קריירה / צילום: שאטרסטוק
השאלה האם כדאי או לא כדאי לחזור לעבוד בחברה שעזבתם מעסיקה מעט מאד אנשים, השאר בטוחים שהתשובה היא "בשום אופן לא". מדוע? משלל סיבות, שהעיקריות שבהן - תפיסת המהלך כנסיגת קריירה ("לא חוזר אחורה"), או אפילו ככישלון ("חזרה אחורה היא ההוכחה שנכשלתי").
הדרך לקידום אמיתי
ובכן, במקרים לא מעטים הם טועים. קודם כל משום שלחזור לאותו הארגון אין פירושו בהכרח לחזור לאותו התפקיד. אנשים עוזבים ארגונים, עושים כברת דרך בארגון/ארגונים אחרים, ולאחר שהתקדמו מקצועית/ניהולית הם מקבלים לעיתים הצעה לחזור לעבוד אצל מעסיק מהעבר בתפקיד בכיר משמעותית מזה שעזבו.
שנית, חזרה לעבודה אצל מעסיק קודם היא מהדרכים הבודדות שמאפשרות קידום אמיתי במעבר בין ארגונים, מהלך נדיר מאין כמוהו, שקורה בזכות היכרות קודמת עם העובד - עם חוזקותיו, חולשותיו יתרונותיו וחסרונותיו המקצועיים/ניהוליים/אישיותיים. מבחינת המעסיק, הידיעה מה בדיוק הוא "קונה" מקטינה פלאים את מידת הסיכון המתלווה לגיוס של כל עובד חדש, בפרט כאשר תפקיד המטרה בכיר ורב אחריות. לזה תוסיפו תקופת הכשרה קצרה מאד שחוסכת לארגון הרבה זמן ולא מעט כסף, בפרט כשמדובר בתפקידים בכירים, ועל אחת כמה כשעובדים מרחוק.
בנוסף, חזרה לעבודה בחברה קודמת מאפשרת לעיתים קרובות "למחוק" טעויות אסטרטגיות, שהנפוצה שבהן היא עזיבת ארגון איכותי ובעל פוטנציאל התפתחות מצוין, לטובת ארגון קטן משמעותית ופחות מקצועי, בתמורה להגדרת תפקיד בכירה יותר ו/או שכר גבוה יותר. מהלך שכזה כרוך כמעט תמיד בנסיגת קריירה ובפגיעה מהותית בערכו של העובד בשוק, גם מפני שתפקיד הבכיר בהגדרתו כמעט תמיד קטן יותר בתכולתו, ובעיקר משום שמעבר למעסיק שממותג נמוך יותר פוגע בהגדרה בערך המותג של העובד.
טעות אסטרטגית היא לא כישלון
אז למה לא לתקן טעות אסטרטגית כשאפשר? כי קומץ העובדים שהתמזל מזלם וקיבלו את הזדמנות לחזור למעסיק הקודם, כמעט כולם מעדיפים להמשיך את הטעות במקום לתקן אותה, העיקר לא להיתפס כמי שהלכו לאחור ו/או חלילה נכשלו. הם מפרשים את הטעות ככישלון, מה שגורם להם לטעות פעם נוספת ולהחמיץ מקפצת קריירה משובחת לעין ערוך בהשוואה לתפקידם הנוכחי.
יתרה מכך, חזרה לחברה שעזבתם היא עדות ניצחת לשביעות הרצון של המעסיק מכם, ואין זה מקרה שאחת השאלות הקלאסיות שממליצים נשאלים היא - "האם היית לוקח אותו שוב לעבודה?". שביעות הרצון של מי שחוזר ומגייס את העובד הינה קרוב לוודאי בהיבטים מקצועיים ובינאישיים, והיא משדרת למעסיקים עתידיים שאתם מקצועיים, חיוביים, בעלי יחסי אנוש טובים גם בעבודה וגם בעזיבה (לא שורפים גשרים, מסיימים בצורה אחראית ומכובדת), בקיצור -עובדים שכדאי להעסיק.
ומה איתכם? סיכוי לא מבוטל שגם תחושותיכם כלפי הארגון חיוביות, או לפחות כלפי הבוס הישיר שלכם וחלק נכבד מהאנשים איתם עבדתם, שאם לא כן, סביר להניח שלא הייתם מצליחים בתפקיד, בוודאי לא בתחזוקת מערכות יחסים מקצועיות/בינאישיות סבירות לאורך זמן.
מערכת יחסים רצינית וארוכה
האם המשמעות היא כי ברוב המקרים נכון לחזור ולעבוד בחברה קודמת? בוודאי שלא. חזרה למעסיק קודם חייבת להיעשות אך ורק מהסיבות הנכונות, אחרת היא עלולה לפגוע בתדמית המקצועית והאישיותית שלכם כאחד. אם לדוגמה החלטתם לחזור לצורך פתרון בעיה זמנית כמו אבטלה, ובמקביל אתם ממשיכים לחפש עבודה עד שנמצאה אלטרנטיבה טובה יותר מבחינתכם ועוזבים שוב, הרי שמיתגתם את עצמכם כאופורטוניסטים שלא כדאי לסמוך עליהם (אפילו אם אתם בעלי מקצוע מהשורה הראשונה). זאת להבדיל מקדנציה קצרה אצל מעסיק אחר עד שתמצא חלופה עדיפה, אותה אפשר בקלות להסביר כטעות בבחירה, כהחלטה שגויה או כל תירוץ סביר אחר - דבר שאי אפשר "למכור" כשמדובר במעסיק אצלו עבדתם בעבר.
במילים אחרות, אם אין לכם כוונה לחזור למערכת יחסים רצינית וארוכה, שעזיבתה בשנית היא רק לאחר קדנציה מוצלחת שבעקבותיה טבעי להמשיך הלאה, וותרו מראש על הרעיון, גם אם אין לכם עבודה. קחו בחשבון שמראיינים נוטים לבחון לעומק את הסיבות מאחורי מהלך שכזה, ובצדק (חשש מאופורטוניזם, מקשיי הסתגלות, פחד משינוי וכו'), ואם לא יהיה לכם הסבר אמיתי ומשכנע אתם לא תצליחו להגן עליו בראיונות עבודה. בהצלחה.
הכותבת היא מומחית לשוק העבודה