יחסים בין נכדים לסבא ולסבתא. בית המשפט מתערב יותר בשנים האחרונות / צילום: Shutterstock, Lizardflms
תהליך ההתחסנות המתקדם נגד הקורונה מסמל עבור סבים וסבתות רבים את הרגע המיוחל, שבו יוכלו לשוב ולבלות עם הנכדים. זהו רגע לו חיכו בקוצר-רוח, ורבים מהם מתארים נתק כפוי זה, כאחד הקשיים הבולטים בהתמודדות עם המגפה.
ישנם סבים וסבתות שמציאות זו של נתק מהנכדים אינה קשורה רק לקורונה, אלא מדובר במציאות חיים קבועה וקשה. ניתן לחלק את מצבי הנתק לשניים: האחד - מציאות טרגית, שבה הלך לעולמו ילדם של הסבים, ובן הזוג שנותר בחיים אינו משתף פעולה בשמירת הקשר עם הנכדים. למציאות קשה זו יש תרופה בחוק כבר עשרות שנים (עוד מתקופת מלחמת יום הכיפורים), ובתי המשפט נוטים להסדיר באופן גורף את הקשר בין הסבים לנכדים בנסיבות אלה.
המצב השני, המורכב יותר, מתייחס למציאות שבה ילדם של הסבים בחיים, אולם נוכח סכסוך משפחתי, הוא אינו בקשר עמם ולכן גם אינו מאפשר את הקשר בינם לבין הנכדים.
עד לפני כעשור לא היה לסבים אלו כל מענה משפטי, שכן להורים ניתנה האוטונומיה המלאה להחליט עם מי יהיו ילדיהם (הנכדים) בקשר, ללא התערבות משפטית. לפני למעלה מעשור החל במשפט הישראלי תהליך שסימן מפנה בתפיסה השולטת בדבר זכות הילד לקשר עם סבו וסבתו, כחלק מזכות הילד לקשרי משפחה - זכות המעוגנת באמנה הבינלאומית לזכויות הילד.
מפנה זה בא לידי ביטוי בשנת 2007 באמצעות תיקון תקנות סדר הדין האזרחי, באופן שמקנה זכות עמידה עצמאית לסבים וסבתות בפני בית המשפט, כך שהם יכולים להגיש בקשה ליישוב סכסוך במטרה להסדיר את הקשר עם הנכדים. ככל שיישוב הסכסוך בכלים סוציאליים - טיפוליים לא צולח, זכותם להגיש תביעה לבית המשפט לקביעת הסדרי קשר עם הנכדים.
התפתחות משפטית זו קיבלה חיזוק נוסף עת בשנת 2012, כאשר הוסף תיקון לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, המגדיר גם בחקיקה ראשית זכות זו של קיום הליך משפטי בשאלת הקשר בין הנכדים לסבים. בדברי ההסבר לתיקון חקיקתי זה הושם הדגש על זכות הילד לקשרי משפחה רחבים וכן על התרומה הרבה של קשר זה לילד, הן ברמה הפסיכולוגית והן ברמה החברתית.
שינויים משפטיים אלה היוו בשורה חשובה לסבים וסבתות, שכלואים בסכסוך משפחתי אמוציונלי במסגרתו נמנע מהם הקשר עם נכדיהם. עם זאת, בחינת הפסיקה מאז התיקונים החקיקתיים הנ"ל מלמדת שבתי המשפט נותרו שמרנים בגישתם, בדומה לגישה שנהגה טרם תיקוני חקיקה אלה.
נכון הוא שמלאכת השיפוט בסוגיה זו מורכבת מאוד. הסוגיה מעוררת שאלות כבדות משקל של מידת היכולת של בתי המשפט להתערב באוטונומיה המשפחתית ולהכתיב להורים, בניגוד לדעתם, עם מי להפגיש את ילדיהם.
מורכבות זו הביאה את בתי המשפט, במרבית פסקי הדין, לנסות לעודד קיומו של קשר, אולם בסופו של דבר, לא ניתן לכפות על הורים להפגיש בין הילדים לסבים. עם זאת, קשה לקבל תוצאה בה זכות הנכדים והסבים לקשר נותרת ברובה ברובד ההצהרתי, תוך העדפת האוטונומיה ההורית במרבית המקרים.
דומה כי ראוי לצעוד צעד נוסף קדימה ברוח השינויים החקיקתיים, שנועדו במהותם לאפשר התערבות גדולה ביותר באוטונומיה ההורית בסוגיה זו. נכון שיהיו מצבים בהם רמת הקונפליקט תכריע את הכף לטובת אי כפיית הקשר.
אולם, יהיו גם מצבים שגישה אסרטיבית יותר מצד בתי המשפט לכפיית הקשר (ולו קשר מועט בשלבים הראשוניים), בנסיבות בהן הסבים הם דמויות מיטיבות שיכולות להתעלות מעל הסכסוך המשפחתי, תיצור נורמה משפטית חזקה יותר, שלאורך זמן תביא הורים רבים יותר לשתף פעולה עם ההמלצות הטיפוליות לקיומו של הקשר ולהכיר בזכות ילדיהם לחוות קשר חשוב זה בעולמם.
הכותבת היא מומחית בדיני משפחה ומחברת הספר "ניכור הורי"