איכון סלולרי / אילוסטרציה: שאטרסטוק
יום הגנת הפרטיות הבינלאומי שחל לאחרונה הציף שאלות ותהיות חשובות בנוגע להגנה על הזכות לפרטיות של כלל הציבור בישראל, שכן היא חוותה פגיעה מהותית בתקופת משבר הקורונה.
האיסוף הנרחב של מידע אישי שנעשה במסגרת המאמץ לצמצום התפשטות הנגיף - חידד שהזכות לפרטיות אינה מוחלטת. הוא חידד גם את העובדה שניתן לפגוע בזכות לפרטיות עבור תכלית ראויה, אך במידה שלא עולה על הנדרש ותוך ביצוע איזונים ראויים.
לאורך השנה, פרסמו רשות הגנת הפרטיות בישראל ("הרשות"), כמו גם רשויות פרטיות ברחבי העולם, כללי מותר ואסור בהקשר למידע אישי שנאסף במסגרת המלחמה במגפה, המשליכים על האיזונים הראויים גם לטווח ארוך.
הרשות הודיעה שבמצב החירום שיצרה המגפה, פגיעה בפרטיות עשויה להיחשב מוצדקת והכשירה, לדוגמה, מסירת מידע בעניין הדבקות שהינו חיוני להצלת חיים. יחד עם זאת, אסור לשכוח שגם במצבי חירום, כאשר קיימת הצדקה לכאורה לפגיעה בפרטיות, יש לפעול בהתאם לעקרונות ההגנה על פרטיות, ושהפגיעה עצמה - לא תחרוג מהנדרש בנסיבות.
יש לוודא שימוש במידע למטרה שלשמה נאסף בלבד (כגון חקירה אפידמיולוגית) ולא לבצע שימוש נוסף במידע ללא הסכמה, וכמו כן יש לבחון את הצורך בהמשך החזקת המידע, ובנסיבות בהן אין בו יותר צורך - להביא למחיקתו בהקדם האפשרי.
אין ספק כי הפגיעה המהותית ביותר בפרטיות בישראל הינה מעקבי השב"כ לאיתור מגעים, אשר החלו כתקנות לשעת חירום, ובעקבות פסק דין תקדימי בבג"ץ עוגנו בחוק של הכנסת. כבוד הנשיאה חיות קבעה בפסק הדין בבג"ץ שהסמכת השב"כ מובילה לפגיעה קשה בזכות לפרטיות ולצנעת הפרט, שהיא אחת החשובות שבזכויות האדם, מאחר והשב"כ מפעיל אמצעי מעקב שפותחו למלחמה בגורמים עוינים ומאחר שנבחרו אמצעים כופים ששקיפותם אינה מלאה הפוגעים באוטונומיה של הפרט לשלוט במידע אודותיו.
מאז חקיקת החוק הוארכה הסמכת השב"כ מספר פעמים, וזאת בניגוד לעשר חוות-דעת של הרשות, לפיהן מדובר בפגיעה לא מידתית בזכות לפרטיות, וניתן להסתפק במנגנון וולנטרי שקוף ובחקירות האפידמיולוגיות. לדעת הרשות, מדובר בתקדים דרמטי ומרחיק לכת בהיבטי המעקב של המדינה אחר אזרחיה והפיכתה של החברה הישראלית ל"חברת מעקב" שאין שני לו בדמוקרטיות אחרות בעולם.
עם השינויים שהעולם חווה בהקשר למגפה, גם האור שבקצה המנהרה - מבצע החיסונים מעורר שאלות של פגיעה אפשרית בפרטיות. לאור מבצע החיסונים הנרחב בישראל ובהיעדר חקיקה בנושא, עולה השאלה האם מעסיק יכול לדרוש מעובד מידע לגבי התחסנות או האם ניתן למנוע כניסה למקום ציבורי מאדם שלא התחסן? לאור עמדת הרשות באשר לאיסוף מידע על תסמינים, דומה כי בעת הזו התשובה לכך היא שלילית, וכי מעסיקים יתקשו לספק הסבר משכנע בדבר תכלית ראויה לאיסוף המידע, או לקבל החלטה עצמאית להחיל הקלות על עובדים שהתחסנו.
בנוסף לכך, לא ניתן לחייב עובד למסור למעסיקו מידע באשר להתחסנות ונדרשת לשם כך הסכמתו המפורשת מדעת, אשר במישור יחסי העבודה אינה משקפת בהכרח בחירה חופשית. דומה כי עניין זה יש להסדיר בחקיקה מסודרת, לולא כן עלול להיווצר מדרון חלקלק של איסוף מידע רגיש ללא הרשאה בדין, בין היתר, לגבי מי לא התחסן כי חלה בקורונה, סיבות לכך שאדם לא התחסן וכיוצ"ב.
אין ספק כי מגפת הקורונה יצרה אתגר גדול הנוגע לזכויות הבסיסיות של האדם. הזכות לפרטיות היא זכות יסוד חוקתית שנקבעה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עם זאת, הזכות לפרטיות אינה זכות מוחלטת, ובמקרה שהיא מתנגשת עם זכויות אחרות, כמו הגנת הציבור ומניעת התפשטות המגפה במקרה הנוכחי - יש צורך לאזן אותה, אך מבלי לרמוס אף אחת מהזכויות.
הכותבת היא מנהלת תחום IT ופרטיות בנשיץ ברנדס אמיר