טוקיו / צילום: Shutterstock
בשבוע הבא הבנק המרכזי של יפן יבחן באופן רשמי את אסטרטגיית המדיניות הכלכלית שלו בפעם הראשונה מאז 2016. אלא שאין ציפייה לתוצאות מרעישות מבחינה זאת, ומה שיותר גרוע: אין ציפייה גבוהה מיפן באופן כללי.
אפילו מי שסקפטי לגבי בנקים מרכזיים וחוזר על המנטרה שהם איבדו את יכולתם להשפיע, חייב להודות שבבנק המרכזי ביפן לכל הפחות חסרים רעיונות חדשים. התשואות על אגרות חוב יפניות הן כיום רק במעט יותר גבוהות ממה שהיו בתחילת 2020 כמעט בכל חלק של גרף התשואה. שיעור הריבית הממוצע על הלוואות בפועל לא השתנה. מחירים בסיסיים ללקוחות יורדים בקצב איטי כבר חצי שנה.
הורדת שיעורי הריבית לתחום השלילי עוד יותר היא די בלתי אפשרית, בגלל ההשפעה המזיקה שתהיה לכך על רווחי הבנקים, בעיקר בנקים מחוזיים. לאחר שהגיע הבנק לקצה החבל מבחינת מדיניות המוניטרית בזמן של משבר כלכלי עולמי, נראה שהבנק של יפן הגיע גם לגבול אזור הנוחות לגבי מדיניות כלכלית לא קונבנציונלית.
כמעט אף אחד לא באמת מאמין שלבנק המרכזי יש תקווה כלשהי להגיע ליעד של אינפלציה בגובה 2% בעתיד הקרוב.
נראה שכמה אנשים בתוך הבנק המרכזי מבינים את הבעיה. גושי קטאוקה, חבר בחבר המנהלים של הבנק שדחף באופן עקבי למתן סיוע רב יותר, אמר בשבוע שעבר שהבנק המרכזי זקוק לאסטרטגיה חדשה.
מה היא עשויה להיות, זו כבר שאלה קשה יותר. מה שנחוץ היא הערכה כנה והוגנת של מקומה של המדיניות הכלכלית היפנית - והסתכלות לאחור על ההצלחות והמגבלות של המדיניות הכלכלית של שינזו אבה, שהיה ראש הממשלה ביפן בין 2006 ל־2007 ושוב מ־2012 ועד 2020.
בין סוף 2012 לסוף 2019, הבנק של יפן סייע לצמיחה הנומינלית בתל"ג שהייתה הגבוהה ביותר בדור שלם, אבל ההתרחבות הזו עדיין לא תאמה את מטרותיו של הבנק המרכזי.
הרכיב החסר היה תמיכה פיסקלית, ולא התרחבות כספית נוספת. בניגוד לתפישות, הגירעון התקציבי של יפן ירד כמעט באופן עקבי ביחס לתל"ג במהלך כהונתו של שינזו אבה. שתי העלאות במס הקנייה שלא נשקלו די הצורך טרם הטלתן עבדו באופן ישיר נגד ניסיונות הבנק להחזיר את האינפלציה המתונה.
רוב האחריות לגבי המניעה של יפן לחזרה לסטגנציה נומינלית מגיעה, לפיכך, מהפוליטיקאים. אבל גם הבנקאים בבנק המרכזי של יפן צריכים להודות בכך, במקום לומר שוב ושוב שהם מאמינים שיש בידיהם כל הכלים הנחוצים להם. אופציות כמו "כסף הליקופטר" - נתינת מזומנים ישירות לאזרחים, במקום החלפה של נכסים איתם - הן לאו דווקא חוקיות וידרשו שיתוף פעולה צמוד מצד הממשלה.
המאפיין הטוב ביותר של הכלכלה של שינזו אבה, למרות הפגמים שבה, היה מידה של קונצנזוס בין הבנק המרכזי של יפן ומשרד ראש הממשלה לגבי השאיפות הכלכליות. ללא תיאום דומה וקבלה כנה של המגבלות של מה שהבנק המרכזי יכול לבצע בכוחות עצמו, יפן צפויה לחזור לעמידה במקום מבחינה כלכלית.