מחאה מחוץ לגבעת הקפיטול נגד פייסבוק / צילום: Aaron Bernstein, רויטרס
נראה שהולך להיות שינוי בסעיף 230, החוק הפוטר פלטפורמות מקוונות מאחריות לתכנים שמשתמשים מעלים אליהן. אחד מצעדיו האחרונים של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ כנשיא היה ניסיון לבטל את החוק. הנשיא ביידן גם הוא אומר שיש לפסול אותו.
בגבעת הקפיטול כבר הוגשו יותר מ-20 הצעות לעדכון סעיף 230, והן הגיעו משני צדדי המתרס. בריאן שץ (דמוקרט מהוואי) וג'ון תיון (רפובליקאי מדרום דקוטה) מבקשים להגיש מחדש את אחת ההצעות, המכונה PACT Act, בשבועות הקרובים, כך אמר תיון. צוות של שלושה סנאטורים דמוקרטים הגישו הצעת חוק מתחרה ב-5 בפברואר. מטרתה, כך כתבו היוזמים, היא להפוך את חברות הרשת החברתיות "לנושאות באחריות על אפשור הטרדה ברשת, הצקה מכוונת ואפליה".
ישנה הסכמה נרחבת בין מומחים ופוליטיקאים שסעיף 230 לא יבוטל, אבל כאן ההסכמה נעצרת. רבים מאמינים שעדכון של החוק כבר מזמן היה צריך לקרות, אך ישנם גם רבים שחושבים שרוב הניסיונות לשנותו הם מסוכנים. ולמרות שלל רעיונות למודרניזציה של החוק, לא ברור איפה הוא נמצא בין העדיפויות של הקונגרס לאור כל האתגרים האחרים העומדים לפתחה של ארה"ב.
ראשי כמה מחברות הטכנולוגיה הגדולות, בעיקר מארק צוקרברג מפייסבוק וסאטיה נאדלה ממיקרוסופט, אמרו שיקבלו בברכה בהירות נוספת לגבי מהם סוגי ביטוי המורשים על פי סעיף 230. בינתיים, מנכ"ל טוויטר ג'ק דורסי הציע ביום שלישי גישה יותר "מונעת על ידי השוק" על מנת לענות על הצורך לעדכן את הסעיף. אפילו אם תעבור חקיקה, לא ברור איזה סוג של מקרים יובאו לבחינת החוק המעודכן, או איזה תקדימים ייקבעו על ידי החלטות כאלה. ולברר זאת בבתי הדין יכול לקחת שנים.
"סעיף 230 נוגע לכל תחום מטוהר הבחירות ועד הטיה של רשתות חברתיות באינטרנט, אמר קלון קיצ'ן, שעד לאחרונה כיהן כמנהל המרכז למדיניות טכנולוגיה במכון המחקר השמרני Heritage Foundation. אם ננסה לפתור את כל בעיות האינטרנט על ידי שינוי החוק האחד הזה, הוסיף, נהיה המומים מההשלכות הלא צפויות של זה.
סעיף 230 הוא סעיף בחוק ההגינות בתקשורת שעבר בשנת 1996. החוק נועד באופן מפורש להגן ולקדם את תעשיית האינטרנט באמריקה, שהייתה אז בחיתוליה. זה החוזה המכונן בין המדינה ופלטפורמות האינטרנט. לשון החוק, באופן מתומצת, היא כזו: כל עוד אתרים לא עוזרים ביודעין למשתמשים לבצע פשעים, מה שהמשתמשים מעלים לאתרים הוא על אחריותם האישית. סעיף 230 הוא מה שמאפשר את קיום המודל העסקי של חברות ענק כמו פייסבוק וגוגל. זו הסיבה שחברות מתחרות לענקיות האלה, מטיק טוק ו-MeWe ל-Parler ו-Gab, יכולות להתקיים. וזה מאפשר את קיומם של עשרות עסקים אחרים, כמו איירביאנבי (Airbnb).
הרבה דברים השתנו מאז שנת 1996. אז, היו באינטרנט 36 מיליון איש, רובם בארה"ב. כיום, יש באינטרנט 4.8 מיליארד איש, כולל 90% מאוכלוסיית ארה"ב. ולפי סקר של מכון פיו שפורסם ביולי, 72% מהמבוגרים בארה"ב אומרים שחברות הרשתות החברתיות חזקות מדי ויש להן השפעה רבה מדי על הפוליטיקה.
בהתחשב בכוחה של תעשיית הטכנולוגיה לקבוע איזה מידע אנו צורכים - ומה שנראה כהגנה מפני בדיקות או פיקוח בחסות סעיף 230 - אין זה פלא שקבוצה ארוכה של פוליטיקאים משני צדי המתרס, פקידים ממונים ועובדי מדינה מודאגים לגבי הסעיף.
דמוקרטים רבים מודאגים שהפלטפורמות השתמשו בהגנה שמספק להן סעיף 230 כתירוץ לאפשר ביטוי לא הולם; רפובליקאים רבים מאמינים שהחברות חוסות בצל הסעיף וממשטרות את הביטוי החופשי יותר מדי. חלקם רוצים להוסיף לסעיף 230 ניסוחי הבהרה, בעוד אחרים רוצים "לחצוב ממנו" סייגים שיתריעו את החברות על כך שיהיו מוגנות רק אם ישחקו על פי כללים מסוימים. כמה מחוקקים, כמו סנאטור ג'וש הולי (רפובליקאי ממונטנה) וטד קרוז (רפובליקאי מטקסס) רוצים לבטל את סעיף 230 לאלתר.
אחת הסיבות שזה לא קרה היא בגלל שכשמחוקקים בודקים את ההשלכות, המאמץ לא שווה את התוצאה" אמר קיצ'ן. ההשלכות השליליות האפשריות של ביטול חוק 230 בלי לחוקק חלופה הולמת יהיו משמעותיות ועשויות לפגוע ממשית בכלכלה האמריקאית, הוסיף.
חזרה למצב החוקי שהיה לפני 1996 משמעותה שאתרים ואפליקציות שפועלים לווסת את התוכן בכל צורה שהיא יהיו אחראיות לכל התוכן המועלה ומופץ אליהן. שירותים כמו פייסבוק ויוטיוב יצטרכו לבחור בין להפסיק לפקח על התוכן בכלל ולפתוח לרווחה את הדלת לתוכן זבל (ספאם), שיח שנאה ותוכן מזיק אחר, או לפקח על התוכן ואז להירמס על ידי תביעות קיבוציות ואישיות לגבי נזיקין ודיבה הנגרמים מהתכנים שמשתמשים מעלים. מה שסביר הוא שהחברות יצטרכו לצמצם באופן דרסטי את ההיקף והנפח של מה שמותר להעלות אליהן.
למשתמשי טוויטר או אינסטגרם, המשמעות היא ללחוץ על "שתף" ואז לקוות שהפוסט יעבור את צבא הפילטרים האוטומטיים והבודקים האנושיים שיגרמו למכשולים הקיימים היום להיראות כבדיחה. בינתיים, מישהו יצטרך לבדוק שכל תוצאה בגוגל או רישום באיירביאנבי הם כשרים, מראש. אם מדובר במכשול שירמוס את חברות הטכנולוגיה הענקיות, הרי שלחברות סטארטאפ המנסות לפרוץ לתעשייה הוא יהיה קטלני.
בהתחשב בזה, רוב ההצעות מתמקדות בעדכון והרחבת סעיף 230, ולא בביטולו.
הסנאטורים מארק וורנר (דמוקרט מווירג'יניה), מייזי הירונו (דמוקרטית מהוואי) ואיימי קלובושר (דמוקרטית ממינסוטה) הגישו את הצעת החוק SAFE TECH Act מוקדם יותר החודש. לא נראה שמדובר בהצעת חוק שסנאטורים רפובליקאים ירצו לחתום עליה. היא לוקחת מכמה הצעות קודמות, ובין היתר שואפת לכך שפלטפורמות יהיו אחראיות הן לפרסומות הרצות על גבי האתרים הן להטרדת משתמשים המתאפשרת בהם. על פי ההצעה, למשל, ניצולים מהטיהור האתני של הרוהינגיה יוכלו לתבוע את פייסבוק בבית דין אמריקאי על מה שהאו"ם הגדיר כתפקיד החברה ברצח העם במיאנמר.
ההצעה כוללת גם שינויים לסעיף 230 שהוצעו על ידי אקדמאים כמו ספנסר אוברטון, פרופסור למשפט באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון ובכיר במשרד המשפטים בדימוס תחת ממשל אובמה. הוא הציע סייג לסעיף שיכריח פלטפורמות מקוונות לציית לחוקי זכויות אזרח פדרליים. המשמעות של זה, בין היתר, היא שהרשתות לא יוכלו להרשות תוכן או פרסום שנועד לפגוע בשיעור ההצבעה בקרב קבוצות מוגנות.
בנוסף, ההצעה תשנה את המינוח "מידע" בסעיף 230 הקיים ל"ביטוי", שינוי שבא בעקבות הצעה של שתי פרופסוריות למשפטים, דניאל קיטס סיטרון מאוניברסיטת וירג'יניה ומרי אן פרנקס מאוניברסיטת מיאמי. השינוי יוציא סוגים רבים של התנהגות רשת מחוץ להגנת הסעיף, ממכירת נשק ועד עסקאות ברמייה, ויכריח אתרים לפעול לגבי נושאים אלה.
בתי הדין כבר קובעים את הגבולות המשפטיים של לשון החוק הקיימת בסעיף 230, בכך שפסקו, לדוגמא, שהסעיף לא מגן על חברת איירביאנבי מפני הפרות של חוקי דמי שכירות מקומיים. בחברה טענו שהסעיף דווקא אמור להגן עליה במצבים כאלה.
"בעזרת הצעת החוק SAFE TECH, אנו מבקשים להסיט את השיח על סעיף 230 מהטענות המופרכות של הרפובליקאים על הטיה נגד שמרנים לנזקים האמיתיים הנגרמים בפלטפורמות אינטרנט - דברים כמו הפרות זכויות אדם, הטרדה והצקה", אמרה הסנאטורית הירונו. "ההצעה הזו קובעת רמזור ותמרורי כביש לפייסבוק, גוגל, טוויטר ואחרות שהימים של לקבור את הראש בחול בזמן שהרשת שלהם הופכת לכלי נשק נגד משתמשים תמימים נגמרו", הוסיפה.
ישנם חוקרים המזהירים שהצעת SAFE TECH תאיים על כלכלת האינטרנט כמעט כמו ביטול לאלתר של סעיף 230. "היא מנוסחת ללא תשומת לב פרטים ברמה שמגיעה לכדי חוסר אחריות", אמרה דפנה קלר, מנהלת התוכנית על רגולציה של פלטפורמות באוניברסיטת סטנפורד. קלר עבדה כיועצת כללית לגוגל עד שנת 2015.
תיקון אחד מאפשר הגשת תלונות נגד אתרים המקבלים תשלום על תוכן או מרוויחים כסף ממכירתו. קלר אומרת שזה יכול להביא לתביעות נגד ישויות כמו חברת הענן Amazon Web Services, שעשויה להיות אחראית לתוכן ששותף בידי המשתמשים של האתרים הקונים ממנה שטח אחסון, או בנדקאמפ (Bandcamp), המאפשרת למוזיקאים עצמאיים למכור שירים ישירות למעריציהם.
היא אומרת שההצעה גם לא מגדירה באופן מספיק ברור מהן ההפרות של "זכויות האדם" של אנשים, ובגלל שההצעה מטילה על החברות את האחריות ל"הטרדה והצקה", יהיה זה תפקידם של בתי הדין להחליט מה נחשב להטרדה או הצקה של משתמש אחד בידי משתמש אחר. "התיקונים שנועדו לעזור לקורבנות האפליה וההצקה יהפכו לכלי נשק בידי טרולים וארגונים של עליונות לבנה", הוסיפה.
"להצעה הזו מטרות נעלות", אמר סנאטור רון וויידן (דמוקרט מאורגון), אחד מהמחברים והמובילים של סעיף 230 המקורי. "למרבה הצער, כפי שנכתבה, היא עשויה להרוס כל חלקה באינטרנט הפתוח, ולגרום לנזק סביבתי עצום לביטוי ברשת". הצעת SAFE TECH גם תגרום לשרתי אינטרנט וחברות אחסון ענן לטהר את הרשתות שלהן משיח שנוי במחלוקת, ותפגע או תדיר אנשים שאופן הביטוי שלהם עשוי להיחשב לשנוי במחלוקת, הוסיף הסנאטור.
סקר של מכון פיו שפורסם בסוף אוגוסט מצא ש-90% מהרפובליקאים מאמינים שאתרי רשתות חברתיות מצנזרים דעות פוליטיות מסוימות. ישנם חוקרים שמצאו שההיפך הוא הנכון. דו"ח שפורסם בימים האחרונים על ידי חוקרים באוניברסיטת ניו יורק מצא שבאופן כללי, הרשתות החברתיות מגבירות ומקדמות את דעותיהם של משתמשים ימניים.
הצעת החוק PACT Act, שהוגשה לראשונה ביוני 2020, דורשת מחברות הרשתות החברתיות להסביר באופן ברור את נהלי ניטור ופיקוח על תוכן שלהן, הפקה של דוחות רבעוניים לגבי איזה תוכן הוסר, אך יישום קל יותר של מגבלות קלות על רשתות חברתיות קטנות, על מנת להימנע משימת מכשולים רבים מדי בפני חברות סטארטאפ שאין להם המשאבים שיש לחברות הטכנולוגיה הגדולות.
"מאמצים חקיקתיים אחרים כמו הצעת החוק SAFE TECH נקטו בגישה יותר דייקנית וטיפלו בנושא מאוד ספציפי", אמר הסנאטור תיון. "הצעת PACT מביאה יותר שקיפות לניטור התוכן של חברות הטכנולוגיה כך שאנו יכולים להטיל עליהן יותר מהאחריות - וישנה תמיכה דו מפלגתית לתוצאות ש-PACT שואפת להשיג", הוסיף.
השאלה איך לתקן את האינטרנט עם עדכונים לסעיף 230 היא מורכבת ומרחיקת לכת דיה עד כדי כך שייתכן ותהיה נחוצה הובלה של הרשות המבצעת, אמרה ניקול טרנר לי, עמיתה בכירה במכון ברוקינגס. הנשיא ג'ו ביידן יכול לכנס מועצה על כמה נושאים הקשורים לשיח ברשתות, כול רגולציה של שיח שנאה, הטרדה והסתה, ולהפוך את עדכון סעיף 230 לאחת העדיפויות בסדר היום הנשיאותי.
מועצה כזו עשויה להתכנס בקרוב. בשימוע ב-26 בינואר, הממונה של ביידן לשרת המסחר, מושלת רוד איילנד ג'ינה ראימונדו, אמרה שתפעיל את סמכות מנהל התקשורת והמידע הלאומי על מנת לכנס צדדים בעלי עניין כדי להחליט מה לעשות בנוגע לסעיף 230.
מה שלא יקרה לבסוף עם הסעיף, לא סביר שיהיה שינוי כלשהו שיפתור את כל הבעיות של האינטרנט המודרני שהסעיף גרם להן.
"באופן בסיסי, העברנו מאפיינים של כל סוג של התנהגות אנושית, טובה כמו גם רעה, לאינטרנט, ויש לזה השלכות שהן לעתים איומות ולעתים קרובות מורכבות", אמרה קלר. "כעת כל מיני בעלי דעה ואנשים בוושינגטון חושבים שאנחנו יכולים להתמודד עם כל זה על ידי תיקון של חוק אחד קטן".