המונים צועדים בהודו / צילום: AP Altaf Qadri
כמה ימים אחרי שהודו הכריזה על סגר ארצי כללי כדי להאט את התפשטות הקורונה, מאות אלפי עובדים מהגרים ללא עבודה החלו לצעוד לבתיהם, לאורך מרחקים של מאות ק"מ לעתים, או להצטופף יחד בהמתנה לאוטובוסים עמוסים.
הודו סגרה את קווי הרכבות שלה לפני שבוע ללא הודעה מוקדמת, וניתקה בכך את אמצעי התחבורה העיקרי של מיליוני עובדים שמגיעים לערים מהכפרים או העיירות. גם שירותי אוטובוסים לנסיעות ארוכות נאסרו, יחד עם שירותי מוניות.
עובדים רבים כאלה חיים בנפרד ממשפחותיהם במשך חודשים או שנים, כעובדי יום בבנייה, במפעלי טקסטיל קטנים, במיון פסולת וכו'. במפקד האוכלוסין האחרון בשנת 2011 נמנו 450 מיליון עובדים מהגרים כאלה, לפי הבנק העולמי.
כמו במה מדינות מתפתחות נוספות, מגפת הקורונה התפשטה בהודו באיטיות, אך הקצב עלה בשבועות האחרונים, ומספר הנדבקים הגיע בשבת ל-909. רק 19 מתים נמנו עד כה.
מצבם של העובדים הנודדים בהודו מדגים איך האמצעים שבהן משתלטות מדינות מפותחות על המגיפה יכולים לא להתאים למדינות העניות, ואפילו להזיק. התנועה ההמונית הזו של עשרות מיליוני עובדים מאיימת להדביק עוד מיליונים, כשהעובדים חוזרים לכפרים ולעיירות שלהם.
מיליוני אנשים ללא מקור מזון
כשראש הממשלה נרנדרה מודי סגר את כל העסקים הלא חיוניים ואת הפעילות הציבורית ביום שלישי שעבר, ולמעשה שיתק מדינה בת 1.3 מיליארד תושבים, רבים מהעובדים הללו איבדו לא רק את הכנסתם אלא גם את המזון שלהם, מאחר שרק למעטים מהם יש חסכונות או יכולת לאגור די מזון.
ביום חמישי הודיעה הממשלה שהיא תוציא 22.5 מיליארד דולר על מזון ומוצרי יסוד נוספים לכ-800 מיליוני הודים שנותרו ללא הכנסה בימי הסגר. אך העובדים העניים ביותר לא יכולים להרשות לעצמם להמתין לסיוע הממשלתי ללא עבודה.
קילוח של עובדים זמניים לאורך הכבישים הראשיים שמובילים מן הערים הגדולות הפך בימים האחרונים לזרם של אנשים, ברובם גברים אך גם משפחות, שהולך במה שייקח כמה ימים להגיע ליעד.
אחרים נהרו לתחנות אוטובוסים מרכזיות, היכן שהאוטובוסים התמלאו כמו קופסאות סרדינים, ועובדים מיואשים טיפסו על גגותיהם. שוטר שכיוון את הקהל העריך כי כ-200,000 בני אדם חלפו במסוף הזה ביומיים האחרונים.
האוטובוסים, ששייכים לעיריית דלהי, הסיעו את העובדים רק כמה קילומטרים עד לגבול מדינת המחוז השכנה אוטר פראדש. משם אמורים רוב העובדים לצעוד ברגל הביתה.