מפגינים בשיקגו קוראים לצמצום תקציבי המשטרה. צעד שנוי במחלוקת / צילום: Shutterstock, Untitled Title
באחרונה ידעה משטרת ישראל כמה מהימים המאתגרים בהיסטוריה שלה. לאחר סערת הצבת הגדרות בשער שכם בירושלים - החלטה שעוררה זעם רב בקרב הפלסטינים ברמדאן ונקשרה בתחילת שרשרת האירועים האלימים - התמודדה המשטרה עם ימי שיא של אלימות קשה מרובת זירות וגזרות, סיר לחץ שהתפוצץ. שוטרים רבים לא עצמו עין ימים ארוכים כדי להשיב את הסדר על כנו ואת תחושת הביטחון לציבור, ועם זאת, הביקורת עליהם מגיעה כמעט מכל עבר.
יום השנה לרצח ג'ורג' פלויד על-ידי השוטר אמריקאי דרק שובין חל לאחרונה, וברצוני להתמקד בבעיה שנקראת "שיטור יתר" ושימוש לרעה בכוח על-ידי גורמי אכיפה. לתופעה זו ראינו דוגמאות עוד לפני המהומות בירושלים, גם בקרב קבוצות שאינן ערבים/פלסטינים (יוצאי אתיופיה, חרדים, מפגינים נגד ראש הממשלה ואפילו חברי כנסת). האם חשבון הנפש שאמריקה עוברת, ואבן-הדרך המשמעותית והסימבולית שסומנה עם הרשעתו של שובין ברצח, יכולים ללמדנו משהו?
היקף השימוש בכוח ותוצאותיו הקטלניות בארה"ב מעורר השתאות. בשנים האחרונות נהרגו על-ידי המשטרה בממוצע כאלף בני אדם בשנה, ושנת 2020 לא הייתה טובה מקודמותיה. גם בהתחשב בגודל אוכלוסיית ארה"ב, נתון זה רחוק מההיקף השולי של התופעה במדינות מערביות אחרות. כרבע מההרוגים ב-2020 היו שחורים (24%), על אף שחלקם היחסי באוכלוסייה הוא פחות מ-13% - יחס לא-פרופורציונלי.
מעבר להשפעה הישירה על ההרוגים ויקיריהם, שיטור היתר של האוכלוסייה השחורה מוביל לתחושת איום מתמדת על עשרות מיליוני אמריקאים. לפי מכון המחקר האמריקאי ראנד וסקר טרי של אוניברסיטת קוויניפיאק, 63% מהאמריקאים השחורים סבורים כי המשטרה לא מבצעת טוב את עבודתה, בשונה מאוד מהאוכלוסייה הלבנה שבה 65% שבעי-רצון. מצב שבו כוח מופעל באופן לא שוויני על-ידי נציגי אכיפת החוק והמדינה, שאמורים לשרת את כלל הציבור, מהווה הפרה בוטה של "החוזה החברתי" הדמוקרטי.
פרשת ג'ורג' פלויד עוררה טלטלה באמריקה, שהפגנות "Black Lives Matter" ומשפט שובין הם רק חלק ממנה. במקביל, החל קידומן של רפורמות בערים ובמדינות רבות, במטרה למנוע את תופעת שיטור היתר ולמצות את הדין עם שוטרים שניצלו את כוחם לרעה.
אחת הרפורמות שצברו תאוצה היא מתן הדרכות על סכנת הטיות קוגניטיביות, הגורמות לדעות קדומות. הדרכות אלה מיועדות ללמד שוטרים כיצד להימנע מהישענות על סטריאוטיפים והנחות גזעניות. מהלך נוסף הוא הדרכה בטכניקת דה-אסקלציה (de-escalation), שמטרתה ללמד שוטרים כיצד להוריד את רמת המתיחות בשטח ולמנוע הסלמה.
שינויים בכל ארה"ב, מניו יורק ועד מינסוטה
רפורמה אחרת היא הדרכת שוטרים לפקח אלה על אלה בזמן אמת. הצורך בכך מובן למי שצפה בסרטון המתעד את רצח פלויד, בו נראים שלושה שוטרים שהפשע התרחש מול עיניהם ולא מנעו אותו (ועומדים למשפט באשמת סיוע לרצח). לכן, בדאלאס שטקסס קבעו ביוני 2020 כי שוטרים מחויבים להתערב כשעמיתיהם משתמשים בכוח מופרז.
רפורמות נוספות כוללות איסורי שימוש בכלי נשק או בפרקטיקות מסוימות. במדינות קליפורניה, ניו יורק ומינסוטה אסרו על אמצעי חניקה, ובערים סן פרנסיסקו, סיאטל ופילדלפיה אסרו על שימוש בגז מדמיע.
מכאן לענייני שקיפות: במדינת ניו יורק בוטל חוק שהטיל חסיון על תיעוד התנהגויות בלתי הולמות מצד שוטרים. השימוש במצלמות גוף הוגבר בערים שונות, כמו סיאטל, דנוור ויוסטון. בנוסף, במדינות רבות, בהן ג'ורג'יה, נחקקות יוזמות להחלת שקיפות ודיווחים בנושא פשעי שנאה.
לא כל הרפורמות מתקבלות בברכה. אחת ההצעות השנויות במחלוקת היא זו הנושאת את הסיסמה "ביטול המשטרה" או "defund the police" לצמצום תקציבי המשטרה. מדובר בקריאה להעברת משאבים מהמשטרה לטובת שירותים לקהילה, בטענה כי זו הדרך הנכונה והיעילה לצמצם פשיעה, תוך אימוץ מודלים חדשניים של שיטור כשירות קהילתי.
במיניאפוליס, שבה נרצח פלויד, הצביעה מועצת העיר על החלפת המשטרה בעיר למשטרה שתישען על מודל ביטחון ציבורי מבוסס קהילה. דוגמאות נוספות ישנן בלוס אנג'לס, שהעבירה מימון רב מהמשטרה לתוכניות לסיוע למיעוטים, ובסן פרנסיסקו, שמתקצבת פעילות אנשי מקצוע בלתי חמושים בענייני שיטור שאינם פליליים.
ללא משטרה, אין שלטון חוק. חיי השוטרים קשים, עבודתם מתישה נפשית ופיזית, ולעיתים מסוכנת. צריך לברך על נכונותם של כל איש ואישה לשרת במשטרה. עם זאת, המצב בישראל מחייב רפורמות דומות לאלה שציינתי, כדי שתהיה הגנה לאזרחים, כדי לצמצם פגיעה בחפים מפשע, וכדי לפעול בצורה שוויונית והוגנת גם במצבים המאתגרים ביותר. אסור לישראל להירדם בשמירה.
הכותבת היא מרצה למשפטים באוניברסיטאות איווה ובוסטון ובוררת בינלאומית