רודריגו המקסיקני בן ה־11, עושה שיעורי בית בעוד שבית ספרו בעיר יוקטן סגור, מאי / צילום: Reuters, Benedicte Desrus
לפאולה הרננדז, אם חד הורית לשלושה ומובטלת שגרה בעיר פחונים הררית בבוגוטה, קולומביה, אין חיבור לאינטרנט לשיעורים של הילדים באינטרנט או כסף להדפיס את המטלות לשיעורי הבית.
התוצאה היא שבמשך 15 חודשים - מאז שבית הספר הקרוב נסגר בגלל המגפה - לא קיבלו ילדיה חינוך רשמי. בתה בת ה־16, וונדי, תצטרך לחזור על כיתה ו'. בנה בן ה־8 יוהאן לא יודע לקרוא את שמו.
"ילדיי מפגרים מאחור", אמרה הרננדז, בת 31, שהחניקה דמעות כשהסבירה איך הייתה צריכה לקבץ נדבות ברחובות כשהיא נאבקה למצוא עבודה כמנקה. "אני בוכה כשאני חושבת איזה סוג של עתיד אני מותירה לילדים האלה".
הסבל של הרננדז הוא חלק ממשבר דורי הקורה ברחבי אמריקה הלטינית, שבו פספסו הילדים באופן ממוצע יותר ימי לימודים במהלך המגפה מאשר בכל מקום אחר בעולם, על פי קרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים, יוניצ"ף. יותר ממחצית 190 מיליון הילדים בגילאי ביה"ס נותרו מחוץ לכיתות, רבים מהם ללא אפשרות פרקטית ללימודים מרחוק.
28 מיליון ילדים ינשרו
בבנק העולמי מעריכים שכ־15% או 28 מיליון ילדים בגיל בית הספר ינשרו לחלוטין - נתון מטריד באזור זה שבו תלמידים כבר מפגרים בלימודי מתמטיקה והבנת הנקרא. תומכי חינוך וכלכלנים מזהירים ממכה חסרת תקדים לפיתוח הכלכלי והחברתי של דרום אמריקה בשנים הקרובות, שכנראה יביא לעוד עוני, עוד אלימות והגירה החוצה.
למרות שייקח עוד זמן למדוד במלואה את ההשפעה, חוקרים באוניברסיטת ציריך השוו בין ציוני מבחנים סטנדרטיים לפני ואחרי המגפה בעיר הגדולה ביותר בברזיל, סאו פאולו, וגילו שתלמידים הלומדים מרחוק למדו רק 27.5% ביחס למה שלמדו מקביליהם שלמדו באופן אישי בשנה החולפת.
"אנו מתמודדים עם משבר החינוך הגדול ביותר אי פעם", אמר לואיס בנווניסטה, מנהל מחקר פיתוח אנושי של אמריקה הלטינית בבנק העולמי. "אין אירוע בהיסטוריה מהעת האחרונה שגרם לבתי הספר להיסגר לתקופה כל כך ארוכה. ההון האנושי והפריון ייפגעו לדור שלם אם זה יימשך".
בעוד שלמעמד הביניים העירוני בדרום אמריקה ולעשירים יש מחשבים ואינטרנט ללימודים מרחוק, המשבר היה בעיקר "עונש" לקהילות כפריות ועניות שאין להן משאבים או חלל מגורים ללימודים בבית. בעוד הממשלה הכריזה על סגרים נרחבים, לימודים בכיתות פנים אל פנים בחלקים נרחבים מהאזור הופסקו זמן קצר לאחר תחילת המגפה במרץ 2020, על אף מחקר המצביע על כך שבתי הספר אינם מקום הדבקה עיקרי.
מחקרים באוסטרליה ובבריטניה שערך ארגון יוניצ"ף מוקדם יותר השנה הראו שפחות מ־0.06% מהילדים שחלו בקורונה פיתחו תסמינים קשים או מתו מהמחלה. רוב המקרים המתועדים בבתי הספר כללו מבוגרים או תלמידים בגילאי 16־18. במחקר אחר, חוקרים מאוניברסיטת וונדרבילט מצאו שיעורים נמוכים של הדבקה בבתי ספר בטנסי אפילו כשהמדינה רשמה עומס מקרים בין הגבוהים ביותר בארה"ב, כל עוד אנשים נצמדו לשימוש במסכות, ריחוק חברתי והיגיינה.
אך בעוד שחברות נפתחו ומגבלות על נסיעות הוסרו, בתי הספר בדרום אמריקה נאבקים לחזור לנורמליות בעוד שכמות המקרים ומקרי המוות עלתה והפכה את היבשת למוקד של התפרצות הקורונה.
"זה מאוד מתסכל", אמר חילמר קהואנה, אב לשלושה באזור עני של בקתות עם גגות פחונים בלימה, פרו. "הם סוגרים בתי ספר, אבל אתה רואה שווקים הומי אדם".
ללמוד על ענף של עץ
מהריו גראנדה ועד פטגוניה, החינוך עבור מיליונים בזמן המגפה הפך לניסוי של עשה־זאת־בעצמך. ילדים, שיש להם מעט אינטראקציה עם מורים או כלל לא, נותרו ללמד את עצמם בעזרת מדריכי חינוך ומשימות שנשלחו בווטסאפ. השיטה הזו תלויה בכך שלמשפחות יהיו מכשירי טלפון תקינים.
בעיירה מרוחקת באמזונס בברזיל, התלמיד בן ה־15 ארתור ריביירו מזקיטה שמע שיעורים ארבע שעות כל יום בעת שישב על ענף של עץ, המקום הטוב ביותר בו יכול היה לקבל קליטה לאינטרנט. לאחר שמנהל בית הספר שלו פרסם תמונות של ארתור יושב על ענף, התרומות החלו לזרום, כולל מחשב ואנטנה. כעת ארתור מצליחה ללמוד מהבית. "אני רוצה לחיות חיים טובים יותר", אמר ארתור, שמקווה ללכת בעתיד למכללה ולהפוך למהנדס חקלאות.
משפחות אחרות לא קיבלו שום עזרה. מריה קולמן, אם בת 44 לשלושה הגרה מחוץ לעיר לה פלאטה בארגנטינה, קרוב לבואנוס איירס, אמרה שלעתים היא הצליחה להשיג חיבור אינטרנט כשעמדה ליד קיר של סופרמרקט סמוך כך שילדיה יכלו לקבל את מדריכי ההוראה שבית הספר מחלק. זו אחת האפשרויות האחרונות שלה: בבקתה שלה עם גג הפח יש חשמל רק לעתים, ולטלפון שלה אין מספיק חיי סוללה בשביל שכל ילדיה יקבלו שיעורים.
"האמת העצובה היא שרוב הילדים לא עושים שיעורי בית, ולא הולכים לבית הספר", אמרה. "אמרתי למורה, 'אם הילד שלי לא יודע כלום, אל תיתן לו לעלות לכיתה הבאה".
במקסיקו, הממשלה לא ניסתה אפילו לימודים מכוונים בגלל שאות האינטרנט באזורים כפריים כל כך גרוע. במקום זה הלימודים נעשו דרך תוכניות טלוויזיה ייעודיות.
סנדרה גרסיה, פרופסורית למדיניות ציבורית באוניברסיטת האנדים של בוגוטה, אמרה שאת מידת ההשפעה ארוכת הטווח של סגירת בתי הספר ניתן ללמוד מהסגירה של בתי ספר בפקיסטן ל־14 שבועות בגלל רעידת אדמה בשנת 2005. התלמידים הפסידו בממוצע שנה וחצי של לימודים כתוצאה מזה. רבים עלו כיתה למרות שלא הצליחו להשלים את הלימודים של השנה הקודמת, וזה החמיר את פערי הלימוד כך על פי דו"ח שכתבה גרסיה בשביל האו"ם בשנה שעברה.
כנופיות סמים גייסו תלמידים
בקולומביה, הסגירות החמירו בעיה נוספת: כנופיות סמים גייסו צעירים חסרי מעש בערים וקבוצות גרילה גייסו נערים באזורים הכפריים.
קרב בן חודשים בין משרד החינוך וארגון המורים המרכזי במדינה, שהוביל בין היתר לשבועות של הפגנות נגד הממשלה, החמיר את המצב ועיכב את פתיחת בתי הספר אפילו יותר.
לאחרונה פרסם משרד החינוך החלטה המורה למורים בבתי ספר ציבוריים להתחיל ללמד בכיתות פנים אל פנים החל מאמצע יולי. אולם, למרות שכל 300 אלף המורים קיבלו לפחות מנת חיסון אחת, הארגון מסרב להרשות להם לחזור לבתי הספר, וציין מספר שיא של הדבקות בקורונה בגל השלישי המכה במדינה, בזמן שהוא דורש שיפורים שונים בבתי הספר.
"אף אחד לא רוצה לראות ילדים חוזרים לכיתות יותר מאתנו", אמר לואיס סלזאר, מזכ"ל הארגון. "אבל הממשלה שמה את החינוך לפני הבריאות האישית".
הרננדז, האם היחידנית מבוגוטה, הצליחה להוריד מהאינטרנט כמה משימות לימודים מוקדם יותר השנה עבור בתה, וונדי, בצעד נואש לעזור לה להדביק את הקצב. אבל חווית הלימודים מרחוק שלה נקטעה באיבה: בריונים ברחוב לא מזמן הצמידו להרננדז אקדח לרקה וגנבו ממנה את הטלפון.
כעת, כשלא נותר לה הרבה מה לעשות, שלושת ילדיה של הרננדז מצטרפים אליה לעתים קרובות כשהיא מקבצת נדבות או מוכרת סוכריות ברחוב. כל המשפחה נאבקת לגייס את דמי השכירות בעת שהיא עומדת מול פינוי בעוד חודשיים.
17 איש בשני חדרים
לא רחוק משם, קמילה סנצ'ז בת ה־16 ניסתה להשלים את הפיגור בשיעורי הבית יחד עם ארבעה אחיה, שכולם לומדים מתוך טלפון אחד שבור שבקושי מצליח להתחבר. היא חיה עם 17 מבני משפחתה בדירת שני חדרים דחוסה. את הלחם הם תולים בשקיות מהתקרה כדי שעכברושים לא יאכלו אותו.
"לפעמים קשה להתרכז כאן", אמרה קמילה, שהוריה אוספים ומוכרים מוצרים הניתנים למחזור. "את רק ממלאת את המשימות האלה כדי שיעבירו אותך לשנה הבאה", אמרה. "אף אחד לא באמת לומד שום דבר". החלום שלה ללמוד אנגלית מוגבל בעיקר לשירי הפופ של אדל והלהקה The Weekend שהיא מזמזמת בביתה.
בשכונה אחרת של בוגוטה, המנהלת מריינג סצ'ירה בחנה לאחרונה את בית הספר על שם קרלוס ארנגו וולז, שעוצב מחדש ויכול כיום לקלוט 2,000 תלמידים. בעת שהלכה במסדרונות הריקים עם הכלב שלה, אמרה סצ'יקה שמרגע שבית הספר ייפתח מחדש, היא תצטרך למצוא דרכים לפצות על זמן הלמידה האבוד ביחד עם דאגה לבריאותם הנפשית של הילדים. "אפילו לפני שאנחנו מגיעים למתמטיקה ולמדעים", אמרה, "נצטרך להתמודד עם העול החברתי והפסיכולוגי במשך זמן מה".