שוטרים / צילום: עינת לברון
"את מדבקת עד שתוכיחי אחרת, ועד אז את תשבי בכלא. מדינה צריכה לשמור על עצמה מפני וירוס. אבל אם יש כמה גנבים, אז נכניס את כולם לכלא?" - במילים אלה תיארה מרואיינת כיצד הפכה מאזרחית טובה לעבריינית מועדת. מרואיינת אחרת אמרה: "מנתקים אותך מהחיים. אומרים לך 'שלום גברת, את באשפוז כפוי'. למי עושים דבר כזה? רק לאסירים ולחולי נפש. את מתנתקת מהחיים כי מחליטים לנתק אותך וזהו, את לא אדון לעצמך. את הופכת להיות רכוש המדינה".
שתי המרואיינות השתתפו במחקר העוסק בחוויית הבידוד במלוניות הקורונה. שתיהן מבטאות את הקושי של אזרחים שומרי חוק החשים כי הצעדים שנוקטת המדינה בכדי לאכוף את הנחיות הקורונה מתייגים אותם כעבריינים, על לא עוול בכפם.
ההפעלה הגורפת של אמצעי מעקב על-ידי שירות הביטחון הכללי, ההחלטה על בידוד כפוי במלוניות קורונה, ההצעה להצמיד אזיק אלקטרוני בכדי לפקח על כך שמחויבי בידוד אינם מפרים אותו, ההצעה להתנות כניסה למופעי תרבות, אירועי ספורט, כנסים, אירועים ומוזאונים בהתחסנות בחיסון הקורונה, וההצהרה של ראש עריית לוד שמי שלא יתחסן נגד קורונה, לא יקבל שירותים מהעירייה; מתארים מדרון חלקלק שבסופו אזרחים נורמטיביים מתויגים כעבריינים מועדים, ומשום כך הופכים משוללי זכויות.
הצעדים הללו מגובים בשיח הפללה המניח כי הציבור הישראלי אינו ממושמע או צייתן, ולכן אין אלא לנקוט צעדים לעומתיים וקשים כדי לגרום לו לציית. מכאן קצרה הדרך להעמקתן ולהצדקתן של הפרות זכויות אדם, ובראשן הזכות לפרטיות, כמו גם צמצום הבחירה, והאוטונומיה של הפרט על גופו - כמובן שאלה ננקטים בשם השמירה על בריאות הציבור.
הפללה משמעה הטלת אשמה או החשדה במעשה פלילי בטרם הוכחה אשמה. בהקשר של ניהול הקורונה, הפללת ציבורים שלמים מצדיקה ענישה קולקטיבית בטענה כי לא ניתן "לבודד" את העבריינים ולהענישם. חמור מכך, היא מצדיקה תפיסה של האזרחים כולם כאיום ולא כשותפים. וכך "מניעת עבירות", בטרם בוצעו, תוך הסלמה של הצעדים הננקטים, הופכת למדיניות ולשיטת ניהול. אט-אט מתגבשת מדיניות בריאות המתמקדת בשמירה על הבריאות מפני הציבור, במקום לדאגה לבריאות הציבור.
אלא שניתן גם אחרת. לבריאות הציבור יש היבטים נפשיים ורגשיים, לא רק גופניים. על כן, דווקא בעת משבר בריאותי כה עמוק חשוב שמקבלי החלטות יגבשו מדיניות בריאות הרואה את מצוקות של האזרחים ומספקת להן מענה. כדי למנוע מופעים של מרי אזרחי ואי-ציות, אל למדינה לצייר את האינטרס הפרטי כמנוגד לציבורי. מדיניות בריאות הדואגת לרווחת הציבור תגייס את הפרט מתוך אמון בו ובשיקול-הדעת שלו. היא תשתף במידע רלוונטי כדי לסייע לו לקבל החלטות מושכלות באשר לבריאותו ולבריאות יקיריו, ותעניק לו את הכלים הדרושים בכדי שיוכל לנהוג באחריות.
המפתח הוא תמיכה ומידתיות - אזרחים הבטוחים במקום עבודתם וביכולתם להתפרנס, ייטו לכבד את הנחיות הבידוד. אזרחים שיקבלו את הציוד הנדרש ואת התמיכה משירותי הבריאות והרווחה, ישלימו את הבידוד הביתי ואף ישתפו את קופות-החולים במידע עשיר ורלוונטי על התנהגות המחלה. אזרחים שיזכו לאוזן קשבת במקרה של טעות באיכון ותיקון מהיר של הטעות, ייתכן שיתנדבו להוריד יישומון ייעודי למכשירי הטלפון שלהם. אזרחים שישתכנעו במועילות החיסון ובטיחותו, ייטו להתחסן.
אם כך, שילוב רגיש של שיקולים אתיים לצד שיקולים של הפחתת תחלואה ישקמו את אמון האזרחים במקבלי ההחלטות ויותירו למשטרה להתמודד עם עבריינים.
הכותבת היא ראש המרכז לחקר המידע בבריאות על שם דרור (אמרי) אלוני, מרצה בכירה במחלקה להנדסה תעשיה וניהול, המרכז האקדמי רופין