מארק צוקרברג, מייסד ומנכ"ל פייסבוק / צילום: Shutterstock
כפי שכנראה חשבו רובספייר וטרוצקי ברגעיהם האחרונים, כל המהפכות בולעות את מולידיהן. המהפכנים התרבותיים של השמאל האמריקאי כיום עדיין לא פנו נגד בני הברית שלהם מהעבר באותה התלהבות שעשו היעקובינים והבולשביקים, אבל הסימנים מובילים שם ולמארק צוקרברג במיוחד ניתן לסלוח אם לאחרונה הוא מתחיל לחוש את חבל התלייה מתהדק סביב צווארו.
מעט חברות עזרו לג'ו ביידן יותר מפייסבוק. לאחר שהדמוקרטים זעמו על החברה בגלל הטענה האווילית שעזרה לרוסים להביא לבחירתו של דונלד טראמפ ב־2016, יצאה פייסבוק מגדרה על מנת להכות על חטא. בשבועות שהובילו לבחירות לנשיאות בשנה שעברה חסמה פייסבוק סיפורים על משפחתו של ביידן שלא היו נוחים למועמד הדמוקרטי. החברה מישטרה בנאמנות תכנים והסירה סיפורים שהעזו לסטות מהקו הרשמי של הממשל לגבי הקורונה ונושאים אחרים. פייסבוק נושאת בגאווה את דגל הצדקנות החברתית, ראשונה בין קבוצת חברות שמתחרות מי תהיה יפת נפש יותר. את טראמפ סילקה לגמרי מהרשת שלה.
אבל אין מעשה טוב שעובר ללא עונש, ונראה שהרשת החברתית כעת הולכת להיות הבאה בתור לגיליוטינה של השמאל. הנשיא עצמו "נסוג" בשבוע שעבר, כמו שאומרים, מההאשמה החמורה שלו שהחברה הורגת אנשים על ידי מתן אכסנייה למידע שגוי בנושא חיסוני הקורונה (אם לסגת היה ספורט אולימפי, היה מביא הנשיא יותר מדליות זהב השבוע מכל הספורטאים הרוסים גם יחד).
וניתן לסלוח לכל קורא שיחשוב שההכרזה האחרונה של הבית הלבן על כך שהוא עובד עם החברה על זיהוי מקרים נוספים של "מידע שגוי" אינה סימן של מתיחות בין הממשל והחברים שלו בעמק הסיליקון אלא סימן טורד מנוחה לשיתוף פעולה בין הסקטורים הפרטי והציבורי בניסיון תוקפני למדי להשתיק קולות המעזים להביע התנגדות.
אבל אלה עשויות להיות רק פעולות הסחה טקטיות במערכה האסטרטגית הנרחבת יותר של השמאל נגד ענקית הטכנולוגיה.
אל מול מיטב מאמצי החברה ויותר מכך מצד הממשלה, פייסבוק נותרה צינור חשוב של חדשות ודעות המאתגרות את האורתודוקסיה השולטת. חשבון טוויטר שעוקב אחרי הלינקים שמביאים להכי הרבה הקלקות בפייסבוק מראה שמי ששולט באופן קבוע ברשימת 10 המובילים הם דווקא פרשנים שמרנים.
עדיין קל יחסית למצוא דעות מתנגדות וסיפורים שהאינטלקטואלים של השמאל מגדירים כשגויים, מנוגדים למדע או מזיקים.
ללא ספק, ניתן לשכנע את פייסבוק, ללא שימוש בכפייה, לעשות יותר על מנת לרסן את הסאמיזדאט הזה (מונח המתייחס להוצאה עצמית של יצירות שנאסרו להפצה בברית המועצות). אבל החברה מתמודדת עם איום גדול יותר מבנות בריתה בוושינגטון. מה שהרבה יותר חשוב מהדחף הבלתי ניתן לעצירה למשטר מחשבות הנתפשות כשגויות הוא מטרה של השמאל שצריכה לזכות לתמיכה נרחבת - אפילו מצד שמרנים. אפילו בזמן שהם מאמצים את סדר העדיפויות התרבותי החדש של פרוגרסיביות, ישנה תת קטגוריה בקרב המהפכנים של ימינו עם דעות מסורתיות למדי בנושאי כלכלה, בעיקר תחרותיות.
אם היה איזשהו ספק לגבי העובדה שלדמוקרטים השולטים בוושינגטון יש לפחות שאיפה להציב אתגר לכוחן האדיר של חברות הטכנולוגיה, וודאי ניתן היה לבטל אותו לאור שרשרת של מינויים לתפקידי מפתח בממשל ביידן.
הנשיא כבר הפחיד את פייסבוק כהוגן כשבחר בלינה חאן לעמוד בראש מועצת הסחר הפדרלית. חאן הייתה מבקרת חריפה של החברה, שפנתה למועצת הסחר (כפי שעשתה גם אמזון) בבקשה להחריג את חאן מכל דיון בענייניהן. ביידן מינה גם את טימותי וו, אקדמאי שקרא לפרק את פייסבוק, לתפקיד בכיר בבית הלבן. בשבוע שעבר, הושלם הטריאומווירט עם מינויו של ג'ונתן קנטר למילוי התפקיד הבכיר ביותר בתחום ההגבלים העסקיים במשרד המשפטים. קנטר הוא לגוגל מה שקאן ו־וו מהווים לפייסבוק ואמזון. (קנטר עבד כעורך דין בין היתר עבור ניוז קורפ, בעלת הוול סטריט ג'ורנל).
כל זה רומז על יותר מסתם שבר בין הפרוגרסיבים בממשלה וחבריהם שעשו כל כך הרבה להביא אותם לשלטון. זה מצביע על מתח אידיאולוגי נרחב יותר בתוך שורות התנועה הפרוגרסיבית. חברות המתגאות בצדק החברתי שלהן, במיוחד חברות טכנולוגיה, היו בחזית המאמץ התרבותי של השמאל. אבל ייתכן וזה לא הציל אותן מהעוינות השמאלנית המסורתית לתאגידים גדולים. רפובליקאים מחושבים שיש להם עין פקוחה על ההזדמנות הפופוליסטית גם הם נוטשים את העמדה הרפלקסיבית שלהם להגן על החברות האלה.
עדיין רב הנסתר על הגלוי. ייתכן שכל הסעדים החוקיים שמבקשים נביאי הזעם נגד הטכנולוגיה בממשל להביא לא יתקבלו - או שאולי הסיכון של שבר בברית שבין עמק הסיליקון לדמוקרטים יכריח אותם לרסן עצמם. אבל מהפכנים במהלך ההיסטוריה הוכיחו שבני ברית שהיו שימושיים פעם תמיד ניתנים להשלכה בשם המאבק הגדול יותר.