ילדות שבות הביתה לאחר שנחטפו בזאמפריה / צילום: Reuters, AFOLABI SOTUNDE
עסקי החטיפה ובקשת כופר פורח בצפון ניגריה, וילדים בגיל בית הספר הם הסחורה החמה ביותר.
לקראת חצות ב-11 במרץ, פרצו חמושים לבית ספר הנמצא כ-100 מטר ממכללה צבאית במחוז קדונה וחטפו עשרות תלמידות מהמעונות שלהן. תוך פחות מ-12 שעות פרסמו החוטפים סרטון מגורען בפייסבוק ובו דרישה שנהפכה למוכרת בניגריה.
"הם רוצים 500 מיליון נאירה", אמר אחד החטופים המפוחדים מהמכללה הפדרלית לייעור, כשהוא יושב עירום למחצה בקרחת יער. הסכום הזה שווה לכמיליון דולר. אנשים עוטים מסכות וחמושים בקלצ'ניקובים צעדו בין 39 התלמידות - רובן ילדות - ואז החלו להכות אותן בשוט. "חיינו נמצאים בסכנה", צעקה אישה אחת. "תנו להם מה שהם רוצים".
ב-13 במרץ, הצבא הניגרי סיכל ניסיון לחטוף עוד 300 תלמידים בפנימייה הנמצאת פחות מ-80 קילומטר משם. ביום למחרת, היו ילדים בקבוצה של 11 אנשים שנחטפו בעיר סולג'ה במחוז ניגר במדינה.
זה היה רק סוף שבוע אחד במה שהפך לשגרה ועסק אכזרי במדינה המאוכלסת ביותר באפריקה. מאז דצמבר, כנופיות חמושות חטפו וביקשו כופר על יותר מ-800 ילדים, זעזעו את ניגריה והביאו לקריאות לפעולה דחופה מצד ממשלת ארה"ב, האיחוד האירופי והאפיפיור פרנציסקוס. מאות בתי ספר נסגרו בארבעה מחוזות בגלל פחד שיהיו התקפות נוספות, וכ-15 מיליון ילדים ניגרים נשארו מחוץ לבית הספר: יותר מבכל מדינה אחרת בעולם.
"חטיפה תמורת כופר הפכה לכל כך ממוסדת ונורמלית שכרגע נראה כמעט כאילו מדובר ביוזמה חוקית", אמר בולמה בוקרטי, חוקר ביטחון ובעל טור בעיתון דיילי טראסט, העיתון היומי המוביל בצפון ניגריה. כשזה מגיע לילדים, הוסיף, "זה אפילו יותר רווחי".
גל הפשע האלים בניגריה מרחיב קשת של חוסר יציבות שהתפשטה לשלוש מדינות סמוכות: ניז'ר, קמרון וצ'אד. החוטפים השיגו את כלי הנשק שהועברו מלוב מוכת המלחמה ושעברו דרך ניז'ר אל ניגריה.
אחד החוטפים לשעבר, אוואל דאודאווה, שהסגיר את עצמו לממשלה בתמורה לחנינה, אמר בחודש שעבר שלקנות רובים בצפון המדינה כעת זה קל כמו "לקנות לחם".
בצפון מערב המדינה, כנופיות של עבריינים מבצעות את החטיפות. הן מנצלות את חוסר יעילות הממשלה ואת הנוכחות הביטחונית העלובה. רוב החברים בכנופיות הם רועים נוודים משבט פולאני, המסוכסכים עם חוואים בגלל הגישה לאדמות בהן הבקר שלהם יכול ללחך עשב. החיכוכים הפכו לאלימים יותר ויותר, וקרוב ל-4,000 איש נהרגו בלחימה מאז 2015, כך נמסר מ-SBM Intelligence, חברה לחישוב סיכונים פוליטיים שמושבה בלאגוס. במהלך סוף השבוע, כנופיית פושעים ניסתה להתנקש בחייו של סמואל אורטום, מושל מחוז בנו, שהשמיע קול בולט לטובת החוואים ונגד הרועים.
ה'בנדיטים', כפי שהם מכונים בניגריה, נעשו מתוחכמים וחמושים כהוגן, והם משתמשים ביער רוגו הסבוך, הנפרש על פני ארבע מחוזות בניגריה וכמה מאות קמ"ר, כמקום מסתור ובסיס ממנו הם מוציאים התקפות ואחר כך מחזירים אליו שבויים.
בצפון מזרח המדינה, בוקו חראם, קבוצה ששמה מיתרגם באופן מילולי ל"חינוך מערבי הוא חטא", החלה לתקוף בתי ספר לאחר שהכריזה מלחמה על ניגריה ב-2009. הקבוצה הג'יהדיסטית הזו חטפה אלפי ילדי בית ספר והטילה אימתה על קהילות שלמות. ילדים וילדות שנחטפו על ידיה רוכזו במחנות.
חטיפה גדולה שמשכה את תשומת לב העולם כולו קרתה בבית הספר בעיר צ'יבוק ב-2014, ממנה נחטפו 276 בנות בגיל העשרה. בעקבות חטיפה זו החל קמפיין "החזירו את הבנות הביתה" באינטרנט.
יותר מ-100 מהשבויות שוחררו ב-2016 וב-2017 בחילופי שבויים ובקשת כופר של 3 מיליון אירו, כ-3.6 מיליון דולר, כך אמרו בכירים בממשלה ואנשים שהיו מעורבים במשא ומתן. הקבוצה מבקשת להקים מחדש את הח'ליפות ומאז 2009 אחראית להריגתם של יותר מ-37 אלף איש, כך לפי המועצה על יחסי חוץ, מכון מחקר מוושינגטון.
בכירי ביטחון ניגרים אמרו שישנם סימנים לכך שארגוני טרור וכנופיות של פושעים משלבות כוחות.
בוקו חראם הוציאו סרטון בו לקחו אחריות על חטיפת 344 ילדים מבית ספר בקאצינה בדצמבר. בכירי ממשלה אמרו שקבוצות פליליות ביצעו את החטיפות ובוקו חראם לא שיחקה בהן תפקיד, אך אנשים המכירים את המשא ומתן וחוקרי טרור אמרו שהארגון דווקא שיחק תפקיד חשוב.
אדם אחד המצוי במשא ומתן לשחרור שבויים אמר שמנהיג בוקו חראם אבובקר שקאו, האיש המבוקש ביותר באפריקה (ארה"ב שמה על ראשו פרס של 7 מיליון דולר), שלח שליחים שיעבדו עם הבנדיטים על מנת לתכנן מתקפות נוספות ולהעלות את מחיר הכופר הנדרש על כל חטיפה תוך ניצול ההון של בוקו חראם באימה ופחד כדי להגדיל את התשלום.
"הבנו שהג'יהדיסטים כבר כאן", אמר יוסוף אנקה, מנתח סכסוכים היושב בזמפארה. "הם מכניסים את עצמם, וצריך לפעול מהר".
שקאו, שנשבע אמונים לדאע"ש ב-2014 ואז פרש מהקבוצה ב-2016 בגלל סכסוכים תיאולוגיים, מטפח קשרים עם קבוצות פושעים, וזה נותן לארגון שלו יכולת להוציא לפועל פעולות טרור בשטח נרחב. בסרטון מהעת האחרונה, טען שקאו שלבוקו חראם תאים בצפון מערב המדינה, ונראה היה שהוא מנסה לגייס אנשים נוספים בפנייה בשפת הפולאני המקומית.
בכירי מודיעין ניגריים אומרים שבוקו חראם אינה קבוצת הטרור היחידה המבקשת לנצל את הוואקום השלטוני במדינה, ומוסיפים שהסניף הניגרי של דאע"ש וקבוצה הקשורה לאל קאעדה, אל אנסרו, מנסות גם הן להגיע להסכמי שיתוף פעולה עם קבוצות הבנדיטים.
השילוב של בנדיטים וטרור בצפון ניגריה מבליט את אי היציבות הקיימת באזור אגם צ'אד, במדבריות סהרה וסאהל ועד לוב בצפון.
הגנרל סטיפן טאונסנד, ראש פיקוד אפריקה בצבא ארה"ב, אמר לקונגרס בשנה שעברה שדאע"ש ואל קאעידה היו בדרך למדבר סאהל ופעילות הטרור באזור עלתה פי חמישה. מתקפות נגד אזרחים יצרו מאות אלפי פליטים.
האזרחים כלואים בין החוטפים וממשלה הנוטה יותר ויותר לעימות, והם רק רוצים לראות את קרוביהם משוחררים ללא פגע.
"כעת קשה לראות דרך החוצה מזה", אמר פולאן נסראלה, מנתח טרור שייעץ לממשלה על החטיפות. "אם לא ישלמו להם, הם מוכנים לרצוח את הילדים".
הנשיא מוחמדו בוהרי, גנרל לשעבר שניצח בשתי בחירות רצופות ומבטיח להביא למדינה ביטחון, אמר לאחרונה שהאזור מתמודד עם משבר חמור ודחק במושלים אזוריים להפסיק לשלם את תשלומי הכופר.
נאסיר אל רופאי, מושל מדינת קדונה, שם קרתה החטיפה ממכללת היערנות, הבטיח באופן פומבי שלא ישלם כופר על מנת לשחרר שבויים, ומשפחות החטופים מודאגות.
"הם חייבים לשלם את הכופר", אמרה לובינה אודיגה, שאחיה הוא אחד החטופים. "אם התלמידים האלה היו ילדיו של המושל הוא היה עושה הכל על מנת להחזיר אותם".
לא היו הודעות ציבוריות נוספות מאז שפורסם הסרטון, יום אחרי החטיפה. ביום שני, יותר משבוע אחרי שנחטפו הילדים, מאות הורים ותלמידים התאספו במכללה ודרשו שהממשלה תעשה כל מה שצריך על מנת להחזיר את החטופים.
"ראינו סוג כזה של פעילות מכוערת בקאצינה, זמפארה וניגר, והממשלות פעלו במהירות והבטיחו את חזרתם המהירה והבטוחה של הקורבנות, אז למה המקרה שלנו שונה?" שאלו ההורים בהודעה כתובה. "למה שהילדים התמימים שלנו ישלמו על כישלון הממשלה לספק ביטחון לחיים וביטחון לרכוש?".
הממשלה הפדרלית הבטיחה לנקוט צעדי בטיחות חדשים למלחמה באלימות. מוקדם יותר החודש, מושל זמפארה הכריז על שליחת 6,000 חיילים פדרליים לתקוף את מחנות הבנדיטים ביער רוגו. המושל הכריז גם על איסור על יותר מאדם אחד לרכב על אופנוע: אמצעי התחבורה החביב על הפושעים.
ניסיונות קודמים לאסור על השימוש באופנועים בצפון מזרח המדינה, היכן שבוקו חראם השתמשו בהם לפשיטות ופיגועי התאבדות, כשלו ברובם בגלל שאנשים רבים מאוד תלויים בהם לתחבורה.
עוד מוקדם יותר החודש, בוהרי הכריז על איסור טיסות מעל מחוז זמפארה - בכירי מודיעין אומרים שמטוסים קלים טסו לצפון ונשאו רובים לבנדיטים - ואמר שכל מי שייראה נושא נשק ביער רוגו יותקף על המקום.
התזוזה לכיוון מדיניות כוחנית מתרחשת אחרי שכמה מושלים מקומיים תמכו בחנינה ודיאלוג לקבוצות פושעים שהובלו בידי מי שמכונים הבנדיטים המשוקמים. חלק מהחטופים שוחררו לאחר חילופי שבויים, או תשלום בכסף או ציוד כגון כלי רכב.
השייח אבובאקר גומי, איש דת מוסלמי מוביל בצפון ניגריה, נמצא במרכז מדיניות התיווך מול הפושעים. הוא מינה עצמו לנושא ונותן הפועל לשחרור החטופים. גומי טוען שניתן להכריח 80% מהבנדיטים להניח את כלי הנשק על ידי דיאלוג וחנינה ודאגה לבעיותיהם, טענה שנתקלה בספקנות רבה ברחבי ניגריה. מושל ניגר, אבובאקר בלו, אמר החודש שהמדיניות נכשלה ברובה וכמה מהפושעים השתמשו בכסף מהממשלה לרכישה של כלי נשק נוספים.
החטיפה ובקשת הכופר של 279 הבנות מבית הספר התיכון ג'אנגבה בזמפארה בחודש שעבר היא מקרה מבחן למודל העסקי החדש והאלים שפועל כרגע ברחבי צפון מערב ניגריה.
זמן קצר אחרי חצות ב-26 בפברואר, חביבה אליאסו בת ה-15 התעוררה לקול יריות, בעת שעשרות חמושים פשטו על הקמפוס. חביבה ובני כיתתה אולצו לעמוד בשורות על ידי החמושים, ותוך דקות הוצעדו בטור ארוך ליער רוגו. "כשצעדנו לאט יותר, אחד מהם היה רץ לסוף הטור ומרביץ לנו עם ענף", אמרה חביבה. "הייתי יחפה, רק כחמש מאיתנו נעלו כפכפים". הקבוצה הלכה שעות בעומק היער, וכפות הרגליים והקרסוליים שלהן נפצעו בגלל הקרקע והצמחייה.
במרחק כ-160 קילומטר, בביתו של מאטאוולה, מושל זמפארה, בכירים ניסו במהירות לנסות להסיק איזו מקבוצות הפושעים הרבות חטפה את הבנות, וחיכתה שייצרו קשר. מאטאוולה, שעמד בראש מדיניות החנינות שהציעה לבנדיטים משוקמים כסף וכלי רכב, הופיע בשידורי רדיו בחודשים שלפני כן ונתן לבנדיטים קו חם שהם יכולים לחייג אליו. אחרי יומיים, הגיע מסר מהחמושים שהחזיקו את הבנות מתיכון ג'נגבה.
בחזרה ביער, חביבה ובנות כיתתה שוב צעדו כשקני רובים מכוונים אליהן. הן שמו לב לכך שרבים מהשובים שלהן לא היו הרבה יותר מבוגרים מהן. החוטפים הציעו להן מזון - אבל שפכו עליו חול. הם סירבו לתת להן מים, אז הן נאלצו לחפור בידיהן ולמצוץ את האדמה הלחה. "שתינו ישר מהאדמה, כמו שעושות הפרות", אמרה.
כשעצרה הקבוצה, החמושים הביאו קבוצה נוספת של שבעה חטופים, וחביבה זיהתה את אביה, שהיה כבול ועיניו מכוסות. שלושה חודשים קודם לכן, ארבעה מבני משפחתה של חביבה נחטפו מהכפר שלהם על ידי אותה כנופייה שפשטה על התיכון שלה. חביבה החלה לבכות כשראתה בני משפחה שחשבה שכבר מתו.
"הייתי בהלם," אמרה. "התחלתי לבכות, אבל אחותי הגדולה, ראלייה, אמרה לי להיות בשקט כי הבנדיטים יכו אותי". כמה שעות אחר כך, יכלה לעמוד קרוב יותר לאביה, שעיניו היו עדיין מכוסות ולא ידע שהיא שם. הוא נפצע בכתפו, ודם נספג בחולצה שלו. "באבא", לחשה לו. "האם זו חביבה שלי?" ענה לה. אביה אמר שהחוטפים חשדו שהמשפחה היא חלק ממיליציה שמנסה להתקומם ואמר לה לא לגלות מאיזה כפר היא. הם הופרדו די מהר, וחביבה ושאר התלמידות הוצעדו למקום אחר.
התלמידות עוד לא ידעו זאת, אך שיחות לגבי שחרורן כבר החלו. צוות המתווכים של מושל זמפארה, שמובילים אותו שני בנדיטים משוקמים שפעם היו חוטפים בכירים, ניסחו הסכם על תשלום כסף וחילופי שבויים כולל בנדיטים שהיו כלואים בבתי כלא מקומיים יחד עם נציגי החוטפים, כך אמר אדם המכיר את השיחות. משלחת של אופנוענים נכנסה ליער ופגשה את הנושאים ונותנים שייצגו את החוטפים.
אחרי יומיים, חביבה ושלושה חטופים אחרים ראו את החוטפים חוגגים ויורים באוויר. "הם אמרו שזה בגלל ששולם כופר וכעת אנו יכולות לחזור הביתה", סיפרה. הרשויות בזמפארה הכחישו ששילמו כופר כלשהו.
כשחביבה הגיעה הביתה, הסבירה לאימה ולדוד שלה שאביה ואחותה בחיים. מושל זמפארה הבטיח להתערב על מנת לשחרר אותם. אחרי עשרה ימים, שוחררו גם הם. "אחזור לבית הספר כשזה יהיה בטוח", אמרה חביבה. "אבל החטיפות חייבות להיפסק. הן קורות בכל מקום פה, כל יום, לכולם".
קאבירו אנוואר השתתף בהכנת הכתבה.