הפגנה המונית נגד השלטון הקובני, הוואנה / צילום: Reuters, Alexandre Meneghin
הפגנות חסרות תקדים בקובה שמתמודדת עם המשבר הכלכלי החמור ביותר שלה מזה 30 שנה שכולל מחסור חמור במזון, דלק ותרופות. נשיא קובה, מיגל דיאז קאנל, שלקח את המושכות לאחר שראול קסטרו פרש בשנת 2018, מבטיח שהממשלה לא תיכנע לדרישות המפגינים: "הם יצטרכו לעבור מעל גופתנו המתה אם ירצו להפוך את תוצאות המהפכה".
● מהומות ביותר מ-40 ערים ועיירות: על מה מפגינים בקובה ולמה?
● אי השקט בקובה מדגיש את המאבק הגדול של העולם: דיקטטורות נגד דמוקרטיות
הממשלה הקומוניסטית במדינה הגבירה בימים האחרונים את דיכוי המפגינים והפעילים הפוליטיים, סגרה את רוב ערוצי התקשורת עם העולם, פרשה כוחות ביטחון בכל רחבי המדינה, ועצרה יותר מ־100 אנשים, שהמיקום של רבים, על פי המפגינים, אינו ידוע בשלב זה.
אלפי אזרחים קובנים יצאו לרחובות בפעם הראשונה מזה יותר משישה עשורים כדי להפגין נגד תנאי החיים המידרדרים, המחסור בסחורות ושירותים חיוניים, כולל טיפול רפואי בזמן שמספר נדבקי הקורונה עולה.
ההפגנות היו חסרות תקדים במדינה בה יש שליטה משטרתית הדוקה ומעקב מתמשך אחרי מתנגדי השלטון. ההפגנות התחילו בסן אנטוניו דה לוס בנוס ביום ראשון ומשם והתפשטו לערים אחרות. סרטונים מההפגנות הפכו לוויראליים ברשתות חברתיות.
"זו סופה של תקופה שהיה בה פחד גדול - הפחד לצאת להפגין", אמר ארנסטו הרננדז בוסטו, סופר קובני המתנגד לשלטון. "זה מסמן שינוי עצום", הוסיף.
בין מי שעוכבו בידי הרשויות בקובה היו גם מתנגדים מוכרים למשטר ופעילי זכויות אדם ובהם האמן המקומי, לואיס מנואל אוטרו, המשורר, אמורי פצ'קו וכן חוזה דניאל פרר, המנהיג של קבוצת האופוזיציה החשובה ביותר בקובה - כך על פי ארגוני זכויות אדם.
"בפעם הראשונה אי פעם, הרשויות השתמשו בציוד לפיזור הפגנות. ביום ב' השתמשה המשטרה בכדורי גומי וגז מדמיע", אמר אנחל רודריגז, פעיל זכויות אדם בן 31 מהוואנה. כלי רכב לפיזור הפגנות חנו סמוך לכיכר המהפכה האגדית, שבה הממשלה הקומוניסטית מארגנת את מצעדי הראווה שלה, אמר.
"המחאה לא מנוהלת או מתואמת על ידי אף אחד"
סרטונים שהועלו לרשתות חברתיות הראו אנשי ביטחון וקבוצות חיילים מרביצים למפגינים ביום ראשון. בסרטונים אחרים נראים המפגינים קורעים דיוקנאות של פידל קסטרו, בעוד שאחרים משמידים אופנועי משטרה והופכים ניידות משטרה.
"מה שמדהים אותי זה אופן הפעילות של המחאה הזו. היא לא מתואמת או מנוהלת על ידי אף אחד. הספונטניות שלה מדגימה את הזעם הציבורי ועד כמה המצב בלתי נסבל", אמר אלחנדרו גונזלס, ראש קבוצת מעקב על זכויות האדם בקובה - ארגון המבוסס במדריד שנוצר על ידי אסירים פוליטיים קובניים לשעבר.
גונזלס אמר שהארגון שלו מעריך שיותר מ־100 מפגינים ומתנגדי שלטון נעצרו. קבוצות זכויות אדם אחרות תיעדו את מעצרם של לפחות 80 אנשים, אבל מאמינים גם שהמספר האמיתי של העצורים כנראה גבוה יותר.
בנוסף למעצרים, בהפגנות של יום ראשון נפצעו עשרות אנשים אך קשה להעריך את המספר המדויק של אנשים שנעצרו ונפצעו בגלל שהממשלה לא מגלה את נתונים אלה. גם הפרעות לשירותי הטלפון והאינטרנט בקובה הוסיפו לחוסר היכולת לאסוף מידע מדויק.
חלק מהפצועים קיבלו טיפול רפואי במרכזים קהילתיים אוונגליסטיים, שהצליחו ליצור קשר עם קבוצות אוונגליסטיות במחוז המזרחי קמגואי. חלקם הצליחו גם לעקוף את החשכת האינטרנט על ידי שימוש בחיבורי VPN מוצפנים.
חיילי קומנדו הוצבו במחסומים במדינה
כוחות הביטחון, כולל משטרה נגד הפגנות, מבקשים למנוע הפגנות בעזרת עוצר החל משעה תשע בערב, שהוטל על מנת להכיל את הפצת מגפת הקורונה. בינתיים, יחידות של קומנדו הוצבו במחסומי דרכים במרכז העיר הוואנה ושוטרים עם כלבים בודקים את הולכי הרגל ברחובות בחשדנות. "הם השתמשו גם בשוטרים ובחמושים בלבוש אזרחי על מנת להרביץ לכל מי שמעז להפגין ואגב כך נותנים רושם שאנשים בתוך העם מתקוממים נגד ההפגנות", אמר רודריגז.
ביום ראשון, הנשיא מיגל דיאז קאנל דחק בתומכיו לצאת לרחובות ולמקומות ציבוריים אחרים כדי להשתלט עליהם מחדש במקום המפגינים. לטענת הנשיא, האמברגו האמריקאי הניע את ההפגנות. הוא אמר שהפסקות החשמל והמחסור שמורגש בקובה נגרמו בגלל הסנקציות האמריקאיות, המגבילות את גישתה של קובה למטבעות זרים שהיא זקוקה להם כדי לייבא מזון, תיקונים למפעלי החשמל שלה, תרופות או חומרי גלם לייצור תרופות וחיסוני קורונה. פקידים בכירים אמרו שהם מצפים להתחיל לחדש את יכולת ייצור החשמל על מנת למלא אחר הביקוש בימים הקרובים.
"אם הם באמת רוצים לעשות מחווה לקובה, אם הם רוצים להראות שאכפת להם מהעם, שיסירו את המגבלות ונראה איך אנחנו מסתדרים. למה הם לא עושים זאת?" שאל הנשיא.
הנשיא ביידן הביע תמיכה במפגינים
דיאז קאנל התייחס לבעיה של בעלי החנויות הקובנים שמוכרים סחורות רק למי שמשלם בדולר אמריקאי, אבל אמר שהן נחוצות לרכישת מטבעות. חלק מהחנויות האלה נבזזו או הושחתו ואנשים גנבו מהן יותר מכשירי חשמל ביתיים מאשר מזון.
"בזיזת החנויות האלה מדגימה את זעמם של האנשים שאין להם כלום", אמר אלחנדרו דה לה פואנטה, היסטוריון מהארווארד. "זה סמל מוצלח לפער בין קובנים שונים, אלה שיש להם ואלה שאין להם".
נשיא ארה"ב ג'ו ביידן הביע תמיכה במפגינים. "אנו עומדים לצד העם בקובה והקריאה הברורה שלהם לחירות ושחרור מהאחיזה הטרגית של המגפה וכן מעשורים של דיכוי וסבל כלכלי להם היו נתונים על ידי השלטון הסמכותני בקובה", אמר ביידן ביום שני.
באופן היסטורי, הממשלה בקובה השתמשה בהגירה לארה"ב כשסתום לחץ על מנת לפוגג לחץ פוליטי בתוך האי, כמו בשנת 1994 כש־35 אלף קובנים עזבו את האי ברפסודות וסירות מאולתרות לאחר שהפגנה אלימה הובילה לגל של מעשי ביזה בטיילת החוף המפורסמת של הוואנה. אלא שהפעם, המפגינים דורשים חירות וסוף לשלטון הקומוניסטי.
"אף אחד לא אומר שהוא רוצה לצאת מקובה", אמר חואן אלמאידה, בנו של אחד הסגנים הבכירים של פידל קסטרו שחי היום במיאמי. "הם רוצים שדיאז קאנל יתפטר".
חסר את הכריזמה של האחים קסטרו
מוקדם יותר השנה, דיאז קאנל קיבל גם את התפקיד הבכיר ביותר במפלגה הקומוניסטית השלטת בקובה. אבל אזרחים רבים אומרים שלנשיא, איש בכיר במפלגה שנים רבות, חסרה הכריזמה וההילה של דור המנהיגים המהפכניים שנכנסו לשלטון עם האחים פידל וראול קסטרו. "לאף אחד אין את הלגיטימציה והסמכות שהייתה לאחים קסטרו", אמר בריאן לייטל, חוקר של ה־CIA בדימוס שחקר את קובה.
השאלה הלא פתורה למפגינים, שנראה שאיבדו את הפחד העמוק שלהם מהמשטר שנוצר במהלך שישים שנות שלטון קומוניסטי, היא האם הנועזות שלהם תעמוד בפני אכזריות התגובה הממשלתית. "הם יהיו חסרי רחמים", אמר לייטל. "הדבר הראוי לציון השני הוא היעדר הפחד. אזרחי קובה, צעירים וזקנים, שחורים ולבנים, צעדו יחד בכל המקומות האלה".
לממשלה יש מעט משאבים להתמודד עם הצרכים הדחופים במדינה, כך אמר טד הנקן, חוקר קובה במכללת ברוך בניו יורק. "זה היה תסכול שגרם לזה להגיע לרתיחה והתסכול הזה לא הולך לשום מקום", אמר הנקן. "לא ברור אם הממשלה תוכל למצוא פתרון למשברים הרבים במדינה אפילו אם תרצה".