יוג’ין קנדל / צילום: אוריה תדמור
כבר כמה חודשים שיוג'ין קנדל, מנכ"ל עמותת סטארטאפ ניישן סנטרל (SNC), מסתובב ומזהיר, כי ההתמכרות של ההייטק הישראלי למשקיעים זרים עולה לנו ביוקר. "למה פנסיונרים מצפון קרוליינה יכולים ליהנות מפירות ההייטק הישראלי וחוסך הפנסיה הישראלי לא?", הוא שאל.
גם את המשקיעים המוסדיים - בהם בתי ההשקעות וחברות הביטוח, המנהלות את קרנות הפנסיה וקופות הגמל - מתקשה קנדל להבין. לדבריו, אם הם היו משקיעים בעשור האחרון בהייטק הישראלי - היו להם היום עוד 50 מיליארד דולר בכיס.
לדעת קנדל, ששימש כראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה בשנים 2009-2015, מאז פרוץ משבר הקורונה הפכה כניסת מוסדיים ישראלים להייטק לצעד קריטי מחויב המציאות. אם לא יינקטו בו, הוא טוען, קטנים מאוד הסיכויים שהאקוסיסטם הישראלי יוכל לחזור לעצמו עם שוך המשבר.
מאחורי היוזמה של קנדל להזרים כסף מהמוסדיים להשקעות בהייטק הישראלי עומד יעד אסטרטגי חשוב של שמירת הגופים האחראים לכמחצית מהיצוא של ישראל - בארץ. בנוסף, יש למנוע את קריסתם עכשיו או בריחתם מישראל בהזדמנות הראשונה, תוך כדי או אחרי המשבר.
"ההייטק המקומי הוא כמו מחלקה בבית חולים, שמקור החמצן שלה נמצא מחוץ לבית החולים", מגדיר קנדל את מצב האקוסיסטם המקומי. "התרגלנו שהצינור שמזרים את החמצן תמיד פתוח, והחמצן תמיד מגיע לאן שצריך. התרגלנו לכך שהדלת לישראל תמיד פתוחה - אבל עכשיו דלת נסגרה, ואיתה נסגר צינור החמצן, שנתפס בדלת. אתה אולי יכול להיות כמה דקות בלי חמצן, אבל אם זה ימשיך, אנשים יתחילו להיחנק, ואנחנו לא רוצים להגיע לשם", מזהיר קנדל וקורא לפעולה מהירה: "יש פה גם צורך בפעילויות מאוד מאוד דחופות של הממשלה לחבר את ההייטק מחדש לצינור החמצן".
"ההזדמנויות בהייטק גדולות יותר"
סוגיית ההשקעות של המוסדיים בהייטק מלווה אותנו כבר לפחות 20 שנה. לאחרונה החליטו רשות החדשנות והרשות ניירות ערך על מאמץ נוסף בנושא והודיעו על השקעה של 15 מיליון שקל לצורך קידום השקעות של גופים מוסדיים בהייטק הישראלי.
על פי התוכנית החדשה, קרנות הנאמנות, קופות גמל, קרנות פנסיה וחברות הביטוח, שיזכו בהליך תחרותי, יוכלו לקבל מענק של עד מיליון דולר (כ-3.7 מיליון שקל) על פני חמש שנים, לטובת הקמת והרחבת צוותי השקעה בחברות הייטק ישראליות. המטרה - לקדם השקעה של המוסדיים בסבבי גיוס מתקדמים, לעודד אותם להשתתף בהנפקות הראשוניות של חברות הייטק, וכן לעודד אותם להשקיע בקרנות ההון סיכון.
אז מדוע שהמוסדיים יחלו להשקיע בהייטק כעת? התשובה של קנדל מתחלקת לשניים. ראשית, המצב התחרותי השתנה, הוא מסביר: "אם לפני חודש הם היו נאלצים להתחרות על עם כל העולם ואשתו על ההשקעה בהייטק, כפי שראינו בזרימת הכסף לישראל מחו"ל עד לפני כחודש, עכשיו הם בעצם השחקן היחיד שנשאר, ולכן משמעות הדבר היא שעתה כל הזדמנויות ההשקעה ינותבו אליהם ולכן הם צריכים לרצות לתפוס אותן בשתי הידיים, כל עוד הן קיימות".
הסיבה השנייה היא המצב העגום בשווקים והיעדר אלטרנטיבות בשווקים הנסחרים בעקבות המשבר. "אם בעבר המוסדיים חשבו שכל עוד שהשוק גדל ב-10%-12% לשנה, אז אין סיבה להסתכל לצדדים, אז היום הם כבר מבינים שבטווח הבינוני השוק לא הולך לגדול, ויכול להיות שהמצב הזה יימשך עוד כמה חודשים. היום הרבה בורחים לאפיקים סולידיים אך גם אלה נעלמים, בגלל הריביות האפסיות".
משמעות הדבר, אומר קנדל, היא שמבחינת השקעות, "האלטרנטיבה להייטק השתנתה לרעה, בעוד שההזדמנויות בהייטק עולות פלאים".
קנדל לא מצפה שדווקא בעת משבר כה חריף המוסדיים יצליחו לבצע שינוי כה חד במדיניות השקעות, שהתהוותה והתבססה במשך שנים. ההשקעות מבוססות על עבודות ניתוח ומעקב ארוכות אחר חברות ושווקים באמצעות אנליסטים, שצוברים ידע וניסיון לאורך שנים ויוצרים מערכות קשרים עם התעשיות הרלוונטיות.
"ראינו בשנה האחרונה, שגם בלי תמיכה ממשלתית המוסדיים התחילו להשקיע בהייטק. אבל, בלי שמהממשלה תיתן להם דחיפה רצינית יהיה להם קשה דווקא עכשיו, במשבר, להגיד שייכנסו למשהו שנראה כביכול מסוכן, למרות שבטווח הארוך הוא לא יותר מסוכן מהשקעות אחרות".
אפשר לפעול גם בלי תקציב
לדברי קנדל, גם בהיעדר תקציב, הממשלה יכולה לבצע כמה פעולות יחסית פשוטות ולא יקרות שיתמקדו בנקודות קריטיות שיכולות לחולל שינוי גדול. דרך אחת שמציע קנדל היא ערבויות ממשלה להשקעות בהייטק. "צריך לייצר פה מצב שכסף ישראלי יהווה אחוז יותר גדול, ממה שהיווה עד עכשיו. יש פה תנועת מלקחיים. מצד אחד צריך לתת ערבויות ישירות למוסדיים בתמורה לכסף חדש שהולך להיכנס, למשל באמצעות הקמת קרנות (Fund Of Funds) שהתשואה שלהן תובטח". קרנות כאלו משקיעות בקרנות השקעה אחרות, כלומר לא משקיעות ישירות בחברות. "אנחנו יכולים להבטיח שמוסדיים לא יפסידו במשך 7-8 שנים, ולהוריד את רמת הסיכון לאג"ח ממשלתית", הוא אומר.
קנדל מציין כי גם "יש לסייע לאותם גופים בביסוס המומחיות". אחת הדרכים ליישם זאת היא באמצעות מימון של אנליסטים ייעודיים לתחום ההייטק, שיסקרו את התחום בגופים המוסדיים. מאחורי ההצעה לסייע בסבסוד אנליסטים עומדת ההבנה שלאורך השנים, ובפרט לאחר שהוטלו על המוסדיים מגבלות בתחום דמי הניהול, השתלם יותר למוסדיים להעסיק אנליסטים שינתחו עסקאות גדולות, מחוץ להייטק, מאשר לממן מספר רב של אנליסטים שמסקרים מספר רב של עסקאות הייטק קטנות.
לכן, טוען קנדל, "צריך לברך על התוכנית של רשות החדשנות וכדאי מאוד להרחיב אותה. או שיסבסדו את עלויות האנליסטים לקרנות עצמן, או דרך קרנות שמשקיעות בקרנות אחרות. אבל הם חייבים לקחת את האנליסטים הכי טובים, והרבה מהם, כי יש עכשיו דיל פלואו שכדאי להשקיע בו וחבל לפספס".
קנדל ו-SNC מתכוונים לקדם את ההצעה שלהם בהקדם. "ננסה להסביר את העמדה ונקווה שתיפול על אוזן קשובה ושיתחילו במהרה לעבוד על הדבר הזה". המטרה של קנדל היא להגיע ל"מצב שבו 20%-30% מההשקעות החדשות של המוסדיים יגיעו להייטק".
לדבריו, יש גם סוגיות מס שצריך לפתור כדי לעודד את המוסדיים, למשל העובדה שיש לקרן ישראלית תמריץ לקחת כסף זר כי ישראלים משלמים יותר מסים.
"לחברות אין מספיק מיומנות לגייס חוב"
האמצעי השלישי שמציע קנדל, שרלוונטי לחברות הגדולות ופחות לסטארטאפים, הוא לאפשר לחברות הייטק גדולות שכבר מכניסות ומרוויחות, אך התרגלו לפעול רק בשוק המניות - להתחיל להתממן בחוב. האתגר בהקשר זה, לדברי קנדל, הוא ש"לחברות הללו אין היום מספיק מיומנות להתמודד עם שוק החוב. לכן למדינת ישראל יש אינטרס גדול שהם יפתחו את המיומנות כמה שיותר מהר, אפילו תוך חודש-חודשיים, כדי שחברות אלה יתחיילו לגייס חוב בישראל, גם מהמוסדיים וגם מהבנקים. גם פה רשות החדשנות כבר מקדמת את התחום הזה, וכדאי מאוד להתחבר למה שכבר נעשה".
קנדל מבהיר כי לא מדובר בצעדי התייעלות או ,שיפור אלא צעדים שכמעט וניתן להגדיר כצעדי חירום. "צריך להסתכל על המשבר בשתי פריזמות: ברמת הצלה מיידית של הייטק - לא כי הוא מסכן שצריך להציל, אלא כי אם לא נציל אותו, הוא לא יהיה פה, או שהחברות ייסגרו ואז יפתחו במקום אחר. האקוסיסטם הזה מייצר ערך מוסף עבור מדינת ישראל, ואם הוא ייפגע אנושות יהיה קשה מאוד לייצר אותו מחדש. יהיה מאוד עצוב ומסוכן לכלכלת ישראל אפילו להשתעשע במחשבות שיהיה בסדר. אני יודע שבזמן קורונה אנשים מבוהלים מהמחלה ולא כל כך רוצים לחשוב על מה יהיה מחר או עוד חצי שנה, אבל זה יגיע וכשאנחנו נתגבר על הקורונה, ובטוח שנתגבר כך או אחרת, נצטרך לחיות ולקיים את המדינה ולהגן עליה".