בדומה לתיכונים רבים ברחבי ארה"ב, בבית הספר התיכון "לבנון" במרכז מיזורי, נרשמו מדי שנה שלוש או ארבע נערות לנבחרת ההיאבקות ש"נשלטו" במשך שנים על ידי עשרות נערים בכל שנה. הנערות נרתעו מהאפשרות של אחיזה והתכתשות עם הנערים. אבל כשבבית הספר הוקמה נבחרת בנות נפרדת בשנה שעברה, "המספרים שלנו זינקו בגדול", אומר רנדי רורק, המאמן הוותיק ב"לבנון". 30 נערות הצטרפו לקבוצה ובסוף העונה הראשונה הן זכו בטורניר ההיאבקות לתלמידות הראשון במיזורי.
ה־30 של לבנון לא לבד. כאלף בנות הצטרפו בשנה האחרונה לחוגי ההיאבקות בבתי הספר, פי שמונה מהמספר של השנה לפני כן. הזינוק הזה הדהים את המארגנים, אבל הוא המשיך מגמה כלל ארצית. כאשר יותר מדינות השיקו אליפויות היאבקות לנערות, ההשתתפות גאתה. לפי הפדרציה הארצית של התאחדות התיכונים המדינתית, בעונה האחרונה בלבד היא זינקה ב־28% ונוספו לאליפויות עוד 4,500 בנות. בחורף הנוכחי, יתקיימו אליפויות היאבקות לבנות ביותר ממחצית ממדינות ארה"ב.
לצד הלימודים "הרגילים" בבתי הספר בארה"ב, לעיסוק בענפי הספורט יש חשיבות גדולה. חלק משמעותי מהפולקלור התרבותי האמריקאי בנוי סביב חוויות הספורט וחוגים נוספים שקיימים בבתי הספר. בעוד שענף ההיאבקות נמצא במשך שנים בקיפאון מסוים, הכניסה של הנערות לתחום זה מעוררת לחיים את ענף הספורט הזה שכמעט סולק מהאולימפיאדות לפני שש שנים. "זה לא מוגזם לומר שהכנסת נשים להיאבקות הוא הדבר הטוב ביותר שקרה לנו", אמר ריץ' בנדר, מנכ"ל USA Wrestling, הגוף המארגן של המקצוע הזה.
איסור על אפליה מגדרית
סעיף 9 בתיקוני החינוך הפדרליים של 1972 אוסר על אפליה מגדרית בבתי הספר ובאוניברסיטאות, ועודד את הצטרפותן של אלפי בנות למקצועות הספורט השונים. זה יצר מאגר אדיר של אתלטיות וספורטאיות, שהטובות בהן עלו לספורט מכללות ומעבר לו, והעניקו לארה"ב יתרון במקצועות ספורט אולימפיים רבים.
אבל במקום לצמוח מלמטה, ההיאבקות צמחה מלמעלה. רק לשתי מדינות בארה"ב, הוואי וטקסס, היו תחרויות היאבקות לבנות תיכונים כשההיאבקות הפכה לספורט נשים אולימפי רשמי ב־2004.
"מדינות אחרות הסתכלו עלינו ואמרו, 'מה אתם עושים?'", אמרה ג'ואן פאלפ מ־USA Wrestling. "למה במשך 20 שנה הכרחנו את הנערות שלנו להתאבק מול נערים".
פאלפ ואנדריאה ימאמוטו, יו"ר ועדת קידום היאבקות הנשים בתיכונים בארה"ב, הקדישו קרוב לארבע שנים לשיחות עם איגודי בתי ספר תיכונים במדינות ומאמנים על שילוב או הרחבה של היאבקות בנות. היעד שלהן הוא שבכל מדינה תהיה אליפות תלמידות בהיאבקות.
מאמנים עדיין נרתעים מהרעיון
מאמנים רבים נרתעים עדיין מהרעיון של היאבקות לבנות בבתי הספר, בייחוד במדינות שבהן הן חייבות להשתלב בנבחרות הבנים, אומרת פאלפ. אבל זה משתנה. "יש לנו כה הרבה מאמנים גברים שאומרים לנו: 'אני הייתי הבחור שהקים את הנבחרת'. ואז נכנסה לחדרי הנערה האמיצה הזו, והיא שינתה לי את המחשבה", אמרה ימאמוטו.
דארבי נילי החלה להתאבק בכיתה ב', והיא אומרת שבבית הספר היסודי ובחטיבת הביניים, הבנקים היו מוותרים לפעמים על החובה להתאבק איתה. "בדרך כלל אם הם היו מפסדים הם היו בוכים", היא מספרת. כשהא הגיעה לתיכון, הבנים הפכו לחזקים יותר וההיאבקות איתם היה קשה בהרבה. בשנה הראשונה שלה בתיכון לבנון, הגיע פתרון אלגנטי: נבחרת בנות. היא וחברותה לנבחרת זכו בטורניר נבחרות הבנות בכל ספורט במיזורי.
אחת מחברותיה לנבחרת של נילי, אשלין לוכנר, הצטרפה לנבחרת בשנה שעברה, כשזו הוקמה. לוכנר מתאבקת לפעמים עם בנים, כולל עם החבר שלה קול רורק, בנו של המאמן, אבל היא אומרת שקרבות עם בנות אחרות מרגישים יותר שוויוניים ופחות טעונים. "כשבן מפסיד לבת, זה הולך להיות ביג דיל. לכן הוא לא מוותר בקלות. עם בת זה מרגיש בטוח יותר כמעט".
