העולם חזה השבוע במחזה מדהים: אלפי אזרחים קובנים יצאו לרחובות בגל של הפגנות ודרשו, בין היתר, קץ לדיקטטורה שנמשכת כבר 62 שנים.
חוץ מהעובדה שמדובר באבן דרך במדינת האי, ההפגנות בלפחות 15 ערים מציינות את הפרק האחרון במאבק הגדול ביותר של זמננו: התחרות בין דמוקרטיות לבין משטרים אוטוקראטים בעלי שלטון יחיד.
● מהומות ביותר מ-40 ערים ועיירות: על מה מפגינים בקובה ולמה?
בשנים האחרונות, נראה היה לעתים קרובות שידם של המשטרים הסמכותניים על העליונה. אבל חוסר השקט בקובה עוזר לנסח את השאלה המרכזית: האם משטרים סמכותניים יוכלו להחזיק מעמד בטווח הארוך או שהם נוטעים את הזרעים לכליה שלהם עצמם.
נראה שלאזרחי קובה שיצאו לרחובות יש עניינים דחופים יותר בראש. הם הפגינו על מחסור במזון ובחיסוני קורונה. אבל המוכנות שלהם להביא את ההפגנות עד מפתן הדלת של מפקדת המפלגה הקומוניסטית מצביעה על חוסר שביעות רצון עמוק יותר.
קשה לומר אם הקובנים שיצאו לרחובות, כמו אזרחי הונג קונג שהתנגדו לדיכוי של הממשלה המרכזית בסין, מייצגים התחלה של גאות אנטי-סמכותנית חדשה, או שאלה רק הערות שוליים בתקופה שהיא באופן כללי רעה למי שדוגל בדמוקרטיה.
בהחלט נראה שמשטרים סמכותניים נהנים בתקופה זו מפריחה. על פי Freedom House, ארגון ללא מטרות רווח המוקדש לקידום החירות והדמוקרטיה, החירות ברחבי העולם נמצאת בירידה כבר 15 שנים ברציפות, ובשנה שעברה המגמה הזו הואצה. "המיתון הארוך בדמוקרטיה מעמיק", אומרים בארגון. ברחבי מרכז אירופה ומרכז אסיה בעיקר, בסה"כ ב-18 מדינות הדמוקרטיה נפגעה בשנה שעברה, ורק בשש נצפו שיפורים.
האתגרים הגדולים ביותר לארה"ב
המגמה הזו וכוח השרידות של שליטים סמכותניים בולטים מציבים את האתגרים הגדולים ביותר לארה"ב ולממשל ביידן. באיראן, האייתולה עלי חמינאי הוא המנהיג העליון של המדינה מזה 32 שנה, פי שלושה יותר מהתקופה בה החזיק בתפקיד זה האייתולה חומייני, המנהיג המהפכן של איראן. השנה, ארגן חמינאי בחירות בהן המועמד המועדף עליו הפך לנשיא - איש שצפוי להפוך למנהיג העליון לאחר שחמינאי ימות.
ברוסיה, ולדימיר פוטין נמצא בשלטון, כנשיא או כראש ממשלה, כבר 22 שנים, יותר מהתקופה בה ניהל את ברית המועצות לאוניד ברז'נב, הפקיד הקומוניסטי שנראה היה שלעולם לא יפרוש. פוטין בדרך להדביק את סטאלין, ששלט במשך 29 שנים, והוא נמצא בעמדה טובה לעקוף אותו לאחר ששינה חוקים ברוסיה כך שיוכל להמשיך לשלוט במשך עוד עשור נוסף.
בסין, הנשיא שי ג'ינפינג שולט רק תשע שנים, אבל טיפח פולחן אישיות והסיר מגבלות על כהונתו כך שיוכל לשלוט עד שימות. נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן ונשיא ונצואלה ניקולאס מדורו נראים מוכנים לדכא כל אתגר לשלטון שלהם.
אז נראה שזו תקופה טובה למנהיגים אוטוקראטיים - שליטים יחידים. אבל חוסר השקט בקובה, ונצואלה, איראן והונג קונג והצורך של פוטין להרעיל ולכלוא את מתנגדיו, מעלים את השאלה כמה זמן עוד תימשך שליטת הרודנים. האם ייתכן שאוטוקרטיות יוצרות בעצמן את התנאים לקריסתן בסופו של דבר?
דמוקרטיה היא עסק מבולגן
דמוקרטיה היא עסק מבולגן, אבל במערכת סמכותנית הבעיה היא היעדר בלגן: מתפתחים פולחני אישיות, קולות מתנגדים שאולי יש להם רעיונות טובים מוחנקים ודיון בריא ומחשבה חדשנית נחסמים. במאמר חדש במגזין Foreign Affairs, ציין המומחה לסין ג'וד בלנשט את הסיכונים לנשיא שי בסין: "טקסטים המשבחים את גדולת 'המחשבה של שי ג'ינפינג' אולי נראים בעיני צופים מהצד כמוזרים או אולי אפילו קומיים, אבל יש להם השפעה שלילית של ממש על איכות קבלת ההחלטות וזרימת המידע בתוך המפלגה הקומוניסטית".
סין, לפחות, עושה עבודה טובה בניהול הכלכלה שלה. במקומות אחרים, גרמו משטרים סמכותניים לביזה של המשאבים הלאומיים, שחיתות וחוסר ניהול של הכלכלה באופן כללי. "בטווח הארוך היית מצפה שמנהיגים אוטוקראטיים ישלמו על כך מחיר", אומר מייקל אברמוביץ, נשיא Freeodm House. "הבעיה היא שהטווח הארוך יכול להיות זמן רב מאוד".
הוא ציין ששליטים אוטוקראטיים כיום הם יותר מתוחכמים מבחינה פוליטית וקשובים לכך שיש צורך למלא אחר צרכים חומריים על מנת לבלום קריאות לחירויות אזרחיות. וכמובן, מנהיגים סמכותניים יכולים לפעול בתוך סביבה בה המידע הזמין לאזרחים מוגבל.
משטרים אוטוקראטיים אולי מניחים את היסודות לקריסתם בהמשך הדרך, אבל הם גם נעשים מוצלחים יותר כצורת שלטון. הדרך הטובה ביותר לתקוף את זה היא להפוך את הדמוקרטיות לטובות יותר כך שיהיה קל יותר לראות שמדובר בחלופה עדיפה בהרבה.
