נוסעים בנמל התעופה בהונג קונג. אופן זרימת החדשות ישפיע על היקף השיתוק הכלכלי / צילום: AP - Kin Cheung
כלל ידוע הוא שתגובת מערכת החיסון של הגוף לדלקת שמתפתחת בו, היא כואבת במקרים רבים יותר מן הדלקת עצמה. אותו הדבר נכון גם לגבי נגיף הקורונה והכלכלה.
בדיוק כמו התקפות טרור ומשברים פיננסיים, תת-מגפה (אפידמיה) מייצרת אי-ודאות רחבה ולעיתים פאניקה. ואנחנו רואים את זה כעת: רשויות ממשלתיות שונות ואנשים פרטיים מגיבים תכופות בהפחתה דרסטית של חשיפה להלם, ובכך הם מעצימים את האפקט הכלכלי העולמי של הפאניקה.
הפאניקה התבטאה בירידות חדות בשוקי המניות בתחילת השבוע, ששיקפו חששות מכך שהתפשטות נגיף הקורונה למדינות נוספות תייצר תגובה דרקונית כפי שהייתה בסין.
האם הפאניקה מוצדקת? בהתבסס על האפקט הבריאותי לבדו, נגיף הקורונה לא צריך להיות בבחינת "ביג דיל" לכלכלה העולמית. נכון לאתמול, לפי המספרים הרשמיים הרג הנגיף 2,618 בני אדם, רובם ככולם בסין, היכן ששיעור ההידבקויות החדשות כבר הגיע כנראה לשיאו. כהשוואה, רעידת האדמה במחוז סצ'ואן במאי 2008 הרגה כ-69 אלף איש, מבלי לשרוט את הצמיחה הסינית.
ההבדל הוא שההיקף והחומרה של נזקי רעידת האדמה מוגבלים וברורים הרבה יותר מאשר הנגיף. ובמקרה הזה של נגיף הקורונה, הרשויות בסין לא לוקחות סיכון: הן נעלו 60 מיליון איש במחוז חוביי, והביאו את הכלכלה המקומית לשיתוק בפועל.
תגובה דרסטית: סגירת גבולות וערים
ארה"ב הזהירה מפני נסיעות לסין, ואסרה כניסה של אזרחים לא-אמריקאים שביקרו בסין ב-14 הימים האחרונים. בדרום קוריאה המחלה התפשטה אמנם במהירות, אבל היא הרגה פחות בני אדם משהורגת שפעת ביום אחד. אבל הכניסה לבתי קולנוע בדרום קוריאה השנה כבר צנחה ב-38% לעומת השנה שעברה, לפי אנליסטים של סיטיגרופ. "החשש מהנגיף מתפשט במדינה זו בקצב מהיר בהרבה מן הנגיף עצמו", הם כתבו.
מומחים שונים מהעולם למגיפות אומרים שאין תקדים לתגובה כה דרסטית. תת-המגיפה, שעלולה להתפתח למגיפה אם היא תהפוך לנרחבת במספיק מדינות, רחבה בהרבה ממקרים קודמים, כמו סארס שהחלה באסיה ב-2002, או אבולה שהחלה במערב אפריקה ב-2014.
מאז המקרים הללו, התמיכה בגלובליזציה במדינות רבות התחלפה בדרישות לגבולות חזקים יותר. לרשויות יש פחות רתיעה מהעלאת חסמי סחר ונסיעות בשם בקרת מחלות. כך הפכה מחלת הקורונה החדשה לעוד כוח שפועל נגד גלובליזציה.
"באופן מסורתי, ההתערבויות שאנחנו מכירים של מערכת הבריאות הציבורית להאטת המחלה מסתכמות בדברים כמו איבחון, בידוד בבית או בבית חולים", אמר טום אינגלסבי, מנהל המרכז לביטחון בריאותי באוניברסיטת ג'ון הופקינס. "אמצעים דרסטיים יותר כמו הדברים שעשתה סין הם חסרי תקדים".
"יש הרבה השערות על האפקטיביות וההשלכות השליליות של אמצעי-המאקרו הללו, ללא נתונים היסטוריים, כמו סגירה של עיר, איסור על נסיעות מחלק אחד של המדינה או מהמדינה בכלל", הוא הוסיף.
לורנס גוסטין, מנהל מכון או'ניל לחוקי בריאות לאומיים ועולמיים באוניברסיטת ג'ורג'טאון, אמר, "עברנו משאננות לפאניקה ולעשיית דברים שאינם מבוססים על ראיות, עם השלכה מאסיבית על הכלכלה".
הוא אמר כי הכנסת אמריקאים שהיו על אוניית הקרוז ביפן לבידוד היא מהלך סביר, אבל "איסור כניסה גורף על כל אזרחי החוץ, שיכול להתרחב בלי הודעה מוקדמת, משתק את מגזר הנסיעות ואת המסחר".
מה לגבי היקפי ההשלכות הכלכליות של הצעדים הדרסטיים הללו? קשה לדעת. אומדני ההשלכה הכלכלית של מחלת נגיף הקורונה הם במידה רבה ניחושים מושכלים. גולדמן זאקס, לדוגמה, צופה פגיעה של 0.8 נקודת אחוז בצמיחת התמ"ג האמריקאי ברבעון הנוכחי כתוצאה מירידה בתיירות וביצוא והפרעות לשרשראות אספקה, כאשר רוב הפגיעה תימחק עד סוף השנה.
אבל, אומרים בגולדמן זאקס, "הסיכונים מוטים לכיוון פגיעה חזקה יותר, מפני ששינויים בזרימת החדשות עשויים להוביל לרתיעה חזקה יותר מסיכונים - שיתבטאו בפחות נסיעות, פחות יציאות לעבודה ולקניות".
התרחיש הקודר: מיתון עמוק
פיטר ברזין, האסטרטג העולמי הראשי בחברת הייעוץ BCA ריסרץ', מעריך כי הצמיחה הכלכלית העולמית תרד לאפס ברבעון הנוכחי ותתאושש לאחר מכן, עם פגיעה של כחצי נקודת אחוז בצמיחה השנתית.
אבל הוא פרסם גם תרחיש קודר יותר: אם הנגיף יפגע במיליארד בני אדם, כפי ששפעת החזירים עשתה ב-2009 וב-2010, 20 מיליון בני אדם עלולים למות, כתב ברזין. "הביקוש לרוב הפריטים מלבד מוצרי יסוד יהיה משותק". להערכתו, המיתון שינבע מכך יהיה עמוק כמו זה שהיה ב-2008-2009, אם כי ההבראה ממנו תהיה מהירה יותר.
תיקון מלאכותי: הפחתת ריבית
כיצד תיערך הכלכלה ל"תיקונים"? יש כמה אפשרויות. הפדרל ריזרב, למשל, יוכל להגיב בהפחתת הריביות. לפי שעה, בכירי הבנק המרכזי האמריקאי עוקבים אחרי המצב, וחוששים מפעולה לפני ראיות ברורות לנזק כלכלי ועל רקע תחזיות שכל פגיעה תהיה זמנית.
גם אם הריביות יופחתו, האפקט יהיה מינימלי. הורדות ריבית מעודדות את הביקוש לסחורות ולשירותים, אבל הבעיה כעת היא אם עובדים וחברות יכולים לספק אותם.
אחרי אירועי הטרור ב-11 בספטמבר 2001, הפעילות הכללית צנחה מחוף לחוף בארה"ב על רקע קרקוע טיסות מסחריות וחשש מעוד התקפות. הפד הוריד אז את הריביות, אך העדר התקפות טרור נוספות היה מה שהחזיר את האמון. הפד הפחית ריביות גם אחרי קריסת ליהמן ברדרס ב-2008, אבל נדרש חילוץ פיננסי על-ידי הממשל כדי לסיים את הפאניקה.
בכל מקרה, הסיפור של 2020 שונה מבחינת יכולת התמרון של הפד. ב-2001 וב-2007-2008, הפד הפחית ריביות בכחמש נקודות אחוז בתגובה לאירועים. כעת הוא יכול להוריד ב-1.75 נקודות אחוז בלבד לפני שיגיע לאפס.
לא ברור גם איך יגיבו קובעי מדיניות אחרים. ארה"ב ובעלות בריתה שיתפו פעולה ב-2001 כדי להביס את אל-קעידה, וב-2008 כדי להכיל את המשבר הפיננסי. היום, רוח שיתוף-הפעולה נפגעה על-ידי מלחמות הסחר והנכונות המוגברת של הנשיא טראמפ לפעול לבדו.