הישראלי, שהפך למגוון בהרבה מכפי שהיה בעבר.
"אני חושבת שהנושא האתי בהחלט על השולחן, והוא מתחדד עוד יותר בעידן שבו יש יותר ויותר חברות שמייצרות ערך של ממש, שבאמת רוצות להפוך את העולם למקום טוב יותר. בוא נודה על האמת, מי הניע את ההייטק הישראלי בהתחלה? הפורנו וההימורים. עכשיו יש לעובדים הרבה יותר אפשרויות בשוק - נניח חברה שמסננת תכנים לא ראויים לילדים, או חברה שפועלת לפיתוח תרופות לסרטן באמצעות הוצאת מידע מבסיסי נתונים ענקיים".

בש לא חושבת שלמגמה המוסרית יש השפעה משמעותית על יכולתן של חברות המתוייגות כבעייתיות לגייס לשורותיהן עובדים חדשים, וגם לא רואה קשר מובהק בין גובה השכר בהן לסלידה מתחומי העיסוק שלהן.
"אם השכר שהן מציעות לעובדים שלהן יותר גבוה, זה יהיה פשוט כי יש הרבה חברות כאלו והן גדלות מהר והן צריכות הרבה עובדים. אלו חברות מאוד ריווחיות, והן גם יכולות להרשות לעצמן לתת תנאים כאלו", היא מסבירה.

עם זאת, בש אומרת שחברות בתחומים הבעייתיים בהחלט ערות לכך שהאקלים התרבותי בו הן פועלות נמצא בתהליך של שינוי, וסבורה שהן צריכות להתאים את עצמן למציאות המשתנה. "החברות הללו סופר-מודעות למצב שלהן, ומבינות שיש פלחים באוכלוסייה שלא מעוניינים לעבוד בתחומים האלו. אז הן מנסות לנתח את המוטיבציות של המועמדים שלא קשורות לענייני האתיים.

"כשחברות גיימינג (המונח המכובס להימורים, ש"ס) מנסות לגייס עובדים, יש באמת אחוזי מענה יותר נמוכים, אלא אם כן יש משהו במיתוג שלהן שמשדר משהו אחר. בחברות הללו יש הרבה מאוד עיסוק בדאטה, והניתוח של המידע הזה הוא מסובך. אני נתקלת בלא מעט אנשים שרוצים להתעסק בתחום הזה, והתוצאה הסופית לא בהכרח מעניינת אותם. מה שמניע אותם זה העיסוק המדעי-מתמטי, ומבחינתם עבודה במקום שמאפשר להם לעשות את זה הוא דבר מאוד מאתגר שמעניין אותם".

תחום עם "ערך"

"אנחנו רואים את התופעה הזו בשתי צורות", אומרת ציידת ראשים ותיקה אחרת. "ישנם עובדים שמגיעים מחברות מהסוג הזה, ואומרים לנו שמבחינה מצפונית זה לא נעים להם והם רוצים לעבור לעבוד בתחומים אחרים. יש כאלה שינסחו את זה על דרך החיוב, ויאמרו לנו משהו שהם רוצים לעבוד בתחום עם 'ערך'. אם נציע להם לעבוד באחד התחומים שהזכרת, הם יגידו שאין בהם ערך. שהחברות האלה לא תורמות לחברה, לאנושות ולכלל, ושאין להן שום מוצר שעושה טוב לעולם. כשיש דיבור על חוסר רצון לעבוד בחברות מסוימות בגלל הפן המוסרי של העיסוק שלהן, זה בדרך כלל יתייחס לחברות שעוסקות בפורנו ובהימורים. כשאנשים מדברים על אי הרצון שלהם לעבוד בחברות אד-טק, הם בעיקר יאמרו שאלו חברות שלא מביאות ערך לעולם".

חברות כאלו מודעות לבעייתיות שלהן?

"זה קשור למגזר שבו הן פועלות. עצם זה שלחברות שעוסקות בהימורים חשוב מאוד למתג את עצמן כחברות גיימינג ולא גאמבלינג, והן יתעקשו שזה מה שהן ולא יסטו מזה מילימטר, מראה שהן מודעות לתדמית הבעייתית שלהן. חברות כמו פייסבוק ואמזון, למשל, גאות במה שהן ולא חושבות שיש איתן משהו לא בסדר.
לגבי חברות הביג-טק, אני פחות שומעת אנשים שמדברים על כך שהן לא רוצים לעבוד בגוגל או בפייסבוק או באמזון, כי החברות הללו בולעות חברות אחרות או משתלטות על העולם או שהן יוצרות בעיות פרטיות.

"אני כן רואה אנשים שלא ממש רוצים לעבוד בחברות הללו, אבל הם בדרך כלל אומרים שהם מעדיפים להיות חלק מחברה קטנה יותר, שבה הם מרגישים שתהיה להם יותר השפעה. מצד שני, החברות הללו עדיין נחשבות למאוד אטרקטיביות. אנשים רוצים לעבוד בהן בגלל שזה יוקרתי וכי הן משלמות יפה וכי יש תנאים מכובדים".

ניר סביצקי, מנכ"ל חברת ההשמה SeeHR וצייד כישרונות שמתמחה בתחום הסייבר, מדגיש שהוא עובד בעיקר עם חברות סייבר הגנתי, ולדבריו כשהוא עובד עם חברות סייבר התקפי, הוא מוודא שהעובדים שהן מגייסות יפעלו מישראל וכי החברה עצמה פועלת לפי חוקי המדינה. "תראה, בכל פעם שיש קצת רעש בתקשורת נוצרת לזה תהודה, ואנחנו רואים שזה גורם לחלק מהעובדים הפוטנציאליים תחושות שליליות כלפי תחום הסייבר ההתקפי ורתיעה מסוימת ממנו. כשאני פוגש עובדים, יהיו כאלו שבתקופות כאלו יאמרו שלא מתאים להם לעבוד בתחום הזה".

סביצקי אומר שהוא מרגיש כי הרתיעה מחברות סייבר התקפי ניכרת פחות בקרב מפתחים ויותר אצל אנשים שמגיעים מתחומי המחקר. "בתפקידי המחקר, הניסיון שנדרש בתחום הוא ניסיון בעולמות הסייבר ההתקפי. אלו חבר’ה שרבים מהם יוצאי יחידות טכנולוגיות, שמכירים את התחום הזה ונחשפו אליו. תשמע מהם יותר דברים כמו 'התעסקתי כבר מספיק בתחום הזה ועכשיו אני רוצה לעשות דברים אחרים'".

האם תופעת הסלידה של עובדים פוטנציאליים מהתחום משמעותית מספיק כדי להקשות על חברות הסייבר ההתקפי בישראל לגייס עובדים ולאייש משרות? כנראה שלא צריך להגזים. "קיים קושי בגיוס לשוק הזה, אבל אני חושב שהוא יכול לנבוע פשוט ממחסור באנשים טובים שמתאימים לשוק הזה. חוקרי סייבר התקפי הם פשוט אנשים מאוד מבוקשים ואין רבים מהם. בנוסף, צריך לזכור שיש גם הרבה אנשים שרואים את הצדדים החיוביים בתחום, שהתקשורת לא מבליטה אותם מספיק לטעמי", אומר סביצקי.

עמי, מנהל מוצר בכיר בחברה גדולה, אומר שהוא עצמו מקבל מפעם לפעם הצעות עבודה מחברות שהוא מגדיר כ"לא כוס התה שלי" ודוחה אותן בעדינות, אבל היחס שלו לחברות הללו מורכב יותר. "כשאני מסתכל על קורות חיים של אנשים, ורואה שהם עבדו בתחום הפורנו או ההימורים זה מבאס אותי וגורם לי לשאול את עצמי שאלות לגבי אופיו של אותו בן אדם. מצד שני, אני יכול לומר לך שהרבה פעמים עבודה בחברה כזאת זה בית ספר רציני מאוד.

"לא מזמן ישבה אצלי בחורה בראיון והיא מאוד חששה מהיחס שהיא תקבל בגלל שבאה מחברה שעוסקת בפורנו. לי היא נראתה רצינית, ובחוות הדעת שלי כתבתי שאני רואה את העבודה שלה במקום שהתרכז בלהביא הכנסות ועושה את כל האופטימיזציות הדרושות כיתרון ברזומה. אם אתה רוכש כישורים במקומות כאלו - זה יתרון, אבל אם אתה עושה קריירה במקומות כאלו - זה כבר פחות טוב.

"אני מכיר את זה על עצמי. לפני 16 שנה עבדתי בחברת אד-טק שהיתה מאוד מושמצת, ומה שלמדתי שם בשנה לא הייתי לומד בשום מקום אחר בחמש שנים. הנושא הזה עולה שוב ושוב בראיונות עבודה, שמישהו יגיד שהוא מחפש עבודה בפינטק או בקלאוד, אבל לא בפורנו והימורים. לעומת זאת, ובניגוד למצב בחו"ל, עדיין לא נתקלתי פה בעוינות כלפי חברות הביג-טק".

שלוש שעות לאחר השיחה עמי מעדכן שלפני רגע הוא דיבר עם עמיתה שעוזבת את החברה שבה הוא עובד ועומדת לחפש מקום עבודה חדש. "שאלתי אותה אם היא חשבה על פייסבוק, והיא עיקמה את האף", הוא דיווח. "אמרה שהיא לא מתלהבת לעבוד בביג-טק בגלל ענייני הפרטיות והמונופוליזם". 

סכנת דגל שחור

בעוד שעבודה בחברות פורנו, הימורים, אד-טק וביג-טק היא בדרך כלל עסק כשר למרות הסירחון האפשרי שעולה מעיסוקן, עבודה בחברות סייבר התקפי עשויה להציב בפני המועסקים בהן אתגרים משמעותיים יותר. חלק מעובדי חברת הסייבר ההתקפי הישראלית NSO קיבלו לפני כמה חודשים טעימה על קצה המזלג מהיחס שהם עלולים לזכות לו כתוצאה מבחירת הקריירה שלהם, כשפייסבוק השעתה את החשבונות האישיים שלהם. הסיבה: פייסבוק מאשימה את NSO בכך שהיא פרצה לאפליקציית ווטסאפ שבבעלותה ואף תבעה אותה על כך בבית משפט בסן פרנסיסקו.

אלא שהשעיית פרופילים עשויה להיות הצרה הקטנה ביותר של עובדי החברה השנויה במחלוקת שנטען שתוכנת הריגול שלה - פגסוס שמה - סייעה כבר כמה פעמים לעקוב אחר עיתונאים, מתנגדי משטר ופעילי זכויות אדם במקומות שונים בעולם.

נגד NSO מתנהלים כיום כמה הליכים משפטיים. ארגון אמנסטי עתר במאי האחרון לבית המשפט המחוזי בתל אביב בדרישה להקפיא את רישיון ייצוא הנשק של החברה לאחר סדרת פריצות לטלפונים של פעיליו. בנוסף, חברו של העיתונאי הסעודי ג’מאל חאשוקג’י שנרצח בטורקיה בברוטאליות על־ידי סוכני הממלכה, הגיש בדצמבר 2018 תביעה לבית משפט בישראל נגד החברה, בטענה שהתוכנה שלה סייעה לרוצחים לעקוב אחר חאשוקג’י.

עו"ד דן אור-חוף, שעוסק במשפט וטכנולוגיה ומתמחה בתחומי הסייבר והגנת הפרטיות, אומר שהסכנה העיקרית לעובדי חברות סייבר התקפי היא הכתמת קורות החיים שלהם במעורבות בפעולות מפוקפקות מבחינה משפטית. לדבריו, "אנשים כאלו צריכים לקחת בחשבון שעבודה בחברה מהסוג הזה עשויה לשנות להם את הקריירה, כי יכול להיות שיהיו מקומות עבודה שיהיו חסומים בפניהם בגלל זה".

עם זאת, הוא לא פוסל אפשרות שהעובדים הללו גם עשויים מלהסתכן בכך שהם יואשמו באופן אישי באחריות לפעולות של מעסיקותיהן. "ככלל, המשפט האזרחי נותן חסינות בפני תביעות אישיות נגד עובדים שמבצעים עבודה במסגרת מקום העבודה שלהם. אבל יש יוצאים מן הכלל. ישנן פסיקות שבהן מצאו שמנהלים שהיו מעורבים באופן אישי בפעילות שגרמה נזק גדול, אפשר יהיה להטיל עליהם אחריות אישית. זה בדרך כלל נוגע לדרג הניהולי, אבל החוק למשל מטיל אחריות אישית על מי שמוגדר כאחראי מאגרי המידע של החברה, ויש חוקים שמטילים אחריות נגד נושא תפקיד מסוים שהוגדר בחוק.

"אני לא יודע אם זה רלוונטי למתכנת הפשוט, ועל פי הדין הישראלי הסבירות שעובד כזה יואשם באופן אישי נמוכה, אבל זה לא מופרך לגמרי. יש ביטוחי אחריות מקצועית, והם אמורים לבטח מפני רשלנות מקצועית אך לא מפני הפרת חוק או עבירה פלילית. בפועל, מי שמבוטח בפועל בביטוח כזה הם החברה עצמה והמנהלים שלה, אבל בדרך כלל לא העובדים הזוטרים".

האפשרות שעובדי חברות סייבר התקפי שמסתבכות בפרשות אפלות ייתבעו באופן אישי בחו"ל על-פי דיני המלחמה, תלויה לדברי אור-חוף באופי השימוש בתוכנות. "על-פי דיני המלחמה, ניתן להעמיד לדין לא רק את המבצעים של פשעי המלחמה אלא גם את אלו שסייעו להם. יכול להיות שאם נתת למשטר כלי שמאפשר לו לבצע פשעי מלחמה, תושת עליך אחריות לזה - וזו עשויה להיות אחריות אישית.

"עד כמה זה סיכון אמיתי? אני לא בטוח, כי התוכנות שחברות סייבר התקפי מוכרות ללקוחות שלהן אינן נשק להשמדה המונית שברור שכל שימוש בו יהיה בגדר פשע. עם זאת, אם הבוס שלך אמר לך לתקוף מישהו ועשית את זה, לא תהיה לך חסינות מהעמדה לדין פלילי בגלל שהבוס אמר לך לעשות את זה".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988