מסיבת סלסה במועדון / צילום: shutterstock, שאטרסטוק
יוסד טבורדה, מדריך ריקודי סלסה, נענע את אגן הירכיים, לקח צעדים הצידה וטופף מול קיר בדירתו, במה שנראה כמו ניסיון לפתות את הצל שלו, כאשר התלמידים שלו עקבו אחריו ביישום של וידאו צ'ט.
"אחת, שתיים, שלוש, צ'ה־צ'ה־צ'ה", הדריך טבורדה לצליל של צפרדעים שקרקרו ברקע. שמונה תלמידים, כולם בבתיהם, ניסו לחקות את התנועות שלו אגב הפחדת החתולים שלהם וניסיון להתחמק מהריהוט.
מגפת הקורונה כופה על אנשים בחלק גדול מהעולם לשמור על ריחוק זה מזה. זה קשה במיוחד לשוחרי הסלסה, הריקוד החושני שנולד בכיסים הלטיניים והקריביים של ניו יורק, והפך לתשוקה של מיליונים.
"זו בעיה רצינית מאוד", אמר חורחה איבאן אוספינה, ראש עיריית קאלי, קולומביה, שמגדיר את אמנות הריקוד הזוגי הזה כתקשורת המועדפת על ידי הבוחרים שלו. "כך אנחנו מפתים, מפלרטטים, מראים את האישיות שלנו. ריקוד סולו שובר את המרקם החברתי שלנו".
מעט מקומות לוקחים את הסלסה ברצינות כמו קאלי, שמכנה את עצמה בירת הסלסה העולמית. עם מזג אוויר אביבי כל השנה, בעיר הזו של 2.2 מיליון תושבים יש כ־120 אקדמיות ריקוד ו־3,000 ברים ומסעדות, שרבים מהם הופכים למועדוני סלסה בלילה.
אך אחרי חמישה חודשים של סגר, כמעט רבע ממוקדי חיי הלילה בעיר, ביניהם כמה מוסדות אייקוניים, פשטו רגל, לפי התאחדות הברים של קולומביה. וזו רק ההתחלה כאשר מספר מקרי הקורונה בעיר בעלייה.
על רקע הבעיות הללו, בתי ספר לסלסה ואפילו כמה מועדוני לילה מנסים להמציא מחדש את עצמם על ידי שעוריים ומסיבות אונליין של סלסה.
השעורים האלו חיוניים לילידי העיר כמו חואן סטסטיאן בניוס, שעד לאחרונה היה בבידוד של מעל לארבעה חודשים על אוניית קרוז של 17 סיפונים, שבה הוא עובד כשף, במרחק של 10,000 ק"מ מקאלי, בגנואה, איטליה.
בחדרו באוניה, אליו היה מרותק רוב זמנו, בניוס השתמש בטלפון שלו כמה פעמים בשבוע כדי להתחבר לשעורים המקוונים של טבורדה ומדריכים אחרים ממועדון הריקודים סאבור מניסרו בקאלי. צעדי הריקוד שלו הוגבלו לרצועה של שני מטר בין המיטה והארון. לעיתים היה לו קשה להסתובב במקום בגלל השטיח.
"אני רק אומר לו, 'היי, המורה, 'אתה יכול להאט לרגע עד שאני אסיים את הסיבוב?' ", אמר בניוס המזוקן, בן 31.
לדבריו, סלסה חיונית למאבק בשעמום ובדכאון שלו ושל יותר מ־300 אנשי הצוות של האוניה. אפילו חדרי הכושר על הסיפון סגורים. לכן, בהפסקות מתפעול המטבח, הוא פנה לסלסה גם כספורט וגם כחלופה לצפייה בתכנים של נטפליקס. "כלטיני, אני חייב לרקוד. תודה לאל שיש אינטרנט ללא הגבלה על האוניה", הוא אמר.
"פעילות גופנית עוזרת לגופנו לשחרר אדרופינים, דופאמין ואדרנלין שנותנים לנו אנרגיה ומרימים את מצב הרוח", אמרה קרולינה פארדס, פסיכולוגית מבוגוטה ומרפאת בריקוד. "בני אדם גם נהנים מההורמון אוקסיטוצין, שהמוח שלנו משחרר בתגובה למגע, חיבוק או אפילו ליטוף חיית מחמד".
"לרבים מבינינו, המגע הזה חיוני מאד", אמרה פארדס. "זה מה שנותן לנו את החיבור, ומונע מאיתנו להרגיש מרוחקים".