המועמד לנשיאות בפרו פדרו קסטילו
אמריקה הלטינית, שהובילה מדינות מתפתחות לאמץ מודל של פיתוח כלכלי שהוא ידידותי לשוק, עשויה כעת להוביל אותן הרחק מהמודל הזה. ביום ראשון, מצביעים בפרו עשויים לבחור בנשיא פדרו קסטילו, מנהיג המפלגה המרקסיסטית המבקש להלאים את המכרות בבעלות זרה, מדבר על לנין ועל פידל קסטרו ומטיל ספק במוסדות דמוקרטיים כגון עיתונות חופשית.
באותו יום, אזרחי מקסיקו יחליטו כמה שליטה על הקונגרס להעניק לנשיא השמאלני שלהם, אנדרס מנואל לופז אברדור. מאז שנכנס לתפקיד ב־2018, הרחיב את שליטת המדינה בנפט, גז וחשמל בזמן שהוא מקצץ בעצמאות הרשות השופטת במדינה. ורק לפני כמה שבועות, אזרחי צ'ילה בחרו בשורה של נציגים מהשמאל הקיצוני לכתוב מחדש את החוקה שלהם. בארגנטינה כבר שולט נשיא שמאלני ובברזיל מועמד מהשמאל עשוי לזכות בנשיאות בשנה הבאה.
בעוד שאמריקה הלטינית אינה זרה לתהפוכות פוליטיות וכלכליות, הנסיבות די שונות הפעם. המטבעות המתרסקים, חוב ממשלתי ללא שליטה ואינפלציה קיצונית שבאופן שגרתי מטילים את האזור למשברים הרסניים הם לא חלק מהתמונה הפעם (בהחרגת וונצואלה וארגנטינה). על זה יש להודות ל"קונצנזוס של וושינגטון", שורה של החלטות מדיניות שכללו שמירה על התקציבים והאינפלציה תחת שליטה והובל בידי שרי אוצר במדינות ובנקאים בבנקים מרכזיים שרבים מהם הוכשרו במכללות אמריקאיות.
ועדיין בעשור האחרון אמריקה הלטינית לא הצליחה להגיע לדבר הקובע ביותר: צמיחה שמחזיקה מעמד. אפילו לפני הקורונה, האזור היה נתון בסטגנציה. התל"ג לאדם, בהתאמה לאינפלציה וכוח הקנייה של המטבע, היה זהה ב־2019 וב־2011. בזמן זה סין גדלה ב־66% והודו ב־52%. הקורונה גילחה עוד 8% מההכנסה לאדם באמריקה הלטינית, כך מעריכים בקרן המטבע הבינלאומית.
מבחינה מסוימת, אמריקה הלטינית עדיין מפגרת אחרי מדינות אחרות בגלל ששיעור החיסכון וההשקעות בה נמוך בהרבה מאשר באסיה ובגלל התלות שלה בסחורות, שמכירתן פרחה כשהביקוש הסיני היה גבוה אבל ירדה כשהביקוש ירד.
פרו למעשה הייתה אחת מהמדינות שהציגו את הביצועים הטובים ביותר באזור; התל"ג לאדם גדל ב־2% לשנה מ־2011 עד 2019 ושיעור האנשים הנחשבים עניים ירד מ־59% ב־2004 ל־20% ב־2019. "זה היה הנס של פרו", אמר אסוולדו מולינה, כלכלן המנהל את Redes, מכון מחקר מלימה.
אבל תקציבים נדיבים לא מיתרגמים לשירותים ציבוריים יעילים. כשהמגפה החלה, בחצי מהמרפאות הציבוריות היו חסרים רופאים, ב־80% היה ציבור מיושן או לא תקין והתשתיות גרועות, ובמדינה כולה היו רק 276 מיטות לחולים בטיפול נמרץ, כך אמר מולינה. על אף מימון עולה לחינוך, חצי מבתי הספר נמצאים במצב פיזי של הזנחה. אזרחים רבים בפרו עובדים בכלכלה ה"לא רשמית" כרוכלי רחוב, עובדים בטקסטיל ומוכרי מזון ולא הייתה להם רשת ביטחון כשהמגפה סגרה את הכלכלה. המשכורות ירדו ב־12% והעוני זינוק ל־30%. שיעור המוות מקורונה הוא בין הגבוהים באזור.
"המגפה הייתה אגרוף ענק בפרצוף של האנשים", אמר מולינה. "בלעדיה אפשרות קיצונית כמו קסטילו לא הייתה קיימת".
מימון מוצלח הצליח לאפשר לפרו ליישם את אחת מחבילות הסיוע הכלכלי הגדולות ביותר באזור. אבל בגלל שלאנשים בסקטור הלא רשמי לעתים קרובות אין רישומי מס, חשבונות בנק או בעלות על קרקע, פרו לא הצליחה להביא כסף לרבים מהם, כך אמר אלפרדו ת'ורן, שר אוצר לשעבר וכיום יועץ כלכלי ופוליטי בלימה. "לפרו היה כסף לעשות את ההעברות האלה והיא לא יכלה כי לא היה רישום של איפה גרים האנשים העניים", אמר. העקשנות בה התחום הלא פורמלי ממשיך לשגשג משקפת את החסמים הגבוהים לתעסוקה פורמלית והקמת עסקים.
אי שביעות רצון של בוחרים בכל האזור מתודלקת גם על-ידי שחיתות של הפוליטיקאים או חוסר היעילות שלהם. נשיאים לעתים קרובות לא מצליחים להעביר מדיניות ברשויות מחוקקות המחולקות בין מפלגות פוליטיות רבות, כך אמר אנדרה ולסאקו, שר אוצר בצ'ילה לשעבר וכיום דיקן בית הספר למדיניות ציבורית ב־LSE. גם קסטילו וגם היריב שלו מימין קייקו פוג'ימורי, שצמודים בסקרים ראש בראש, יצאו מהסבב הראשון בו היו 18 מועמדים עם פחות מ־20% מהקולות כל אחד. אם קסטילו ינצח הוא עשוי להיאלץ להיאבק כדי למשול בגלל שלמפלגה שלו אין רוב בקונגרס. צופים במצב חוששים לגבי מחויבותם של שני המועמדים לדמוקרטיה.
ולאסקו מתאר את התנועה הפוליטית הזו כלא שמאלנית כשם שהיא נגד הממסד, ונולדה כחיקוי לתנועות פופוליסטיות כמו אלה שהעלו את דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב ואת נרנדרה מודי לראשות ממשלת הודו. הברזילאים בחרו ביאיר בולסונרו כאלטרנטיבה פופוליסטית מימין לממשלות שמאלניות שהיו נגועות בשחיתות, לפני שגם ממנו נמאס להם. אבל בצ'ילה שהיא יחסית מתפקדת ומשגשגת, מפגינים קראו לתת עדיפות לשירותים ציבוריים ופתרון לחוסר השוויון על פני צמיחה כלכלית.
יהיו חסרונות האורתודוכסיה המאמינה בכוח השוק אשר יהיו, לא קסטילו ולא מועמדי שמאל אחרים צפויים להצליח יותר, בהתחשב ברקורד של הקולגות שלהם. הוגו שאבז וניקולס מדורו הותירו את וונצואלה מרוששת ומבודדת. אקוודור, תחת שלטונו של הסוציאליסט רפאל קוריאה, צומחת הרבה יותר לאט מפרו. ברזיל, שהציגה ביצועים טובים תחת הנשיא השמאלני הפרגמטיסט לואיז אינסיו לולה דה סילבה, סבלה ממיתון הרסני תחת היורשת שלו דילמה רוסף.
ובכל זאת, התיאבון לחזרה לשוק החופשי, עמדות סחר חופשי שארה"ב מעודדת מזה עשורים, אינו רב, בין היתר בגלל שנראה שגם ארה"ב עצמה פחות נצמדת אליהן. ולאסקו אמר: "לאף אחד כבר לא משנה מה ארה"ב עושה".