השופטת בדימוס דליה דורנר. ניגוד עניינים / צילום: עינת לברון
פעילותה של השופטת בדימוס דליה דורנר להקמת המכון לעיתונות תוך כדי כהונתה כנשיאת מועצת העיתונות, העמידה אותה במצב של ניגוד עניינים בין תפקידה במועצת העיתונות לבין פעילותה להקמת המכון, זאת ובעיקר בשל האופן שבו תכננה הנשיאה לשעבר לממן את פעילות המכון ומכוונתה לתעל את חלוקת הפרסים השנתיים מאת ההקדש עליו הופקדה בזכות תפקידה אל המכון שהקימה - כך קובע דוח ועדת הביקורת של מועצת העיתונות שבחן את הנושא. מדובר בדוח חמור מאין כמותו, הכולל לעתים תכופות את המילים "שקר" ו"חצאי אמת" בהתייחסו להתנהלותה של דורנר מול מועצת העיתונות ומול הוועדה עצמה.
■ כפל הכובעים של דליה דורנר: מה עומד מאחורי המכון החדש של נשיאת מועצת העיתונות?
נזכיר כי חודשים ספורים לפני פרישתה של דורנר ממועצת העיתונות, התנהלה במועצה ישיבה סוערת בה חשפה דורנר את כוונותיה להקים מכון לעיתונות. דורנר לא עשתה זאת מרצונה הטוב: תהילה שוורץ-אלטשולר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, שהייתה חשופה למידע, הודיעה לה לפני כן כי אם לא תעשה מיוזמתה גילוי נאות, היא תעשה זאת עבורה.
בישיבה - בה אמורים היו לעלות לדיון נושאים שנויים במחלוקת כמו אימוץ תוכנית אסטרטגית לעתיד מועצת העיתונות וסוגיית מינוי מנכ"ל בשכר (מהלך לו דורנר התנגדה בתוקף) - הקדימה דורנר ואמרה כי בכוונתה להקים מכון לעיתונות, אולם טענה כי מדובר בשלבים התחלתיים של המהלך, שאין לו עדיין מימון או מנכ"ל. אלא שלמחרת חשפנו בגלובס כי דורנר נמצאת בהליכים מתקדמים של בניית המכון ואפילו כבר בחרה לו מנכ"ל - העיתונאי גולן יוכפז.
הכסף לא הגיע למועצה
עוד חשפנו כי הכסף להקדש הגיע מ-10 מיליון שקל שהתקבלו תמורת מכירת דירה בברלין של בני משפחת קלצל. בצוואה שהותירו נקבע כי הכסף אמור לשמש למטרה אחת: חלוקת שני פרסים שנתיים לעיתונאי ישראלי שכתב מאמר עבור כלי תקשורת מקומי - אחד פוליטי ואחד לא פוליטי.
בהמשך הודיע משרד עורכי הדין המופקד על העיזבון לבית המשפט כי הנאמנות אשר מונו על-פי הצוואה ביקשו שלא לשמש כנאמנות, ולכן מונו על-ידי נשיאת מועצת העיתונות דורנר נאמנים אחרים. בסופו של דבר הכסף לא מגיע למועצת העיתונות כדי שפרסים לעיתונאים יחולקו באמצעותה, אלא דווקא למכון החדש שדורנר הקימה בסודיות.
דורנר כבר הייתה אז בשלהי הקדנציה החמישית שלה בתפקיד נשיאת מועצת העיתונות, ונתקלה באותה תקופה באופוזיציה חזקה שביקשה "לנער" את הארגון, לאמץ אסטרטגיה עדכנית ולגייס לצורך זה מנכ"ל בתשלום.
בעקבות הישיבה הסוערת הוגשה תלונה של חמישה מחברי מועצת העיתונות לוועדת הביקורת. שבועות ספורים לאחר הישיבה הסוערת דורנר התפטרה מתפקידה כנשיאת מועצת העיתונות ואף הביאה חוות-דעת משפטית לפיה לא פעלה בניגוד עניינים. למרות זאת, בוועדת הביקורת החליטו להמשיך בהליך ולבחון את ההתנהלות של כל הנוגעים בדבר.
כחלק מהבדיקה הפנתה ועדת הביקורת לדורנר שורת שאלות, כמו האם פעולותיה להקמת המכון לא העמידו אותה במצב של ניגוד עניינים מול מעמדה ותפקידה במועצה, האם היא עמדה בחובת הגילוי הנאות כלפי המועצה בדיווחה למועצה בעניין זה, והאם הדברים שאמרה בישיבה בה ביצעה לכאורה גילוי נאות בעקבות לחץ של מספר חברים לא סטו מן האמת - זאת לנוכח אי-ההתאמה בין העובדות שהיו לוועדה מתיעוד שהגיע לידיה.
"דברים שאינם אמת"
במסקנות החמורות נכתב כי מהעובדות עולה כי לא זו בלבד שדורנר לא עמדה בחובה לתת גילוי נאות, אלא שחמור מכך - הגילוי שניתן על-ידה בישיבה מתארים דברים שאינם אמת, למשל כאשר דיווחה לחברי המועצה כאילו המכון עוד לא קם, וכי אין לו מקור כספי.
הוועדה קבעה כי מועצת העיתונות היא גוף ציבורי שעל נושאי המשרה בו חלות חובות מתחום המשפט הציבורי, ובהן החובה להימנע מלהעמיד את עצמם במצב של ניגוד עניינים בין תפקידם במועצה לבין פעילויות או תפקידים אחרים שבהם הם עוסקים, בין בשכר ובין בהתנדבות, והחובה לתת גילוי מלא ונאות באשר לעניינים העלולים, ולו למראית-עין, להעמיד אותם במצב ניגוד עניינים.
לכן הפעילות של דורנר להקמת המכון תוך כדי כהונתה כנשיאת מועצת העיתונות העמידה אותה במצב של ניגוד עניינים בין תפקידה במועצת העיתונות לבין פעילותה להקמת המכון, זאת בעיקר בשל האופן שבו תכננה לממן את פעילות המכון וכוונתה לתעל את חלוקת הפרסים השנתיים מאת ההקדש אל המכון.
ניגוד העניינים נולד קונקרטית כשעלתה האפשרות המעשית להקמת המכון לעיתונות, כאשר נדמה היה לדורנר שקם מקור כספי למימון הקמת המכון - כספי ההקדש שהוקם עוד בשנת 2019 (מנגד, הישיבה הסוערת בה עשתה דורנר גילוי נאות הייתה באמצע 2021).
הדוח קובע כי היה על דורנר לבצע גילוי נאות, אך היא עשתה זאת רק בשלב שהמכון היה בשלב מעשי מתקדם, וגם כשכבר עשתה גילוי נאות, המידע שמסרה היה חלקי ומטעה.
מצווה ההקדש העניק את הסמכות למכירת הדירה בברלין שהכסף ממכירתה משמש כהקדש לפרסים ל"נשיא מועצת העיתונות". על-פי הוועדה, "מכיוון שהתפקיד שהוטל על הנשיאה לפי צוואת המנוחה למנות את נאמני ההקדש הוטל עליה בתוקף היותה נשיאת מועצת העיתונות, הרי שהחובה להימנע משימוש בסמכותה האמורה באופן שינגוד את אינטרס המועצה, הייתה חייבת להדריך את פעולותיה בעניין זה שבעתיים".
עוד נטען כי דורנר הייתה צריכה להציע לנאמני ההקדש לחלק את פרסי העיתונות במסגרת מועצת העיתונות, אך ההצעה כלל לא הועלתה על-ידה, כך שהעניין לא נודע ולא נדון בעת שניתן היה אולי לשנות את מהלך הדברים ולהשפיע.
לדברי ועדת הביקורת, האופן שבו דורנר הציגה את השתלשלות העניינים אינו עולה בקנה אחד עם המסמכים ועם העובדות כפי שנאספו על-ידי ועדת הביקורת.
חרב פיפיות
בהתייחסות לחוות-הדעת המשפטית שהציגה דורנר במקביל להתפטרותה מנשיאות המועצה כדי להכשיר תקשורתית, נכתב כי היא בנויה על "מצע העובדתי הרחוק מהאמת", וכי בהמשך דורנר השכילה להבין שהשימוש בה הוא מבחינתה חרב פיפיות.
כזכור, דורנר טענה כי בכוונתה להשתמש בכספי ההקדש למימון המכון לעיתונות, בשונה מהמטרה המקורית שהייתה אמורה להיות מימון שני פרסי עיתונות, אך בהמשך "הבהירה" כי השימוש בכסף ייעשה על-פי הנדרש. "אין כאן אפוא עניין של צורך בהבהרה של הדברים אלא בצורך להכיר בכך שכמעט נעשה כאן מעשה חמור, וכי רק לאחר שהדברים נחשפו בידי הביקורת, נבלמה הכוונה ממש על פי התהום. אומנם הגורם הנפגע מהתנהלות זו היה ההקדש ולא מועצת העיתונות, אולם שמה הטוב של המועצה היה גם הוא נפגע קשות אילו נעשה מעשה כה חמור של הטיית כספי הקדש בידי מי שכיהנה באותה עת בתפקיד נשיאת מועצת העיתונות ומכוח תפקידה זה מינתה את נאמני ההקדש שהיו אמורים על-פי התכנון להוציא לפועל את הכוונה הנלוזה".
לכאורה היה מתבקש כי הוועדה תמליץ המלצות אישיות ביחס לדורנר, אולם לנוכח העובדה שדורנר התפטרה מתפקידה כבר בסמוך לפתיחת הביקורת ואינה נושאת בתפקיד כלשהו במועצה, הוחלט כי אין טעם בשקילת המלצות אישיות כאלה ביחס אליה.
התנהלות אדנותית ומתנשאת
עם זאת, מהדוח מצטיירת התנהלות אדנותית, מתנשאת, כמעט קורבנית, מצד השופטת לשעבר, שבמקום להשיב עניינית לטענות בעניינה, בחרה לתקוף את ועדת הביקורת, לעתים באופן אישי. בדוח נכתב כי דורנר אומנם השיבה לשאלות שהופנו אליה במהלך הביקורת, אך בחרה שלא להשיב תשובה עניינית לטיוטת דוח הביקורת שנשלחה אליה, ובמקום לנצל את ההזדמנות שניתנה לה להגיב לממצאים לגופם, בחרה לשלוח אל ממלאת-מקום הנשיאה ארנה לין ואל חברות ועדת הביקורת דרישה חסרת יסוד בעובדות או בדין כי ועדת הביקורת תיפסל מלעסוק בבדיקה נשוא דוח זה. הסגנון של דורנר הוגדר על-ידי חברות הוועדה "לא מכבד ולא מכובד".
לאחר שנחשפה לטיוטת הביקורת טענה דורנר כי המתקפות האישיות עליה נובעות משיקולים זרים, האשימה את ועדת הביקורת כולה בטענות מטענות שונות, וקבעה כי יש לפסול את ענת סרגוסטי מבדיקת נושאים הנוגעים להקמת המכון לעיתונות בשל ניגוד עניינים ולהקים ועדת ביקורת חדשה. "התנהלותנו כחברות ועדת הביקורת", נכתב בתגובה בדוח, "בכלל ובמהלך הביקורת הנוכחית בפרט, הייתה והינה הוגנת ועניינית, נקייה מניגוד עניינים וממשוא-פנים ונעשתה תוך זהירות מקצועיות וללא כל זיקה להשתייכות הארגונית של חברות הוועדה".
כאמור, צירופי המילים "שקר", "שאינם אמת" ו"אינה מדייקת בעובדות" חוזרים שוב ושוב בדוח בהתייחס לאופן שבו התנהלה דורנר גם מול מועצת העיתונות וגם מול הוועדה עצמה בעת שחקרה את האירועים. למשל, לאחר שהועברה לידיה הטיוטה, טענה דורנר כי בתיווכו של מו"ל "הארץ" עמוס שוקן היא הגיעה עם ועדת הביקורת להבנות, אך בסופו של דבר "חזרו בהן חברות הוועדה מההבנה והוסיפו דרישה כי אודה בטענות המופרכות שהעלו. לדרישה סחטנית זאת אין כמובן ביכולתי להסכים", ציינה.
"תגובתנו להאשמה זו: הדברים בפשטות אינם אמת", נכתב בדוח. "אין צריך לומר שלחברות ועדת הביקורת לא היה כל חלק במתקפות אישיות על הנשיאה ולא על המנכ"ל, ככל שהיו מתקפות כאלה. אין צריך לומר גם שטיוטת הדוח שהומצאה לתגובת הנשיאה כוללת ממצאים מבוססים היטב בחומר הביקורת ואינם חסרי שחר ואף לא דיבתיים. חבל שהנשיאה בחרה להטיח ללא ביסוס כלשהו בעובדות או בדין האשמות כה חסרות שחר. טענות אלה אינן מצריכות כלל תגובה, אולם שונה המצב באשר לתיאור המגעים בין מר עמוס שוקן לבין ועדת הביקורת: כאן מפליאה הנשיאה להציג תערובת של קצת אמת והרבה שקר, באופן שמעוות לחלוטין את המהלך כולו".
דורנר: "טענות מופרכות"
שופטת העליון בדימוס דליה דורנר מסרה בתגובה: "השופטת דורנר דוחה בתוקף את הטענות המופרכות הנובעות משיקולים זרים. לפני כשבועיים היא פנתה למליאת מועצת העיתונות וביקשה לפסול את חברת הוועדה ענת סרגוסטי, לאחר שהסתבר כי סרגוסטי, עובדת ארגון העיתונאים, בפגישה עם השופט חנן מלצר, המועמד לתפקיד נשיא המועצה, כרכה בין תמיכת הארגון במועמדותו לבין דוח ועדת הביקורת.
"עוד לפני שהמליאה הספיקה לדון בבקשה, פורסם הדוח שבו טענה סרגוסטי כי בידיה הסמכות הבלעדית לדון בבקשה לפסול את עצמה, ודחתה את הבקשה מנימוקים תמוהים. באותו מסמך עצמו חזרה הוועדה על הטענות המופרכות, שדורנר לא מסרה להן תשובה מפורטת משום שהמתינה למענה לבקשת הפסילה. השופטת דורנר מצפה לכך שמליאת מועצת העיתונות תפסול את סרגוסטי וממילא תדחה את טענותיה".
*** גילוי מלא: גלובס פרש בשנה שעברה ממועצת העיתונות, בין היתר על רקע האירועים החמורים המתוארים כעת בדוח הביקורת וכן על רקע חוסר המוכנות של המועצה במבנה ובהרכב הנוכחי לקיים דיון בבעיות הבוערות של המקצוע ובעיקר בנושא האמון בעיתונות. ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר חיברה את הקוד האתי של גלובס.