עד לפני שנים ספורות וואלה היה אתר שסימן את המבט של תחום הדיגיטל בישראל קדימה. היכולת להשתנות, החיבור לקבוצת תקשורת גדולה ושאפתנות עסקית של מנכ"ל עם חזון, הפכו את האתר לא רק לאחד משלושת האתרים הגדולים בישראל, בכל הקשור לתנועת גולשים ולצריכת תוכן, אלא גם למעין 'מעבדת ניסויים' של אתרי התוכן בישראל.
אילן ישועה, שישב בכיסא המנכ"ל, דחף אותו להיכנס לתחומים חדשים - הוקמו אולפנים יקרים ומושקעים, וגויסו טאלנטים מוכרים מתחום החדשות - במטרה להפוך את האתר לחברת חדשות שתהווה תחליף לטלוויזיה.
ישועה גם השקיע מיליוני שקלים בפיתוח חברת דאטה. החברה הייתה אמורה להפוך את המידע שזרם בזרועות השונות של הקבוצה האם שהחזיקה באתר - בזק - לכסף, וישועה חיפש אפיקי הכנסה חדשים, שיסייעו בשיפור מודל ההכנסה של האתר.
אבל לצד חזון עסקי, הסתבר כי ישועה היה מעורב בניסיונות בעל השליטה דאז, שאול אלוביץ', להשפיע על אופן הסיקור באתר, כפי שבא לידי ביטוי בקלטות שישועה עצמו חשף בפני המשטרה, וכפי שמצויין בכתב האישום בתיק 4000.
להתנהלות זו של ישועה הייתה השלכה גם על עתידו המקצועי - הוא עזב שנה לאחר מכן - אבל בעיקר על תדמיתה של וואלה כמערכת חדשות מקצועית ואמינה ועל תחושת החופש והמקצוענות של עיתונאי המערכת שמצאו את עצמם בסיטואציה בלתי אפשרית.
כל אלה יצרו אפקט מצטבר על האתר. את התוצאות, לפחות ברמה הכלכלית, ניתן היה לראות בבירור השנה. החקירות וכתב האישום הזיזו הצידה את הבעלים לשעבר של קבוצת בזק שאול אלוביץ', וזירזו את ההחלטה של הקבוצה לנסות למכור את האתר.
בסופו של דבר וואלה נותר ללא מנהל שידחוף אותו קדימה, ללא בעלים שמוכנים להשקיע בו, עם תדמית קשה וללא אופק ברור. ההשקעות באולפנים הופסקו, רוב הטאלנטים הבכירים שוחררו וחברת הדאטה נסגרה.
בא לשכונה בחור חדש
לנהל חברה ללא אופק ברור זה בעייתי בכל תחום - בוודאי בשוק הדיגיטל שמשתנה כל העת. והשוק בהחלט לא קפא על שמריו בתקופה שהפעילות בוואלה קפאה - נהפוך הוא. דווקא בשנה האחרונה נולד מתחרה חדש בשוק - אתר N12 מקבוצת קשת - שאיים על שני האתרים הגדולים האחרים: ynet ו-וואלה.
האתר החדש העיר את השוק בסטנדרטים החדשים שהביא, והכריח את המתחרים לחדד את המיצוב והבידול שלהם מול האחרים. ההצלחה של וואלה אומנם לא נמחקה לחלוטין - עדין פעלה בו מערכת עיתונאית פעילה שמייצרת תוכן, ויש לו נכסים דיגיטליים שמניבים תנועת גולשים, אבל האתר נחלש מאוד. הזמן 'על המדף' לא שיחק לטובתו - וזה עוד לפני משבר הקורונה שטלטל את כל יצרני התוכן בכך שהקטין את עוגת הפרסום.
למרות החלשות של וואלה, הטראפיק שהאתר מייצר שמר אותו אטרקטיבי במחיר מסוים לגורמים בתחום המדיה. אלו נזקקו לו לצורך קפיצת מדרגה או כקיצור דרך להקמת פעילות בתחום - בעיקר קבוצת המדיה של איש העסקים אלי עזור וערוץ רשת 13.
במקביל נראה כי בקבוצת בזק הפנימו השנה שהמחיר שביקשו עבור האתר בתחילת הדרך (180 מיליון שקל) איננו ריאלי, ושהימים שחולפים רק שוחקים את ערכו יותר, ולכן קיבלו החלטה סופית למכור אותו.
בחודשים האחרונים נדמה היה כי נותר רק מתמודד רציני והחלטי אחד לרכישת האתר: אלי עזור, שהמתין בסבלנות לאורך חודשים ארוכים שהמחיר של וואלה ירד. אבל דווקא אז, בישורת האחרונה, התעוררו מחדש ברשת 13 ונלחמו על האפשרות לרכוש את האתר. רשת הציעו 45 מיליון שקל, מה שהביא את עזור לשפר את הצעתו ל-55 מיליון שקל ולזכות בו.
לנקודה הזאת בזמן מגיע וואלה, אומנם חלש מתמיד, אבל לראשונה מאז 2018 עם אופק. לאתר יש בעלים חדשים שלא רק רואה בו עסק אסטרטגי, אלא גם יכול בכמה פעולות פשוטות יחסית לייצר סינרגיה לעסקיו האחרים ולשפר בכך את הביצועים העסקיים של כולם.
פרט לוואלה מחזיק עזור בשליטה בעוד מספר כלי מדיה ביניהם תחנות הרדיו האזורי 103 ו-99 FM, ערוץ צ'רלטון המפעיל את ערוצי הספורט 1-4, העיתון מעריב, קבוצת ג'רוזלם פוסט וחברת שילוט החוצות 'חוצות זהב'.
כדי להפוך את התוכן לטלוויזיוני לא נדרש כמעט כלום, למעט להדליק מצלמה. בתאגיד השידור הציבורי כאן, עושים זאת בהצלחה מסוימת ואין סיבה שמה שעובד בתאגיד לא יעבוד בוואלה.
נזכיר כי גם לוואלה יש טאלנטים משל עצמם - למשל ברק רביד שהגיע מחדשות 13 ומצליח לספק גם על הפלטפורמה האינטרנטית בלבד סיפורים בלעדיים מרשימים. כך שבהתנהלות מחושבת, וואלה יכול במהירות להפוך למשמעותי.
הכוח החדש של אלי עזור
עזור מקפיד לשמור על פרופיל תקשורתי נמוך אך נחשב לבולדוזר שיודע להרוויח גם במקומות שאחרים נכשלים בהם. הוא נחשב למי שיש לו כוח על מפרסמים ופוליטיקאים.
לכלי התקשורת שלו הוא מצליח לעיתים להביא תקציבים מעל לראשיהם של משרדי הפרסום ושל דרג המנהלים הגבוה ביותר. גם לפני שרכש את וואלה ההפסדים של האתר לא היו דרמטיים, ובשוק מעריכים כי בהתנהלות נכונה עזור יוכל תוך מספר שנים מועט להרוויח ולכסות את ההשקעה.
אבל כסף הוא לא הכול, בטח לא בתחום התקשורת, ו-וואלה הוא קפיצת מדרגה משמעותית עבורו, שמציבה אותו גם תדמיתית במשחק של הגדולים - עם כוח והשפעה של חברת חדשות בידיים.
ניסיון העבר מלמד עד כמה קל לבעלי כלי תקשורת להתבלבל ולהפעיל את הכוח הזה לטובת אינטרסים ישירים או עקיפים שלהם - כלכליים ופוליטיים.
האיש עדיין נחשב לאניגמה בתעשייה, והקשרים והאינטרסים שלו אינם גלויים וידועים - וזאת בתקופה שבה אנחנו כבר יודעים עד כמה שקיפות חשובה בעסק הזה. אחרי הכול, אין כמו ההיסטוריה של וואלה כדי להוכיח עד כמה הכוח החדש של אלי עזור עלול להיות מסוכן.
