שִי ג'ינפינג ודונלד טראמפ / צילום: Susan Walsh
למרות המכסים על סחורות סיניות בשווי של מאות מיליארדי דולר שנועדו לפגוע ביבוא, מלחמת הסחר של הנשיא טראמפ נגד סין לא השיגה את היעד העיקרי שלה: עצירת הירידה בייצור האמריקאי. כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו.
המכסים לא הפחיתו את גירעון הסחר עם סין ב־2019, אלא העלו אותו לשיא חדש, והשנה נמשכה המגמה, עם גירעון מסחרי של 84 מיליארד דולר באוגוסט, כאשר היבואנים האמריקאים עברו למקורות זולים יותר כמו וייטנאם, מקסיקו ועוד. הגירעון עם סין עלה גם במהלך המגפה, וחזר להיות היכן שהיה בתחילת כהונת טראמפ.
יעד אחר, חיזוק הייצור, לא הושג גם הוא. צמיחת מקומות העבודה במגזר היצרני החלה להאט ביולי 2018, והייצור התעשייתי רשם שיא בדצמבר 2018.
למרות הנתונים האלה, יועצי הסחר של טראמפ אומרים שהמכסים כפו על סין לחתום על השלב הראשון בעסקת הסחר בינואר השנה, שבו ביגי'ינג הסכימה לקנות יותר מוצרים אמריקאים, להגן על קניין רוחני, להסיר חסמי רגולציה בפני סחר חקלאי ושירותים פיננסיים, ולא לבצע מניפולציות במטבע שלה.
עוד הם אומרים שהמכסים, שנשארו על מוצרים סיניים בשווי 370 מיליארד דולר בשנה, יכריחו במרוצת הזמן את סין להפסיק "התנהלות לא הוגנת", ולעזור לבנות מחדש את בסיס הייצור של ארה"ב.
התוספות קוזזו
"למכסים יש את האפקט של להחזיר משרות ייצור לארה"ב", אמר נציג הסחר האמריקאי רוברט לייתייזר, והצביע על נתונים לפיהם הוסיפה ארה"ב 400 אלף משרות ייצור נטו מנובמבר 2016 עד מרץ 2020, כשהמגפה כפתה סגירת מפעלים נרחבת.
אבל כ־75% מהעלייה במשרות הייצור התרחשו לפני שסבב המכסים הראשון נגד סין נכנס לתוקף ביולי 2018, החודש שממנו חלה ירידה בעסוקה במגזר היצרני. בתחילת 2020, עוד לפני שהמגיפה הגיעה לארה"ב, הגידול במשרות הייצור דעך, ומפעלים פיטרו עובדים בארבעה מבין ששת החודשים עד מרץ 2020.
ניתוח של כל מגזר על ידי הפדרל ריזרב הראה שהמכסים עזרו להעלות את התעסוקה ב־0.3% בתעשיות שחשופות לסחר עם סין, על ידי הגנה על תעשיות מקומיות מיבוא זול מסין. אלא שתוספת זו קוזזה ויותר על ידי העלות הגבוהה יותר של יבוא חלקים מסין, שהפחיתה את התעסוקה היצרנית ב־1.1%. מכסי התגמול שהטילה סין נגד יצוא אמריקאי הפחיתו את המשרות במפעלים ב־0.7%.
טראמפ הוא האחרון בשורה ארוכה של נשיאים אמריקאים שהטילו מכסים כדי להגן על תוצרת אמריקאית. הנשיא אובמה הטיל מכס גבוה על צמיגים סיניים, ג'ורג' בוש הטיל מכסים על פלדה והנשיא רונלד רייגן פגע בטלוויזיות ומחשבים יפנים.
אבל העלאות המכסים האדירות של טראמפ על סחורות סיניות שיקפו חריגה גדולה מההיסטוריה הכלכלית בעידן שאחרי מלחמת העולם השנייה. מאז המלחמה, ארה"ב הובילה סבב אחרי סבב של דיוני סחר עולמיים כדי להנמיך מכסים. זה כבר לא כך.
"זהו השימוש הגדול ביותר במכסים מאז המכסים של סמוט־הולי" מהשפל הכלכלי הגדול, אמר צ'אד בואן, מומחה סחר במכון פיטרסון לכלכלה בינלאומית. "ההשלכה הכלכלית תבוא לביטוי רק בעוד שנים".
האסטרטגיה פגעה ביצרנים
טראמפ כינה את עצמו "איש התעריפים (מכסים)" ומאחר שעסקים שמתלוננים על האפקט שלהם צריכים פשוט להקים מפעלים בארה"ב. "אני במקרה איש תעריפים כי אני חכם, אוקיי?", אמר טראמפ בראיון עם "וול סטריט ג'ורנל" בנובמבר 2018 כאשר מלחמת הסחר התחזקה. "אנשים באו וגנבו את העושר שלנו - פשטו לנו את העור בצורה קשה".
אבל אסטרטגיית המכסים פגעה ביצרנים. זה בא לביטוי במצבם של שני יצרנים מהמערב התיכון, "אטלס טול וורקס" ו"המלוק סמיקונדקטור אופריישנז".
אטלס מאילינוי אומרת שמכירות המשענות, תיבות ההילוכים ופסי ההובלה שלה למפעלי ייצור עלו ב־18% בשנה שאחרי הטלת המכסים על מוצרים דומים מסין. המלוק, חברה ממישיגן שמייצרת פולימרים שמשתמשים בהם בשבבי מחשבים ותאים סולריים, מתקשה לשחזר את מכירותיה.
השלב הראשון בעסקת הסחר שחתמו וושינגטון ובייג'ינג בינואר קבע ספציפית שסין תקנה יתר פולימרים (פולי־סיליקון) מארה"ב, שהם המוצר העיקרי של המלוק. אך סין לא ביטלה את המכס שלה עליהם, ממש כפי שארה"ב שמרה על המכסים על רוב היבוא מסין, והמלוק לא רשמה גידול במכירות.
"פנינו לחברות סיניות, ושאלנו 'אתם מעוניינים בקנייה של פולימרים?'" אמר פיל דמבובסקי, המנהל המסחרי הראשי של המלוק. "כולן אומרות לנו אותו דבר - אין מנגנון יבוא בלי לשלם מכס. הן היו רוצות לקנות, אך לא יכולות להרשות לעצמן את המכסים".
אטלס, לעומת זאת, יכלה ליהנות מהמכסים כי היא לא משתמשת בספקים סינים - מקור גאווה לחברה המשפחתית שנוסsה ב־1918.
החברה אומרת שהיא נאלצה לסגור עסק רווחי שסיפק רכיבים ליצרני ציוד טלקום בתחילת שנות ה־2000 בגלל התחרות הסינית. אטלס התמקדה מחדש בציוד לייצור לתעשיות ההגנה והרפואה, אך גם תחום זה הותקף על ידי התחרות הסינית הזולה, לפי הבעלים זק מוטי.
בהתחלה המכירות פרחו
כשטראמפ אישר את את המכסים ב־2018, המכירות פרחו. לאטלס אין ספקים סינים, ולכן עלויותיה נשארו יציבות. החברה שהעסיקה כ־100 עובדים לפני המכסים, וגייסה עוד כ־25 עובדים. "ראינו את העלייה ממש כשהמכסים נכנסו לתוקף", אמר מוטי.
אבל לחברות כמו המלוק, למכסים היה אפקט בומרנג. במקום ללחוץ על סין לפתוח שווקים, היא הגיבה במכסי גומלין שייקרו את מוצרי המלוק בתחומה. וחברות אמריקאיות שקונות רכיבים בסין ניצבות לפתע בפני עלויות גבוהות יותר.
נציגי הסחר האמריקאים הכירו בכך שחברות רבות בארה"ב, כמו המלוק, תלויות בשרשראות אספקה בסין, וניסו לשכנע את סין להסכים לצמצם את הסבסוד שלה לתעשיות. אך עסקת הסחר שנחתמה ב־15 בינואר לא השיגה את המטרה הזו, שנדחתה לשיחות עתידיות שטרם חודשו.
טראמפ ויריבו בבחירות ג'ו ביידן התווכחו על אם מדיניות המכסים והסחר של טראמפ החזירה מקומות עבודה בייצור בארה"ב. "הם ויתרו על היצור", אמר הנשיא על ביידן ואובאמה בעימות הטלוויזיה הראשון. ביידן ביטל במידה שווה את הרקורד של טראמפ בעימות הזה, כשטען ש"הייצור ירד לטימיון" עוד לפני המגיפה.
גם כך, יועציו הבכירים של ביידן לא מתחייבים להסרת המכסים על סין. הם אומרים שהוא יתייעץ עם בעלות הברית של ארה"ב על מה לעשות עם המכסים. "מכסים יהיו בין הכלים שנשקול עם בעלות הברית", אמר היועץ הבכיר לביידן אד סאליבן.
דרק סיזורז, חוקר במכון היוזמה האמריקאית השמרני, תמך תחילה בגישה של טראמפ כלפי סין, אך כעת הוא אומר שהיא נכשלה במידה רבה בהשגת יעדיה. "יש סיבות להטיל מכסים, יש סיבות לכך שהגירעון המסחרי הדו־צדדי יהיה חשוב, אבל זה לא הפרס הגדול במונחי משרות ייצור", הוא אמר.
כך מייצרים מחיר מלאכותי
מארק באפט, מנכ"ל המלוק, היה תחילה נלהב ממאמצי ממשל טראמפ ליישר את מגרש המשחקים בתעשייה הסולרית. אבל הוא התחיל להאמין שנחוצים שינויים יסודיים יותר בחברתו ובחברות אחרות כדי להתחרות ביריבים סינים שבייג'ין מסבסדת.
"צריך להסתכל על דברים בצורה כוללנית יותר, במקום בשיטה של 'להרוג כל חפרפרת'", אמר באפט. הוא השווה את המכסים למשחק בחדר מכונות, משחק שבו המטרות ממשיכות לקפוץ.
חברות סיניות שמייצרות לוחות סולריים קנו מיליארד דולר של פולימרים אמריקאים, כמו זה של המלוק, בשנת 2010. בציפייה להמשך מכירות חזקות לסין, המלוק השקיעה מעל מיליארד דולר בבניית מפעל חדש בקלרקסוויל, טנסי, שהושלם ב־2012.
אך לסין היו תוכניות משלה. התחום הסולרי זוהה כתעשייה אסטרטגית בתוכנית הלאומית להגמוניה בייצור ההייטק העולמי ב־2025. התוכנית כללה יצור פוליסיליקון בדירוג סולרי, והפכה את סין למתחרה של המלוק ולא ללקוחה שלה.
יצוא הפולימרים הללו בדרגה סולרית צנח ל־107 מיליון דולר ב־2018. המפעל בטנסי מעולם לא ייצר, והוא נסגר ב־2014.
"זה סיפור תעשייתי סיני קלאסי", אמר באסט. "סבסוד מתמשך, בלי דרישה להציג תשואה על ההשקעה, בלי אכיפת תקנים סביבתיים ובטיחותיים. כך נוצר מחיר מלאכותי זול שמוציא את כל המתחרים מהעסק".